ביקורת ספרותית על בריחה מאת אליס מונרו
ספר מעולה

---

בדרך כלל, כשאני מחווה את דעתי על ספר אני לא מתייחסת לביקורות אחרות על אותו הספר.
איש איש וטעמו וחוויתו ולא לחינם אילו 'המלצות ספרים אישיות.'
אבל הפעם, אני חייבת.
מאז שקראתי את הספר, ובמקביל את ביקורתו של הלל הזקן, בכל פעם כשאני עוצרת ליד ארון הספרים ומבטי נתקל בכריכה הסגלגלה ירקרקה, זה בוער בדמי.

ואני מסכימה שההקדמה של פרנזן מיותרת (אפילו שלא קראתי אותה), ולא רק מפני שאליס מונרו היא קשישה עשירה ומאוד מוערכת, אלא משום שהיא כותבת כל כך נקי, מדויק, מינורי וחף ממניירות, שכל קשירת הכתרים הזאת נראית לי מתחת לכבודה (כמו גם כתב ההגנה שלי, שהיא ודאי לא זקוקה לו).

אז מדוע אני אוהבת את אליס מונרו?

ראשית, אוציא מהקשרו משפט של ענבל פרלמוטר ז"ל מהשיר 'סיגריות לייט'-
"כי זה הסטייל,
זה לא ה'מה' אלא ה'איך'"
סיפור טוב, בעיני הוא יצירת אמנות. וככזה, הוא נבנה על בסיס שיקולים אסטתיים.
זה לא שאין חשיבות לאמירה, למסר, לפואנטה ולכל החבר'ה החשובים האילו, אבל הם לא הכרחיים כדי ליצור סיפור טוב.
מה שצריך זה קצת עלילה והרבה סטייל..

ואחרי שהמעטתי בחשיבות המסר, אביא אותה בהפוכה, בטענה שדווקא יש מסר או שניים בסיפורים האילה.
אמנם מסרים עמומים ומעורפלים, אך זה סוד קסמם.
המסר הראשון הוא, שדווקא הרגעים המביכים, המודחקים, הטפשיים, כשאנחנו אומרים 'כן' רק כי לא נעים לנו, כשאנחנו בוחרים במשהו רק כדי לא לעשות משהו אחר, כשאין לנו לבנים להחלפה, כשאנחנו לובשים את הבגד הלא מתאים, הרגעים האילו, הם שקובעים לפעמים את מהלך חיינו, יותר מן הרגעים ה'הירואים' שאנחנו נוטים לקדש, כחמש עשרה דקות התהילה שלנו.

המסר השני, המעט מנחם, הוא שגם אם פספסנו בגדול, פנינו בפנייה הלא נכונה ונגזר עלינו לחיות את שארית חיינו במין אפילוג של גיבורי משנה, זה לא לגמרי סוף העולם. אפשר לפעמים להנות, או לפחות להסתדר, עם חיים בינוניים. לא כל אחד חייב להיות ג'יין אייר, אנה קריינינה או איזה גיבור/ת על אחר/ת..

ועוד דבר אחרון-
קראתי את 'בריחה' לפני כחודשיים, ועדיין חלק מן הסיפורים מהדהדים בי.
במיוחד 'בריחה' ו'תעלולים' שהם, אולי, בעלי תבנית סיפורית יותר ברורה, וגם יותר 'סגורים'.
אז 'בריחה' הוא, בעיני, לא מין סיפור חלבי על עוזרת בית שעוזבת את בעלה וחוזרת. יש בו, ואנסה לא לקלקל, אמירה די חזקה על המחיר שמשלמים לפעמים עבור זוגיות, על הקורבנות שיש להקריב (נושא שמופיע פשוטו כמשמעו), ושיעור חזק על הדחקה.

זהו, נרגעתי. אני את שלי אמרתי.:)

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על בריחה