ביקורת ספרותית על תוחלת החיים של אהבה מאת ינץ לוי

---

רומן מבוסס סיפור משפחתי בו הסוף ברור וידוע מראש.
נשימתי נעתקה מספר פעמים בעת קריאתו, בכיתי וליבי התכווץ רבות.
מיכאל מספר לנו את קורות משפחתו בשנות ה – 90 בעת גילוי דבר מחלתו של אחיו, לביא.
מיכאל גדל במשפחה מרובת ילדים – ארבעה בנים ושתי בנות בדירת גג בכפר סבא.
בזמן שירותו הצבאי של לביא מתגלה כי לביא חולה איידס. מחלה אשר באותם שנים נחשבה כ”מחלת ההומואים” או של מי ששוכב עם זונות.
מיכאל מתאר בספר מנקודות ראותו את התמודדות בני משפחתו, התמודדותו של לביא ובעיקר התמודדותו האישית עם דבר המחלה.
הכתיבה מרגשת מאוד, כנה וישירה.
כל פרק נפתח בכותרת של “תוחלת החיים של…” – סוד, רגשות, דדליין, תקווה, פרידה,בכי, אהבה ועוד. פרקים הבונים את הסיפור עד לסופו הברור.
“לכל תוחלת יש תוחלת חיים… זאת, התקווה, המתגנבת לכל פעולה קטנה או גדולה שלנו… וכשהיא נעדרת… במקום הזה, הפלא ופלא, לא נולד ייאוש, לא נולדת אכזבה. אין עתיד ואין עבר. במקום הריק הזה יש רק אהבה”.
ינץ מפליא לתאר בצורה אמיתית ואותנטית מאוד. הוא פותח לנו את דלת בית משפחתו וחושף בפנינו את הסוד הנורא שליווה את משפחתו לאורך שנים.
מנעד הרגשות שחשתי בעת קריאת הספר מטורף – בכיתי, צחקתי, הכלתי, הבנתי וכעסתי.
ללא ספק אחד הספרים הטובים, האמיתיים והמטלטלים שקראתי – מומלץ בחום!
“מי צריך תקווה כשאין ייאוש? מי צריך תקווה כשהכול בסדר? מי בכלל היה מעלה על הדעת לקוות אם היה מובטח לנו שהכול טוב ויישאר טוב?”

» ביקורות נוספות של מירב גת
» ביקורות נוספות על תוחלת החיים של אהבה