הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בינואר, 2022
ע"י פרפר צהוב
ע"י פרפר צהוב
כמי שעדיין לא הצליח ליהנות מספרות דרום אמריקאית, ולאור הביקורות הטובות כאן, קיוויתי שהספר הזה יהווה את פריצת הדרך לגבי...טעיתי.
הספר הוא מונולוג ארוך של אדם בשם ריובלדו הפונה אל בן שיחו, אדם משכיל שלא ברור בדיוק מי הוא, ומספר לו את קורות חייו כזָ'גוּנסוֹ – שכיר חרב החי בשולי החברה, כמו הקאובוי, אך עם נטיות לכיוון הרע והמכוער יותר מאשר לכיוון הטוב. הוא נמצא בקבוצה של ז'גונסים שרודפים אחרי קבוצה אחרת שיש להם עניין לא סגור איתם, ובה בעת בורחים מחיילי הממשלה.
אז מה הבעיה?
מדובר במו-נו-לוג א-רו-ך.....של יותר מ-500 עמודים, שבהם ריובלדו מספר על חייו, מתלבט בנוגע לקיומו של השטן, אלוהים, אלימות, המיניות שלו וכו'. לא הצלחתי להתחבר לנושאים שהועלו, והרגשתי שכמו נתפסתי בידי שכן להגני במיוחד שאינו מפסיק לדבר על נושאים שלא מעניינים אותי באריכות יתר ועם חזרות רבות שיצרו שעמום. הייתי מסכם זאת במשפט הידוע של אלי וולך: When you have to shoot, shoot; don't talk!
יש גם קטעים יפים בתוך ים הלהג האינסופי, כגון תיאור היובש במדבר שהוא מצויין, אך במקרים רבים נראה שהסופר מנסה לדחוס את שמות כל בעלי החיים והצמחים שהוא מכיר באזור, כמין תיעוד של הסרטאו, ונוצרת תחושה של רשימה לא טבעית.
ייתכן שאחרים ימצאו בו ספר נהדר, אני בעיקר השתעממתי ולא נותר לי אלא לתלות את יהבי ב"דונה פלור" כמי שאולי תצליח סופסוף לחבר אותי לספרות הדרום אמריקאית.
מאחר ונטשתי בסביבות עמוד 60, לא אתן ציון לספר הזה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אני באמת ממליץ ללכת לפי שיטת Shauil
ובכלל למה לא להגדיל לעשות? הכריכה לא באה לנו בטוב? נכתוב ביקורת ונציין שמדובר בבזבוז זמן. שם הספר נשמע משעמם? למה לפתוח אותו בכלל? לכתוב ביקורת בסימניה ללא דיחוי ולתת לו כוכב אחד!
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
shauil, לגבי הספר הזה ברור לי שהוא לא מתאים לי.
האם הוא גרוע, או שפשוט לא לפי טעמי? לא החלטתי. אני מעדיף לדון אותו לכף זכות, כל עוד אני לא בטוח אם הבעיה היא בספר או בי. לסופר יש כשרון ברור, ורואים זאת בתיאור הטבע, אבל לא הצלחתי להתחבר לסגנון הכתיבה הכללי שלו.
|
|
|
shauil
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הערה טכנית - לדעתי חשוב לתת ציון נמוך לספרים גרועים, במיוחד כאלה שנוטשים באמצע, כדי לשקף את איכות הספר בציון הכלכלי. אני תמיד נותן כוכב 1-2 לספרים שאני נוטש...
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
חחח פרפר
ממה שהתרשמתי, למבקרים "הרשמיים" אין שום סטנדרט מחמיר והכל מתבסס שם בסוף על דעה אישית סובייקטיבית. אני לפחות, סומך הרבה יותר על ביקורות של כמה חברים פה ובכלל זה על שלך מאשר איזה מבקר פלצן מהעיתון.
בכל מקרה, טוב לפעמים גם לא להסכים, אחרת יהיה משעמם. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פאלפ, אז כנראה שנשאר בחוסר הסכמה בעניין הזה.
לא הייתי כותב מאמר ביקורת במדור הספרותי של הארץ על הספר, אבל סקירות באתר סימניה הן מבחינתי מעין תיאור חוויה, לא סקירה מעונבת שצריכה לעמוד בקריטריונים מחמירים של מחלקת הספרות בפקולטה למדעי הרוח. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הצחקת, Hill.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פרפר, אתה יכול להביע דעה גם אחרי משפט אחד.
שים לב שלא דיברנו על הבעת דעה בין חברים. אולם אם אנחנו כותבים חוות דעת פומבית, זה מצריך קצת יותר אחריות אני מניח. ולשאלתך כן: מן הראוי בעיניי שתחווה דעה כבל עם ועדה על יצירה מוזיקלית לאחר ששמעת את כולה או לפחות את רובה.
|
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
*שופכת את טיפות השמן האחרונות מהבקבוק של עמיחי*
למרות שדעתי חצויה לכאן ולכאן. :) |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
עמיחי, נראה לי ששפכת שמן למדורה, לא הוספת קיסם D-:
כל אחד רשאי להחזיק בדעתו, כמובן. אני משתדל לא להתקבע עם קביעות חד משמעיות. אם צריך לבחור בין אפשרות א' לבין אפשרות ב', אני אבחר כמובן באפשרות ג' (-; ואני בכלל לא מושפע מספרים שאני קורא D-: |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ברשותכם, אתרום קיסם למדורה:
אני לא כותב סקירה אם לא קראתי את הספר עד סופו. אם לא החזקתי מעמד עד הסוף, וזה קורה מדי פעם, לא אכתוב סקירה. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הרבה ספרים הפכו אצלי לספרי טיסה, פרפר. הוטסו מהיד בשאט נפש. אתה צודק.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פאלפ, סביר שלא נשתכנע זה מדברי זה.
מה שיפה באנלוגיות הוא שהן אף פעם לא ממש נכונות, ופעמים רבות ניתן להביא אנלוגיה הפוכה.
נניח שיש קטע מוסיקה שיש בו 10 דקות של המוסיקה ה"אהובה" עלי - רוק כבד מפוצץ ראשים, ואח"כ נניח מוסיקה נעימה יותר במשך 90 דקות. האם אני אמור להביע דיעה על היצירה רק לאחר ששמעתי 66.6 דקות ממנה? |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תראה, פרפר הכל מלאכותי
כי זה נובע מהבחירות שאנחנו עושים. יש סטנדרטים שאנחנו קובעים לעצמנו. ספר מהודק כדבריך מהתחלה עד הסוף לא מצביע על איכותו, יש הרבה ספרי מתח סוג ג' שהם "מהודקים" מאוד. ספר זה מכלול כידוע. אני מסכים שאם רוב הספר או לפחות מחצית ממנו לא מדברים אלינו, אז זו אולי בעיה של המחבר. אבל כמה מיצורות מופת שקראתי, לקח להן זמן להיפתח ולי ללמוד להעריך אותן, גם אם זה לא הסגנון שהייתי רגיל אליו. בכל מקרה, כאן אנחנו לא מדברים על חצי, אלא על עשירית.
אם נשווה את זה לאמנות, אז האם אפשר להעריך את ה'מונה ליזה', אם ראית רק את הרבע התחתון שלה? או עשירית ממנה? |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פאלפ, אני סבור שספר צריך להיות כתוב לכל אורכו בצורה מהודקת.
אם הכותב/העורך התרשל וגרם לכך שהמחצית הראשונה של הספר אינה מושכת , בעוד שאחר כך הספר ממריא לגבהים, זו הבעיה שלו, לא שלי. נראה לי הגון מאוד שספר שהרגשתי צורך לנטוש אותו יחטוף בציון חוויית הקריאה שלי. אני משתדל מראש לא להגיע לספרים שלא ימצאו חן בעיני, אבל אם הגעתי למסקנה שהספר לא בשבילי, לא אמשוך את הקריאה על מנת לעמוד בתנאי מלאכותי שהצבתי לעצמי. כשאני מסקר ספר שאופן הכתיבה שלו אינו מתאים לי, זו הבעת הדיעה שלי. ברור לי שיש אחרים שהספר הזה ילהיב אותם. דרך אגב, יש ספרים שקראתי עד תום והחלטתי לא לדרג אותם, כשאני מרגיש שאני לא יכול לדרג מכל סיבה שהיא. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
סלחו לי על בורותי,
אז, אם כך,לשם מה לכתוב ביקורת? הרי עצם אי מתן ציון מהווה הודעה כנה לפחות, בכך שאין לכם מספיק כלים להעריך את הספר. בעיניי לכתוב על ספר כשקראתי שליש או עשירית ממנו לא הוגן ולא מכבד. כי הרי ספר שננטש בשלב כה מוקדם, לא הולך לזכות לשבחים,גם אם לא דורג, נכון? אני מסקר אם זה לפחות שני שליש, טוב אולי אני מחמיר מדי, אבל לדעתי ביקורת על פחות ממחצית, זה באמת לא שווה. אם היינו כותבים ספר, היינו מצפים שמי שמבקר אותו לפחות יקרא את חלקו הגדול לפני שהוא מביע דעה ולא יספר שהוא משעמם או גרוע אחרי כמה עמודים. כנראה אני לוקח את זה ברצינות מדי, אבל בעיניי זה הגיון בסיסי.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
יעל, מסכים עם דעתך.
תודה על ההמלצה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
גמני לא חובבת במיוחד ספרות לטינית.
היו כמה שנהניתי מהם "הלילה של קומנדו המבצעים" של סצ'רי זכור לי כרגע. לא כדאי להתייחס לשם שניתן לו פה - זה לא מה שאתם חושבים. לדעתי כל הביקורות פה (וגם במוספי הספרות) עוסקות במה שהספר גרם למבקר לחוות, כאשר אינן מתארות את תוכן הספר, כמובן. כל מספר של עמודים בהם הקורא חווה משהו (לא חייב להתפעל. גם סלידה ודחייה זה טוב) טובים בעיני לכתיבה על מה שקראת. לכן אני חולקת על Pulp_Fiction. אני לא צריכה לסיים ספר כדי לכתוב עליו, אם כי גם אני נוטה לא לדרג ספר שלא סיימתי. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זאבי ופאלפ, נראה לי שהגעתי להארה D-;
אני מפנה אתכם לסקירה של ספרו של יעקב רז: "...ההבל שבאמת כאמת. עמדה כעמדה. שיטה כשיטה." |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פאלפ, זו לא היתה ממש סקירה, אלא יותר בכיוון אזהרה...
מכיוון שיש לי קליטה מהירה, אני יודע להגיד מה תהיה מידת ההנאה שלי מהספר (או מידת הסבל) כבר אחרי מספר מצומצם של עמודים :-) ובאופן כללי, אני משתדל לא לכבול את עצמי לסד של כללים נוקשים, הקובעים כמה אחוזים יש לקרוא מספר בטרם אהיה "זכאי" לכתוב עליו סקירה. לגבי "חיים קטנים", בהתחשב בסקירה שלך, ייתכן שהסקירה של מורי היתה יוצאת יותר מדוייקת לו הסתפק בקריאת 100 עמודים בלבד D-: תודה על ההמלצה. לאור ההתנסות עם סופרים דרום אמריקאים, אפילו מסתדר לי שסיפור דרום אמריקאי שיהיה לטעמי הוא מאנגולה (-; |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אח, פרפר, פרפר...
במקרים רבים אני משבח את הסקירות שלך עוד לפני שאני קורא אותן, כי דבר אחד אני יודע, לא משנה אם נושא הספר מדבר אליי או לא - זה יהיה תמיד מעמיק ואיכותי. כי זה אתה.
עם זאת, כאן אני מסכים לחלוטין עם זאבי, לא ניתן להתייחס לשום תובנה שלך אודות הספר ברצינות אם קראת פחות מעשירית ממנו. אני אישית נמנע מלכתוב כל ביקורת על ספר, אם לא גמעתי לפחות שני שליש מתוכו, פחות מזה לעניות דעתי לא הוגן. כי השאלה היא לשם מה אנו בכלל כותבים סקירות, מה מניע אותנו? (אני מדבר על אלה שממש כותבים כאן קבוע ובאמת משקיעים בזה).בעיניי, זה בראש ובראשונה לספק את ה"אני מאמין" הכי כן ואמיתי שלנו ואת תובנותינו אודות הספר לאלו שיקראו את מה שכתבנו, מהמקום של החיבור והאהבה ליצירה ולמילה הכתובה. וכיצד נוכל להצליח בכך אם לא קראנו את כל הספר או לפחות את רוב רובו? לצורך העניין אם תשאל את מורי מה היה כותב על הספר 'חיים קטנים' שהוא כל כך אוהב אם היה קורא מתוכו רק 100 עמודים, אני סמוך ובטוח שהיינו מקבלים עוד קטילה מרהיבה:) בתור נפגע מספרות דרום אמריקאית בעצמי ומתוך ההיכרות איתך, אני די סקפטי לגבי 'דונה פלורה' ולא נראה לי שתתחבר יותר מדי. כן הייתי מאוד ממליץ לך על הספר "מוכר האתמולים" של ז'וזה אדוארדו אגואלוזה, לא ממש דרום אמריקאי אבל ממושבות אחרות של פורטוגל. פשוט מצוין. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אז הוספת ״פשע״ על ״פשע״… 40עמודים!! :))
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זאבי, לכן ציינתי במפורש שנטשתי בעמוד 60 ושאני לא יכול לתת לו ניקוד.
עם זאת, הנטישה היא סוג של ציון בפני עצמו.
אגלה לך בסוד שרציתי לנטוש כבר בעמוד 50, אבל אז דווקא התחיל תיאור הטבע היפה. המכה היתה כשהוא חזר שוב לדבר על השטן, ובאופן כללי ראיתי שהכיוון של הסיפור ואופן הכתיבה לא מצאו חן בעיני. כאן פקע מיתר הסבלנות, והחלטתי שלא מגיע לי עונש. כמו כן, אם נעמיד דברים על דיוקם, הסיפור עצמו מתחיל מעמוד 17, כך שלא מדובר ב-60 עמודים אלא בקצת יותר מ-40 :-) |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
רגע אחד פרפ"צ... יש משהו שלא מסתדר לי ולא ראיתי שהמגיבים כאן התייחסו לכך..
לא קראתי עדיין את הספר הזה ובהחלט יש מצב שהספר הזה לא בשבילך... אבל הניסיון שלי לימד אותי שיש סוג של אומנות, במוזיקה כמו בספרים, שמצריך סבלנות, ולעיתים הסבלנות משתלמת בגדול ולעיתים לא, גם זה נכון. במחילה פרפ"צ, זו זכותך המלאה לכתוב ביקורת, אינני כופר בכך, אבל ככל שזה נוגע לי אם אני נוטש ספר של מעל 500 עמודים אחרי 60 עמודים אני לא מרגיש שאני יכול לכתוב ביקורת על הספר. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ב"ארמדילים" אין שום דבר דרום-אמריקאי.
זה סיפור בדיוני (בינוני לטעמי) עם זיקה לאירוע היסטורי, ואפשר לסכם אותו כניסוי חברתי-מלחמתי "מה היית עושה אם היית תקוע בבונקר". |
|
|
אודי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
נכון. זה מוטיב שמאפיין את הכתיבה הדרום אמריקאית. משפטים שסותרים זה את זה וגורמים לשטף בקריאה. זה בולט במיוחד אצל בולניו.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה, עמיחי.
למרות שאני פחות מתלהב מספרים על חיילים, ייתכן ש"ארמדילים" יהיה לטעמי. גם ל"דודה חוליה והכתבן" אולי יש סיכוי להתחבב עלי, למרות שלא אהבתי את "העיר והכלבים". בכל מקרה, נראה שסיפור פשוט על חייהם של האנשים הפשוטים הוא עניין נדיר בספרות הדרום אמריקאית; הכל חייב להיות באיזושהי מעטפת כלשהי - צבא, סוריאליזם וכו'.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה, Hill. לגבי בולניו, יש לי תחושה שאת צודקת.
את לימסארס אני לא מכיר בכלל, ומנרודה קראתי מעט מאוד. צריך לבדוק את שניהם.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אודי, ממה שאני קראתי, נראה שמצד אחד ריובלדו מצפה שאיש שיחו יאשר שאין שטן
ומצד שני הוא מעלה כל מיני תפישות שכן מעידות על כך שהוא דווקא מאמין בקיומו של השטן, גם אם הוא מתגלם בבני האדם. נראה שיש בו קונפליקט בתפישתו את השטן.
מבחינתי כל הנושא הזה לא ממש עורר עניין. תיאורי הטבע והקשר עם דיאדורים היו בעלי פוטנציאל רב יותר. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פרפ"צ,
אחת הסקירות הראשונות שלי בסימניה הייתה על הספר "ארמדילים" מאת רודולפו פוגוויל הארגנטינאי. הספר עוסק בחוסר האונים של חיילי צבא ארגנטינה אל מול העליונות הבריטית המוחצת במלחמת פוקלנד (איי מאלווינס, 1982). מומלץ. מריו ורגס יוסה הוא סופר שלא כדאי להחמיץ. לאור טעמך המסתמן, הייתי ממליץ על "פנטליאון ושירות המבקרות" ועל "דודה חוליה והכתבן". |
|
|
אודי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
"אני אסביר. השטן שוכן בתוך האדם, נבכי האדם - או שהאדם כושל או שהוא מרושע. ככה חופשי, בפני עצמו, אזרח, אין שום שטן!- זה מה שאני אומר. אתה מסכים? אמור לי הכול, בגלוי לב - חסד גדול אתה עושה, ואני יכול לשאול, לדרוש. העניין הזה - מצדי שיחשבו אותי קל דעת - קצת חשוב לי. הלוואי ולא היה... אבל אל תגיד לי שאתה, איש פיקח ומלומד, מאמין בו בגופו?! לא? אני מודה לך"
ספר ענק. מתכנן קריאה שנייה בו בקרוב. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אם ארגון המדינות האיברו אמריקניות (OEI) כולל בתוכו את ספרד ופורטוגל
כ"מדינות האם", אז לי בטח מותר. |
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פרפר, מה בנוגע לגזרת המשוררים הדרום אמריקאיים?
יודעת שאתה חובב שירה כך שמרשה לעצמי להמליץ לך על האחד והיחיד- פבלו נרודה. ולימסארס אמנם ספרדי, אך הספרות והשירה שלו מבטאים יפה את העולם הייחודי של התרבות הזו. לימסארס ייחודי מאוד. הייתי ממליצה לך להתחיל איתו. לורקה על אותו משקל. הוא מופתי. גבריאל גרסיה מארקס.. והייתי ממליצה לך על הגדול מכולם - רוברטו בולניו, אך יש לי תחושה שלא תתחבר.. ועדיין, הוא שווה 'סיבוב כניסה' לעולמו. אגב, בספרות הדרום אמריקאית יש המון פוליטיקה, עליבות החיים, התחתית מזוית שונה (או שלא) והמון פטריוטיות. אני אישית מאוד אוהבת אך יכולה להבין את הרתיעה/אי החיבור. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
על פי התקציר, "האיש שקנה ימי הולדת" לא קשור לדרום אמריקה.
הסופר ספרדי והנושא הוא התחקות אחר גורלו של ילד מהשואה. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
האיש שקנה ימי הולדת הוא ספר מופת. מחברת ספרדי, כמדומני.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פואנטה, תודה על ההמלצות.
מקווה שאמצא ספר אחד לפחות שאוכל להתחבר אליו.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
לא קראתי הרבה לטינו אבל אני נוטה לחשוד שגם הוא/הם לא עשוי/ם מקשה אחת.
מניחה כאן כמה המלצות בשלל סגנונות: מי הרג את פאלומינו מולרו / מריו ורגס יוסה הסוד שבעיניים / אדוארדו סאצ'רי התמימים הקדושים / מיגל דליבס האיש שקנה ימי הולדת / אדולפו גרסיה אורטגה ארץ האש / סילביה איפרגירה נובמבר / אנטוניו קלסאדו הגשם הצהוב / חוליו לימסארס בית הנייר / קרלוס מריה דומינגס |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אם הזכרת את איזבל איינדה, אולי "ארצי שהמצאתי" יהיה טוב.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה, אז נראה שהאופציות המומלצות הן "ים המוות" ו"חגיגת התיש".
אם זה לא ילך כנראה אמשיך עם ספרות של אסיה ואירופה.
מורי, מהקריאה של הסקירה שלך הבנתי ש"חגיגת התיש" עמוס במלל. יש לי חשד שזה עלול לתת לי את אותה ההרגשה שקיבלתי בקריאת "הסרטאו הגדול" - עודף מלל מיותר. אולי הדרום אמריקאים נוטים לדבר יותר מדי?! cujo, אני מאלה שחושבים שאם אפשר להגיד משהו ב-10 מילים, לא צריך לומר אותו ב-100, ובטח לא ב-1000. נראה שהדרום אמריקאים חושבים הפוך. |
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
חגיגת התיש הוא אכן מאוד אלים
בכל אופן גם לא חייב - אני לא מתחבר לספרות אסיאתית שאינה מוראקמי - חי עם זה בשלום:)
יש את איזבל איינדה - לא קראתי מספריה אבל יש לה קהל אוהבים פה. גרמת לי להבין שלא קראתי מספיק לטינו אמריקאי. |
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אני מאמין שהמאגי ריאלי הוא חלק מהחיים הדרום אמריקאי
אבל מצטרף להמלצה של מורי על חגיגת התיש של ורגס יוסה או ליטומה באנדים שלו ( אזהרה : מאוד אלים ).
ים המוות הוא עם התחלה אמצע וסוף ודונה פלור מלא בריאליזם מאגי |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
את "העיר והכלבים" לא אהבתי, וב"חגיגת התיש" הבנתי שיש המון אלימות.
ממה שקראתי על הספר, נראה שהוא מתרכז סביב הרודן והמתנקשים בו, לא סביב החיים של אנשים פשוטים שחיים את חייהם. אני קליינט קשה D-: |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אולי לא פיזית בדרום אמריקה, אבל מנטלית כן: חגיגת התיש של יוסה.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה, cujo.
מה שאני מחפש זה ספר פשוט עם התחלה, אמצע וסוף, שמספר על החיים האמיתיים של הדרום אמריקאיים, בלי מיסטיקה מוגזמת או סוריאליזם שמשתלט על כל הספר.
ניסיתי לקרוא את "העיר והכלבים", "מותו ומותו של קינקאס-שואג-מים", "זיכרונותיו של מת" ולא התחברתי. אולי יש סיבה שתת־המודע שלי שלח אותי לטיול במזרח אסיה ולא בדרום אמריקה :-) אם יש ספר "נורמאלי" של סופר דרום אמריקאי, אשמח לקרוא. אני מתקשה להאמין שכל החיים בדרום אמריקה הם עניין של סוריאליזם וכנופיות. |
|
|
cujo
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אחלה ביקורת אבל אתה הולך על ההארד קור בשביל לקבוע דעה על ספרות דרום אמריקאית.
אני מאוד לא אהבתי את דונה פלור אז לא הייתי משליח עליו יהב אבל ים המוות של אמאדו הוא נפלא.
דודה חוליה והכתבן של מריו ורדס יוסה נפלא ואם אין לך בעיה עם סוריאליזם ממליץ מאוד על הסיפורים הקצרים של קורטאסר ב שמיים אחרים. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
נדמה לי שניסיתי מזמן ולא התחברתי.
יש לי אותו איפשהו. אולי אתן לו הזדמנות בעתיד. נראה לי שמשהו בתפישה הספרותית הדרום אמריקאית לא מלהיב אותי במיוחד. הכתיבה שלהם מאוד טרחנית.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
מאה שנים של בדידות?
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
מורי, אם גם דונה פלור לא תצליח לחבב עלי את הספרות הדרום אמריקאית, לא ברור איזה ספר יוכל להצליח במשימה.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
גם דונה פלור לא הדהים אותי.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
בהחלט, ראובן :-)
|
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
בדיוק השכנים שאנו מעדיפים להתרחק מהם...
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
