ביקורת ספרותית על עלובי החיים [מהדורה מחודשת] מאת ויקטור הוגו

---

הכרך השני נחתם בזיכרוני, והנה מגיעה לה נקודת מפנה בחיי.

אך לפני שאנסה לתארה, אנסה להגדיר תחילה את מהות המושג "שלמות" במושגינו אנו.
יש מבינינו האומרים, כי רק האלוהים מושלם ותו לא. יש אחרים, היכולים לתאר פיסת תרבות, שצורתה יכולה להתהוות כמוזיקה, סיפור או הצגה, כדבר מושלם. מה מניע את אותם הבריות, לפלוט מושג כל כך חתום וכל כך גראנדיוזי, לאוויר העולם? אם כן, התשובה נעוצה באופן תפיסת האדם לגבי עצמו. כל אחד מאיתנו מכיר בחסרונותיו. אם מונח משהו לפניו, משהו שלדעתו נתפס כשלם, מלוטש עד לרמת האטום, יפה, ומעל לכל, וכאן נעוצה הנקודה המהותית בכל הפרולוג הזה – אם האדם יודע, שאת הדבר המונח לפניו הוא לא יכול לשפר, הרי שהוא מושלם, וכל שנותר לו הוא להשתפר בעצמו מן הפלא הנשגב המונח לפניו.

היה אחד משופם שאמר שהכל יחסי. ואם כן, לדידי, כמו שאגדיר את החלק השני בסוויטה השלישית של יוהן סבסטיאן באך (BWV 1068), אייר, כדבר המושלם ביותר ששמעתי, כך אתאר שני כרכים חומים, בעלי דפים בצבע החלווה, כדבר המושלם ביותר שקראתי. אז איך בדיוק, הגעתי למסקנה הזאת, תשאלו.

הייתם בחנות ספרים, שלפתם ספר מהמדף. שילמתם בעדו. הגעתם הבייתה, החזרתם את הספר למדף, משם הוא ישלף שוב על-ידכם, אלא שהפעם הוא ישלם לכם, מדפיו. נכון אמנם, כי לא כל ספר ישלם לכם בחתימתו. וכמובן, לא כל ספר ישלם לכם קצבה יומית של תובנות וחכמת-חיים. אבל אלו שכן, את אלו זוכרים אתם טוב מכולם. אלו הספרים שעם שמותיהם תקומו בבוקר, עליהם תהרהרו בעבודה, ובמחשבה עליהם תלכו לישון בערב. תגלו כי אתם מזהים באנשים חדשים וישנים קווי דימיון מהנפשות הפועלות בסיפור. תנסו לפעול כמו הדמויות האהובות עליכם. ותקוו (או שלא) לסוף דומה.

שלוש פסקאות, עד כאן. שלוש פסקאות כדי שאתם תבינו שלדעתי, "עלובי החיים" הוא ספר מושלם. ספר של פעם בחיים. ספר שיעורר רגשות בנפש הקפואה והצינית בתבל. ספר שביפיו תשתקף מהות החיים. ספר שבכל עמוד בו תוכלו למצוא משענות לעת צרה, תובנות עמוקות על נפש האדם, ולאלו מאיתנו שהיו רוצים להיות אינטלקטואלים, אין ספור ציטוטים שקריאה אחת בהם מספיקה כדי לחרטם עמוק בלב. ויקטור הוגו, ירום הודו, מראה לנו את כל מה שטוב בחיים לצד הרע. מסירות מקצועית לצד מסירות הורית, יופי אל מול כיעור, שחור אל מול לבן, מוח אל מול לב. כל הניגודים האנושיים שיכולים אתם להעלות על דעתכם.

וחברים יקרים, אני מודה ומתוודה. אני, אורון, חובב בירה, כדורגל אנגלי, מכוניות ומנוי מגזין "בלייזר", אני, הזלתי דמעה. אפילו שתיים. טוב, די הרבה. הנקודה ששברה אותי הייתה בדף הלפני אחרון, בהעלאת שם שלא נכתב לאורך כל כך הרבה טקסט, שם שכמעט ונשכח. השם שעל שמו נקרא פרקו הראשון של ספר זה. כאן נשברתי, וכאן אמרתי, כי זהו זה. זאת יצירת מופת. השלמות בהתגלמותה. נקודת מפנה בחיי, כאמור. גילית את כוחו האמיתי של ספר ענק, אימתני בעוצמתו, משהו שלא אלוהים בעצמו יכל להציגו בדרך טובה יותר. אלא שהוא, ברוך הוא וברוך שמו, אוהב לספר דברים בחידות ובמשלים. אולי תעברו חיים שלמים מבלי להבין את חידותיו. ברם, כאן, ידידי, אתם מקבלים את כל החבילה של המהות האנושית. ויקטור הוגו הוא הפסיכולוג הטוב ביותר שהתקיים מאז ומעולם.

התמזל מזלי, ואת הספר קראתי בשני כרכים, בעלי יותר מאלף דפים, של הוצאת "תבל". בעברית משובחת של זאב הרטבי, ובניחוח הדפים הישן נושן שאני כל כך אוהב בקולטני הריח שבאפי. זוהי המהדורה המלאה היחידה שאני יודע על קיומה בעברית לספר זה, וחבל. במהדורה הנוכחית, לא רק שהושמטו המוני פרטים בנוגע לדמויות, אלא שפרקים שלמים והרבה מילים מנאומי הדמויות ומשיחותיהן נגרסו. בהקדמה של המהדורה החדשה כתוב שאי-אלו קטעים הושמטו כדי לא לפגום בחוויית הקריאה. אך אתם, אל תקשיבו. אל תוותרו על התענוג. בשל כך אני כותב את מחוותי בעמוד המהדורה העדכנית. אביטל ענבר אמנם התברך בעברית נהדרת, אך פשוטה לטעמי. הספר נמכר כיום כעריכה לבני-נוער וכך הוא. לדעתי. זהו זלזול בתובנתם של צעירינו. ושוב, אל לכם לוותר. ואם ידכם אינה משגת במהדורה שברשותי – קפצו לספריה. לא תאמינו אילו אוצרות נחבאים שם.

ואני, מצידי, קטונתי מלנסות ולספר על מה הסיפור. אף אחד לא יוכל מלבד מֵסייה הוגו בעצמו.

שוב, תודה לך.


אורון.

» ביקורות נוספות של לא חשוב שמות
» ביקורות נוספות על עלובי החיים [מהדורה מחודשת]