“הספר חמישה שבועות בכדור פורח פורסם לפני כ 163 שנים בצרפתית, ע"י סופר שהיה אז אלמוני בשם ז'ול וורן. למזלו, בית הוצאה אחד, של המו"ל והעורך ז'ול הצל, הסכים לפרסם את הספר. שניהם, הסופר והמו"ל עשו את עסקת חייהם. הספר הצליח הרבה מאד מעל המשוער ונתן לשניהם פרנסה בשפע. בזכות הצלחתו חיבר הסופר עוד עשרות ספרים, רובם מפורסמים מאד גם בימינו, שפורסמו (וגם אויירו) באותו בית הוצאה ותורגמו לעשרות שפות ואף יותר. (לפי ויקיפדיה יש ספרים שתורגמו ל 148 שפות.) כמו שאמרו חכמינו - הכל תלוי במזל. בזכות מה זכה הספר להצלחה כה כבירה ? גם כן בזכות המזל. באותו זמן יבשת אפריקה הייתה ידועה מעט רק בסמוך לחופים. פנים היבשת היה ממש לא ידוע. הרבה חוקרים נכנסו ליבשת מכיוונים שונים במטרה לחקור את פנים היבשת, לגלות את המקורות של הנהרות הגדולים – הנילוס, הקונגו והניז'ר, לחפש אגמי מים, לחקור את מדבר סהרה ועוד. תושבי פנים היבשת ממש לא אהבו את משלחות החוקרים, ולא מעט מהחוקרים סיימו את חייהם במיתות משונות ואכזריות. הסופר עשה עבודת הכנה מצוינת לפני כתיבת הספר. למד היטב את הגילויים והקורות של משלחות החקירה של היבשת, אסף מידע רב על בעלי החיים והצמחים של היבשת ועל הערים והישובים שביבשת. בנוסף הוא למד רבות על נושא שהיה בזמנו חדש ומסוכן מאד – טיסה בכדור פורח שממולא במימן. כל הנושאים הנ"ל היו בזמנו בשיא ההתעניינות. לכן, הסופר, בכישרונו הגדול, בנה סיפור עם הרבה הרפתקאות מרתקות, של 3 אנשים – ד"ר סמואל פרגוסון האנגלי, המומחה הגדול למדע, זואולוגיה, גיאוגרפיה היסטוריה ועוד , משרתו ג'ו וידידו הסקוטי ריצ'רד "דיק" קנדי, שיצאו למסע בכדור פורח שהיו בו כל מיני פטנטים. המסע התחיל בזנזיבר שבחוף המזרחי והסתיים למעשה אחרי המפלים שבנהר הניז'ר. הכדור הפורח שהתרוקן מהמימן נעלם במים והם פגשו שם יחידה צבאית צרפתית שהצילה אותם. בין שתי הנקודות, מעבר להרפתקאות, ד"ר פרגוסון מעביר לנו את כל המידע שהוזכר לעיל. כמובן שרוב המידע המדעי שבספר איננו נכון. יבשת אפריקה נחקרה בימינו עד תום. תושבי אפריקה אינם פראיים ואוכלי אדם. אז מה נשאר מהספר ? הכתיבה היפה, חוש ההומור, התיאורים של חיי שלושה אנשים בצמוד 24/7, ההרפתקאות – ובקיצור הנאה מספרות מדע בדיוני מאמצע המאה ה-19 .”

“את הספר "חמישה שבועות בכדור-פורח" (הוצאת ספרית מעריב, 1985) מאת ז'ול וורן קראתי בעודי ילד, והוא זכור לי כחוויית קריאה מופלאה. בספר יוצאים הדוקטור הבריטי סמואל פרגוסון ומשרתו הצרפתי, ז'ואי, למסע חקר בן חמישה שבועות מעל יבשת אפריקה, בכדור פורח. לשניים מצטרף חברו הטוב של פרגוסון, דיק קנדי, "צייד מושבע, והרי זה דבר טבעי מאין-כמוהו לבן קאלדוניה, שהרבה לשוטט בהרי ההיילאנדז. קנדי הוחזק כצלף נפלא בקאראבין" (עמוד 14). פרגוסון וקנדי "הכירו זה את זה בהודו, בזמן שבו השתייכו שניהם לאותה החטיבה. בעוד דיק קנדי צד נמרים ופילים, ליקט סמואל פרגוסון צמחים וחרקים" (עמוד 16). נוכח העובדה שבשלהי המאה התשע-עשרה עדיין נחשבה אפריקה לנעלם גדול ולא ממופה, ברור לדוקטור שמוטב שלצידו יהיה מומחה בסיור ובלחימה דוגמת קנדי. על השלושה עוברות הרפתקאות שונות ומשונות, שאחת מהן, מרדף שמנהלים אחריהם פרשים ערביים ברחבי הסהרה, זכורה לי במיוחד משום שבה כמעט איבד ז'ואי (שאחראי כמעט תמיד לרגעי ההומור בספר) את חייו. מזל שקנדי, בדומה לחברו הדוקטור, הוא איש פעולה וכאשר עמד פרש ערבי להטיל את חניתו בז'ואי, "קנדי, עיניו פקוחות וידו יציבה, עצר אותו בירייה והפילו לארץ" (עמוד 217). בקיצור ספר כיפי וממולץ.”

“הספר חמישה שבועות בכדור פורח פורסם לפני כ 163 שנים בצרפתית, ע"י סופר שהיה אז אלמוני בשם ז'ול וורן. למזלו, בית הוצאה אחד, של המו"ל והעורך ז'ול הצל, הסכים לפרסם את הספר. שניהם, הסופר והמו"ל עשו את עסקת חייהם. הספר הצליח הרבה מאד מעל המשוער ונתן לשניהם פרנסה בשפע. בזכות הצלחתו חיבר הסופר עוד עשרות ספרים, רובם מפורסמים מאד גם בימינו, שפורסמו (וגם אויירו) באותו בית הוצאה ותורגמו לעשרות שפות ואף יותר. (לפי ויקיפדיה יש ספרים שתורגמו ל 148 שפות.) כמו שאמרו חכמינו - הכל תלוי במזל. בזכות מה זכה הספר להצלחה כה כבירה ? גם כן בזכות המזל. באותו זמן יבשת אפריקה הייתה ידועה מעט רק בסמוך לחופים. פנים היבשת היה ממש לא ידוע. הרבה חוקרים נכנסו ליבשת מכיוונים שונים במטרה לחקור את פנים היבשת, לגלות את המקורות של הנהרות הגדולים – הנילוס, הקונגו והניז'ר, לחפש אגמי מים, לחקור את מדבר סהרה ועוד. תושבי פנים היבשת ממש לא אהבו את משלחות החוקרים, ולא מעט מהחוקרים סיימו את חייהם במיתות משונות ואכזריות. הסופר עשה עבודת הכנה מצוינת לפני כתיבת הספר. למד היטב את הגילויים והקורות של משלחות החקירה של היבשת, אסף מידע רב על בעלי החיים והצמחים של היבשת ועל הערים והישובים שביבשת. בנוסף הוא למד רבות על נושא שהיה בזמנו חדש ומסוכן מאד – טיסה בכדור פורח שממולא במימן. כל הנושאים הנ"ל היו בזמנו בשיא ההתעניינות. לכן, הסופר, בכישרונו הגדול, בנה סיפור עם הרבה הרפתקאות מרתקות, של 3 אנשים – ד"ר סמואל פרגוסון האנגלי, המומחה הגדול למדע, זואולוגיה, גיאוגרפיה היסטוריה ועוד , משרתו ג'ו וידידו הסקוטי ריצ'רד "דיק" קנדי, שיצאו למסע בכדור פורח שהיו בו כל מיני פטנטים. המסע התחיל בזנזיבר שבחוף המזרחי והסתיים למעשה אחרי המפלים שבנהר הניז'ר. הכדור הפורח שהתרוקן מהמימן נעלם במים והם פגשו שם יחידה צבאית צרפתית שהצילה אותם. בין שתי הנקודות, מעבר להרפתקאות, ד"ר פרגוסון מעביר לנו את כל המידע שהוזכר לעיל. כמובן שרוב המידע המדעי שבספר איננו נכון. יבשת אפריקה נחקרה בימינו עד תום. תושבי אפריקה אינם פראיים ואוכלי אדם. אז מה נשאר מהספר ? הכתיבה היפה, חוש ההומור, התיאורים של חיי שלושה אנשים בצמוד 24/7, ההרפתקאות – ובקיצור הנאה מספרות מדע בדיוני מאמצע המאה ה-19 .”

“את הספר "חמישה שבועות בכדור-פורח" (הוצאת ספרית מעריב, 1985) מאת ז'ול וורן קראתי בעודי ילד, והוא זכור לי כחוויית קריאה מופלאה. בספר יוצאים הדוקטור הבריטי סמואל פרגוסון ומשרתו הצרפתי, ז'ואי, למסע חקר בן חמישה שבועות מעל יבשת אפריקה, בכדור פורח. לשניים מצטרף חברו הטוב של פרגוסון, דיק קנדי, "צייד מושבע, והרי זה דבר טבעי מאין-כמוהו לבן קאלדוניה, שהרבה לשוטט בהרי ההיילאנדז. קנדי הוחזק כצלף נפלא בקאראבין" (עמוד 14). פרגוסון וקנדי "הכירו זה את זה בהודו, בזמן שבו השתייכו שניהם לאותה החטיבה. בעוד דיק קנדי צד נמרים ופילים, ליקט סמואל פרגוסון צמחים וחרקים" (עמוד 16). נוכח העובדה שבשלהי המאה התשע-עשרה עדיין נחשבה אפריקה לנעלם גדול ולא ממופה, ברור לדוקטור שמוטב שלצידו יהיה מומחה בסיור ובלחימה דוגמת קנדי. על השלושה עוברות הרפתקאות שונות ומשונות, שאחת מהן, מרדף שמנהלים אחריהם פרשים ערביים ברחבי הסהרה, זכורה לי במיוחד משום שבה כמעט איבד ז'ואי (שאחראי כמעט תמיד לרגעי ההומור בספר) את חייו. מזל שקנדי, בדומה לחברו הדוקטור, הוא איש פעולה וכאשר עמד פרש ערבי להטיל את חניתו בז'ואי, "קנדי, עיניו פקוחות וידו יציבה, עצר אותו בירייה והפילו לארץ" (עמוד 217). בקיצור ספר כיפי וממולץ.”