“״אהבה אבודה״-אליסון ריצ׳מן
הוצאת פן, ידיעות אחרונות
335 דף (כולל הערת הסופרת על מי עומד מאחורי הסיפור האמיתי).
מבוסס על סיפור אמיתי.
הרבה דמויות אמיתיות.
שני זרים שמגיעים לפגישת משפחות לחתונת נכדם יחד.
יוזף שמחתן את נכדו ג׳ייסון באום, ולנקה שמחתנת את נכדתה אלינור טאנץ.
הם מגלים שהם מכירים מהעבר והיו אוהבים ונשואים.
עד שהשואה הפרידה ביניהם.
לנקה מתחילה לספר על עברה עם הורים אוהבים ואחות, מרטה, שצעירה ממנה ב-7 שנים. אפילו מטפלת בשם לוציה היתה לה ולאחותה והם הכניסו אותה כבת משפחה. הם אהבו אותה מאד.
היא נפרדה מהם כמה שנים אחרי שעברו לגטו טרזין כשהנאצים שלטו בצ׳כיה .
לנקה אהבה לצייר וכשהיתה בת 17, החלה ללמוד באקדמיה לאמנות של פראג בשנת 1936. שם התחברה לשתי בנות יהודיות, אלזה ורושקה קוהן. לרושקה, היה אח בשם יוזף, בן ה-20 שבו לנקה התאהבה מהר וזה היה הדדי.
אז החלה האנטישמיות לעלות מעל פני המים והרטיבה את כולם, הוריהם של יוזף ורושקה הצליחו לקנות תעודות מעבר לאמריקה, כשיש להם בן דוד בניו יורק ולפני הפלישה של הנאצים לפראג. יוזף מבקש להתחתן עם לנקה מתוך אהבה וגם בידיעה שיוכל לקחת אותה איתו לאמריקה, כאשתו.
לנקה מבקשת ממנו שידאג גם להוריה ואחותה, אבל הוריה יודעים שהם לא יכולים להצטרף, כי אין באפשרותו של יוזף להוסיף עוד אנשים לנסיעה, אך הם בטוחים שכך לנקה תנצל.
אך היא מסרבת להצטרף ליוזף, גם בהיותה אשתו, ללא משפחתה וכך נשארת איתם לגיהנום שמחכה להם מעבר לפינה.
לנקה בהריון.
האוניה בה משפחת יוזף שטה לארהב, הופצצה ע״י טורפדו גרמני וחלק נשארו בחיים, אבל בין המתים רשמו את משפחת קוהן של יוזף. יוזף ניצל, אבל כל אחד מהם חשב שהשני מת.
מפראג היהודים נאספו לגטו טרזין. שם מצאה ״עבודה״ כמציירת גלויות מתנה לנאצים ואחכ כציירת באדריכלות.
לאחר מספר שנים כל המשפחה עוברת לאושוויץ בשנת 1944.
בינואר 1945 לנקה עוברת לצעדת המוות. וניצלת בקושי רב.
היא התחתנה עם חייל אמריקאי, קארל, שעזר לה להתאושש ועברה לגור איתו באמריקה.
אך האהבה אליו לא היתה דומה לאהבה שהיתה לה כלפי יוזף.
נולדה לה בת, אליזה.
יוזף התחתן עם אמיליה, שורדת שואה נוספת שאיבדה את הוריה ואחותה, להקמת משפחה חדשה בחופש, הם הביאו לעולם בן ובת. אך יוזף התגעגע ללנקה, כל דבר ראה את לנקה גם שזו לא היתה.
כשאמיליה נפטרה, יוזף עשה הכל כדי למצוא את לנקה בסיום המלחמה. אך קיבל תשובה קשה.
ספר מלא רוך, עדנה, אהבה ראשונה, שכנראה תמיד זכורה לטובה.
הספר גרם לי לרחף בחיוך (כמובן עד הסיפור על השואה).
מאד אהבתי ונהנתי.”
