זהו, סיימתי את הקריאה בספר כולל מבוא. לא היה קל. מונולוג המתמשך על פני 535 עמודים.... יש לפעמים קצת תחושה של חפירה. העלילה די פשוטה ולא בה העניין. רוזה מצליח לתאר את הסרטאו, אותם אזורים נרחבים, פראיים כל כך מוחשי עד שחווית המסע הייתה ממשית . כל צמח בשמו ושימושו, כל חיה יופייה וסכנותיה, פני הקרקע, הנהרות המדבר והיער. מזג האוויר, הקור הגדול, והחום המייבש יופיו של הטבע שלא פשוט לשרוד בו. no man's land ארץ פרא שחוקיה קשוחים. בני האדם שחיים שם הרחק מהציביליזציה לפעמים מפנטזים על החיים בערים הרחוקות. ריובלדו המספר את קורותיו כחבר באחת הכנופיות המתפרנסות שם מפרוטקשן ואחר כך כמנהיג של כנופיה כזו, גם הוא חולם על סוף המסע כבעל, אבא ובעלים של חווה. ריובלדו זה, מעסיק את נפשו בנושאים של טוב ורע. קיומו של השטן כן או לא? כנ"ל האלוהים. מכיוון שספר החוקים של הסרטאו הוא תורה שבע"פ השאלות על קיומם לא מרפות ויש להן השפעה על הבחירות שלו, להרוג או לא ואת מי. ריובלדו המכונה לפעמים גם פרופסור כי למד פעם ואולי קרא גם ספר או שניים היה יוצא דופן בחבורתו. את חיו בסרטאו מלווה סיפור אהבה רגיש לא ממומש וטרגי מן היפים שקראתי. שפתו של ריובלדו לא תמיד מובנת מה שגרם לי להצטער שלא קראתי בשפת המקור, אני בטוחה שההנאה הייתה עוד יותר שלמה. אני חציתי את הסרטאו הגדול בין דפי הספר ואני שמחה שעשיתי זאת.

















![וזרח השמש [מהדרות 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/965946.jpg)
