אגב, באותו הז'אנר אבל עולה עליו זה "הנער בפיג'מת הפסים"
(הביקורת שלי עליו:
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=84002)

תודה לכרמליטה ורויטל. אקרא את הכתבה

לא. הסתפקתי בספר.
כדאי לך לקרוא את הכתבה שרויטל קישרה אליה. היא נכתבה גם בעקבות הסרט.

כרמליטה היית בסרט?

רויטל, המון המון תודה על הקישור לכתבה.
קריאת חובה לכל מי שמתעניין בנושא השואה והכתיבה הספרותית עליה.
דברי דב איכנולד ופרופ' זוהר שביט מאד מייצגים את דעתי וכמובן מנוסחים טוב יותר.
קראתי את הספר לפני 9 שנים וכתבתי אז נגדו ברוח דומה במסגרת אחרת. בשבוע שעבר שוב התעורר שם הנושא - ועדיין הרוב אינם מסכימים עם ראייתנו. אפשר לראות זאת גם בדירוג המאד מאד גבוה לו זכו הספר והסרט כאן ובמקומות אחרים.

מסכימה עם כרמליטה. ואני שוב אקשר לכתבה הזאת:
https://musaf-shabbat.com/2014/04/25/%D7%93%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%A7%D7%99/

ואוסיף ציטוט מתוכה, של דב איכנולד:
"מדובר בהדרה מכוונת של השואה", הוא קובע. "הגרמנים היום מנסים להרחיק את עצמם מאירועי מלחמת העולם השנייה, והשואה בכלל זה. נכון שאחד הראשונים היה ק.צטניק שלנו, שטבע את המושג 'פלנטה אחרת'. אבל הספרות הגרמנית העכשווית הופכת את השואה למשהו שבכלל לא התרחש, או התרחש בלי שהגרמנים ידעו או לקחו בו חלק. כיוון שאני יודע היסטוריה, אני קורא ומתעצבן. הספרות הזו היא בעיה היסטורית אמיתית – הרי כל העם הגרמני התגייס לחיסול היהדות. להפוך סיפורים בדויים, על מקרים פרטיים של התנגדות לנאצים, לקול המרכזי שמייצג את התקופה, זה שקר שמתחמק מאחריות.

"כשגרמני כבר כותב על יהודי, הוא יכתוב בעיקר על החמלה הגרמנית שהצילה יהודים. או שהוא יכתוב על הסבל הגרמני, ופשוט יעלים את היהודים מהמשוואה, כאילו הוא לא ראה מה עושים להם יום אחרי יום, מול העיניים שלו. והרי יש לנו נתונים היסטוריים על איך התנהגו הרוב המוחלט של האזרחים הגרמנים במלחמת העולם השנייה. צריך להגיד חד משמעית: לא הייתה חמלה בגרמניה הנאצית. הגרמנים הלשינו, הסגירו, התעלמו. להפוך את הסבל הגרמני לנושא המרכזי במלחמת העולם השנייה זה פשוט לא מוסרי. הדור הראשון הדחיק את אירועי השואה, הדור הנוכחי מרחיק עדותו במקום להכות על חטא.

"הוצאנו בידיעות את 'אנשים רגילים' של כריסטופר בראונינג, ספר חשוב מאין כמוהו. המחקר של בראונינג מראה איך אנשים רגילים יבחרו לגרום לאחר עוולות נוראיות, אפילו אם הם לא חייבים, רק כדי לחוות השתייכות לקבוצה. זה הנושא המרכזי של מלחמת העולם השנייה. אנשים הרגישו צורך להשתייך לקבוצה, ועשו בשם זה דברים איומים. אי אפשר להגיד שהיה שם רק פחד מהנאצים, ולהתעלם מהעובדה הפשוטה שהאזרח הגרמני הממוצע היה אנטישמי, ושזו נחשבה העמדה המוסרית והשלטת. להתעלם מזה ולספר על איך הגרמנים היו אנושיים וסבלו, זה עיוות".

ספר מניפולטיבי בעיני. הגרמנים מופצצים ע"י אויביהם, אבל עוזרים ליהודי.
הגרמנים המסכנים נהרגים, והיהודי - הוא בכלל ניצל.

יותר מאוחר אשתדל להעלות ביקורת מפורטת ומנומקת יותר.

ברלין לא מופיעה בספר בכלל. הוא מתרחש במולכינג, עיר קטנה סמוכה למינכן.