ביקורת ספרותית על בריחה מאת אליס מונרו
ספר מעולה

---

אני ממשיך במסע הספרים שצרבו את חיי. הספרים שאחריהם אני תר ומחפש. בימים של חורף אני מחפש ביתר שאת אחרי המילים העזות ביותר. כבר סיפרתי כאן על אהבתי לסיפורים קצרים. קראתי רבים ומגוונים, נהניתי ממעולים ורבים אבל הספר שעשק את ליבי, קרע את העור מבין עצמותיי הוא הקובץ המופלא "בריחה". קראתי עוד כמה קבצי סיפורים נהדרים של אליס מונרו אבל הקובץ "בריחה" בעט בכל המוסכמות, חילל את כל ההגנות שבי ונכח מולי עוצמתי וקיים.
בקריאת סיפור מקובץ הסיפורים של הסופרת הקנדית אליס מונרו, הגוף מגיב לפני הראש להתרחשות האירועים הכתובים.
בכתיבה אגבית ומרוחקת. כתיבה מצומצמת זאת גרמה לתנועות גופי להימתח ואז לחוש איך מקבץ הרגשות בתוכי נעור. הציפייה הופכת עזה והתחושות הפנימיות הבסיסיות הבוהקות, חמלה זעם, תשוקה וכאב עוברות תהליך של עבודה פנימית צפופה. אולי המילים הנקראות גורמות לקורא להרגיש סוג של ייאוש איטי שמתנחל לך בגוף כמו דיו כחול ואוטם את כול פתחי הנשימה. לי זה קרה
במשך הקריאה אתה מוריד את דופק הנשימה לנשימות וקצרות ואוסף את המשפטיים האגביים, מתרכז. משתאה איך זה שמספר עמודים בספר יכולים להפוך חלקים מעולמך. מה זה אומר עלי? מה זה אומר על הסופרת. מעניין.
לאורך כל קריאת הספר חשבתי כמה השמש יפה בשמים. ימי חורף היו ואחרי מספר ימי גשם נעים שהופיעה שמש שמיבשת לך את הגוף, מזככת אותו. לאורך כל הקריאה רציתי שהגוף שלי יבהק משמש זורחת כמו חרדון. הייאוש והאגביות רק הלהיטו את רצוני לחוש בקרני השמש ובצלילי המוסיקה. שמש ומילים אלה הם הדת הכי גדולה של האדם. מונרו בקובץ בריחה דייקה אותם עד עומק הנשמה.
מילים עזות רצוי שיבואו בצמצום, מדויקות וחדות. שיעור לחיים. שאני כותב אני הוגה על צמצום, חדות ודיוק מנסחות נכון ביותר את רגעי האמת ,צמצום דרור.
המוסיקה שאני שומע בקריאת ספר מאזנת אותי ומייצרת בי סוג של הסדרים חדשים, אני תמיד מחפש שובלי אור בין צליל לקול.
תנועה צפופה מחברת בין המילים לבין התנועות הצליל קיים במשך הקריאה.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על בריחה