ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 בינואר, 2014
ע"י מג'נטה


לנו, כבני אדם. קשה להסתכל מסביב. קשה לנו להסתכל על הבעיות שלנו, על הצרות שבנינו ובעיקר על האנשים שסביבנו.
ולרב אנחנו מתעלמים לגמרי מהאנשים המוגבלים, עם הבעיות החשובות באמת, "הפגומים".
אם יאמרו לאדם הממוצע את המילה "סרטן", הדברים הראשונים שיעלו לו לראש הם:
-מבאס
-מסכנים האנשים שיש להם סרטן
ו...
-מבאס
המון אנשים אומרים שהם יודעים הרבה על סרטן, ושבאמת אכפת להם, אבל זה לא נכון. חוץ מטיפת החמלה שנשארה לנו, אין כמעט שום דבר שרב האנשים תורמים או עושים (לצערי, גם אני חלק מהרב המוחלט שהזכרתי פה.)
בקיצור מצב הפרקטיות לגבי הנושא הזה מאוד ירוד, אולי אפילו שואף לאפס.


ואז יום אחד קם ג'ון גרין, סופר פחות או יותר מצליח שעסוק בעיקר בכתיבת ספרים לנוער. והחליט להתייחס לנושא. ופשוט הצליח לו, זה מה שיש לי להגיד, הצליח לו.

קשה לעצור את העיניים שלך מלקרוא, כי אתה תמיד מצפה לנפילה, לבית חולים, לטיפול נמרץ. וכשזה מגיע אתה רק רוצה לדעת איך זה הסתיים.
הבדיחות זורמות, הרגעים העצובים נוגעים ללב, והקטעים הרומנטיים באמת מעולים.
מה שיפה במערכת היחסים בין הייזל לגאס, שהיא באמת אמיתית. כי הם לא התאהבו והפכו לזוג מיד, הם לא החמיאו אחד לשני כל הזמן והפכו את כל הסיפור לקיטשי.
ובעיקר מה שיפה, בכלל, בכל הספר. שגרין לא היה צריך להמציא עולם (הארי פוטר, פרסי ג'קסון), לכתוב סיפור עתידני (אגדה, מפוצלים, משחקי הרעב), או לשלב פנטזיה במערכת יחסים (דמדומים). רק לקחת סיפור, בלי פילטרים ובלי תוספות.
סיפור מציאותי, שבאמת קורה בין מאות אלפי חולי סרטן, בינינו.

עכשיו אני צריכה לשים את האצבע על כמה נקודות:
1. הרבה אנשים באים בטענות לגבי צורת הדיבור של הייזל וגאס, 'שהם בוגרים מדי לגילם'. אז בואו נדמיין משהו, כשאתה לא לומד בבית ספר, והמעגל החברתי שלך לא רחב כל כך (וגם במקרה הזה רב החברים שלך הם מבית חולים.) אין לך הזדמנות לחיות חיים של ילד כראוי. ואני אומרת את זה אפילו בלי הקשר לסרטן.
2. בנוסף, לקוראים מסוימים קשה מאוד אם ה(זהירות ספוילר!)נשיקה בבית אנה פרנק. אני אגיד דבר פשוט מאוד, "עלילה מקורית."
וגם עוד דבר קטן:

חיים מיוחדים=חוויות מיוחדות
simple as that


ואין לי עוד מה להגיד.
האמת שיש לי המון אבל אני צריכה למצות ולקצר.

אז...
אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה.
מלמד שיעור לחיים שנלמד מרגע התחלת הספר ועד מילתו האחרונה.

ולסיום:
ממליצה מאוד!!!

7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מג'נטה (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה (:
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת טובה למרות שאני לא אהבתי כל כך את הספר ואת דווקא כן ^^
מג'נטה (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
הוא היה יכול...
אבל הוא העדיף לעלות קצת את הרמה, לדעתי זה רק משפר את הספר,
ובעניין הזה גם צריך להאשים את המתרגמת.
שרוני (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
זאת לא השפה הגבוהה שהפריעה , לדעתי..... זאת צורת הדיבור בינהם......
נכון שרוב האנשים לא מדברים בשפה גבוהה
כ"כ, ולא צריך לכתוב את הספר(וכל ספר שהוא)בשפה כ"כ נמוכה
ובצורה עילגת, אבל ג'ון גרין יכול היה לכתוב את הדו שיח בין הייזל וכמעט כל הדמויות בשפה קצת יותר יומיומית ........

אבל זאת כבר דעתי.
מג'נטה (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה (:
אולי את באמת צודקת לגבי הצורת דיבור שלהם, אבל מאוד קשה שזאת הביקורת שיש לאנשים כלפי שפה גבוהה.
לי זה בכלל לא הרגיש מלאכותי
שרוני (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אהבתי את הביקורת(: מסכימה איתך כמעט על הכל,
חוץ מעניין הדיבור ה"בוגר מידיי" של הייזל וגאס.
זה נכון שיש להם מעגל חברים דיי מצומצם והם לא יכולים לחיות
חיים לגמרי נורמלים, אבל הם לא מנותקים לגמרי מהעולם.
נגיד, הייזל, היא אמנם מאוד אנטיליגנטית, ולומדת בקורסים באוניברסיטה, אבל היא רואה תוכניות זבל אמריקאיות(הטופ מודל
הבאה, תוכניות ריאליטי של שפים וכו').
גאס משחק במשחקי פלייסטיישן שמן הסתם השפה בהם לא כ"כ גבוהה....
זה לא שזה רע שהדמויות בספר הן חכמות, אבל יש משהו בהם שהוא לפעמים, בעיניי, טיפה מלאכותי .





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ