ביקורת ספרותית על יצורים יפהפיים - יצורים יפהפיים #1 מאת קאמי גרסיה

---

אני אוהבת קיטש.
אוהבת זאת מילה קטנה, אני משוגעת על קיטש. אני יכולה לרדוף אחרי עומק ועניין אמיתיים אבל בסופו של יום מה שגורם לי לחייך זו נשיקה דביקה של זוג לא אמין בסרט גרוע.
בסרט (לא לדאוג אני אגיע גם לספר) יצורים יפהפיים יש את כל מה שאני צריכה כדי לחייך ולצפות שוב ושוב ברגעים היפים שבו: זוג עם קצת הומור ומבטא שכמו הקלאסיקה לא נתמך על ידי הסביבה, בכל זאת מאמין שהאהבה תנצח ולא מפסיק להראות את זה בהצהרות רומנטיות ואמרות מתקתקות.
מה שכן, הסרט והספר שונים לגמרי, ברצינות, לא ראיתי הרבה זמן סרט שקרע לחתיכות כל כך קטנות את העלילה המקורית.
אני לא מנסה להגיד שהספר נטול קיטש, ממש לא, הוא לא חף ממשפטים כמו, ואני מצטטת:
"אף פעם לא אהבתי אותך יותר מאשר אני אוהב אותך ברגע זה ממש. ואני אף פעם לא אוהב אותך פחות מאשר אני אוהב אותך ברגע זה" -ילד בן 16
הגיוני שנער מתבגר בן 16 בקושי יאמר דבר כזה? לא, ובכל זאת כשקראתי את השורות האלה התמוגגתי כאילו הוא מדבר ישירות אליי.

משהו בספר הזה עבד, אני לא יודעת להצביע על מה בדיוק, אבל זה עבד.
נקודת המבט הייתה זורמת וכיפית לקריאה. המספר, איתן וייט, אותו נער שמצהיר את אהבתו שוב ושוב הוא גם אדם שנון וחכם, עם הורים מעניינים ושנאה תהומית לעיירה המאובקת והשמרנית בה הוא גר כל חייו. הדמויות בעיירה הדרומית ובורותן מוסיפות לעלילה, ובאופן כללי התוספת של החיים בחור בדרום הישן של ארצות הברית.
כמו בערך בכל ספר נוער היום חייב לבוא "קצת" על טבעי, אותו מספקת בכמות נכבדה הגיבורה הנשית של הספר, לינה דוקיין.
לינה, התלמידה והתושבת החדשה בעיירה שלא מבינה איך הדברים הולכים בדרום (הולכת עם שמלה ואולסטאר! ביחד!), מנערת את האבק ומוציאה את כל התושבים מהנמנום התמידי שלהם, כי מי שמע בדרום על קבלת האחר?
השניים נלחמים, מסתבכים, חולמים ביחד, מגלים דברים חדשים אחד על השני ועל עצמם, וכמובן, מתאהבים עד שנהיים בלתי מנוצחים.

להגיד שזה הספר הכי טוב שקראתי עד היום? שקר. אבל הוא היה נחמד ומתוק ומומלץ למי שלא נוטה להקיא קצת בפה בזמן נשיקה דביקה של זוג לא אמין בסרט גרוע.

» ביקורות נוספות של מג'נטה
» ביקורות נוספות על יצורים יפהפיים - יצורים יפהפיים #1