“הכרך השני נחתם בזיכרוני, והנה מגיעה לה נקודת מפנה בחיי. אך לפני שאנסה לתארה, אנסה להגדיר תחילה את מהות המושג "שלמות" במושגינו אנו. יש מבינינו האומרים, כי רק האלוהים מושלם ותו לא. יש אחרים, היכולים לתאר פיסת תרבות, שצורתה יכולה להתהוות כמוזיקה, סיפור או הצגה, כדבר מושלם. מה מניע את אותם הבריות, לפלוט מושג כל כך חתום וכל כך גראנדיוזי, לאוויר העולם? אם כן, התשובה נעוצה באופן תפיסת האדם לגבי עצמו.”

“מעניין איך מונה גייגר, זה המודד קרינה רדיואקטיבית, משתרבב לכל סיפור של היום שאחרי, מופיע בכל דיסטופיה וגם כאן. הוא כאן ולזכותו ייאמר שהוא שולי. רובר מרל יוצר חיבור מרתק, כשביום שאחרי נפילת פצצת הליתיום ניתן יהיה לדון בשלל נושאים, כאילו מישהו לחץ על מתג "הפעלה מחדש" נחבא. הספר נכתב ב-1972 וכוון ל-1987. איכשהו, צריך לשמור על מרחק ביטחון מהספר ההוא והשנה ההיא. עמנואל קונט היה רק בן 10, כשנהג לשחק ע”

“הזכרונות הם החלק שאנחנו קוראים לו "אישיות" - הם המכוונים את ההתנהגות שלנו, בזכותם - ובזכות מה שהם מייצגים אצלינו - אנחנו עושים את בחירותינו בחיים - ולעתים קרובות חוזרים ובוחרים את הבחירה הלא נכונה. כי נהג המשנה שלנו, זה שיושב באחורי הראש ואומר לנו לאן לפנות - מונע על ידי זכרונותינו ודימוייהם. ומה אנחנו עושים כשהזכרונות גורמים לנו סבל רב? לפעמים הברירה היחידה היא לשכוח...לכאורה. גי רולאן - שאין”

“אלפי רומנים ומאות ספרי מתח, לא הצליחו להשכיח ממני את רומן המתח המופתי שקראתי פעמיים בעבר. הקריאה השלישית, הנוכחית, היא ההוכחה הנחרצת מבחינתי, לאיכותו הבלתי מעורערת. כבר כשאני לוקחת אותו בידי, כריכה קשה, דפים עבים, תרגום איכותי של אביטל ענבר, אני שואלת את עצמי אם יאשש את דעתי עליו או יאכזב אותי. כל כל הרבה יצירות מאכזבות בקריאה או בצפייה חוזרת. עברו תקופות חיים שלמות מאז קריאת הספר בפעם האחרונה,”

“הכרך השני נחתם בזיכרוני, והנה מגיעה לה נקודת מפנה בחיי. אך לפני שאנסה לתארה, אנסה להגדיר תחילה את מהות המושג "שלמות" במושגינו אנו. יש מבינינו האומרים, כי רק האלוהים מושלם ותו לא. יש אחרים, היכולים לתאר פיסת תרבות, שצורתה יכולה להתהוות כמוזיקה, סיפור או הצגה, כדבר מושלם. מה מניע את אותם הבריות, לפלוט מושג כל כך חתום וכל כך גראנדיוזי, לאוויר העולם? אם כן, התשובה נעוצה באופן תפיסת האדם לגבי עצמו.”

“מעניין איך מונה גייגר, זה המודד קרינה רדיואקטיבית, משתרבב לכל סיפור של היום שאחרי, מופיע בכל דיסטופיה וגם כאן. הוא כאן ולזכותו ייאמר שהוא שולי. רובר מרל יוצר חיבור מרתק, כשביום שאחרי נפילת פצצת הליתיום ניתן יהיה לדון בשלל נושאים, כאילו מישהו לחץ על מתג "הפעלה מחדש" נחבא. הספר נכתב ב-1972 וכוון ל-1987. איכשהו, צריך לשמור על מרחק ביטחון מהספר ההוא והשנה ההיא. עמנואל קונט היה רק בן 10, כשנהג לשחק ע”

“הזכרונות הם החלק שאנחנו קוראים לו "אישיות" - הם המכוונים את ההתנהגות שלנו, בזכותם - ובזכות מה שהם מייצגים אצלינו - אנחנו עושים את בחירותינו בחיים - ולעתים קרובות חוזרים ובוחרים את הבחירה הלא נכונה. כי נהג המשנה שלנו, זה שיושב באחורי הראש ואומר לנו לאן לפנות - מונע על ידי זכרונותינו ודימוייהם. ומה אנחנו עושים כשהזכרונות גורמים לנו סבל רב? לפעמים הברירה היחידה היא לשכוח...לכאורה. גי רולאן - שאין”

“אלפי רומנים ומאות ספרי מתח, לא הצליחו להשכיח ממני את רומן המתח המופתי שקראתי פעמיים בעבר. הקריאה השלישית, הנוכחית, היא ההוכחה הנחרצת מבחינתי, לאיכותו הבלתי מעורערת. כבר כשאני לוקחת אותו בידי, כריכה קשה, דפים עבים, תרגום איכותי של אביטל ענבר, אני שואלת את עצמי אם יאשש את דעתי עליו או יאכזב אותי. כל כל הרבה יצירות מאכזבות בקריאה או בצפייה חוזרת. עברו תקופות חיים שלמות מאז קריאת הספר בפעם האחרונה,”