ביקורת ספרותית על יצורים יפהפיים - יצורים יפהפיים #1 מאת קאמי גרסיה
ספר מעולה

---

~התרעת ספוילרים~


אני קוראת את שני העמודים האחרונים בספר, בעוד באוזניות שלי מתנגנת מנגינה שמעריצה של הספר הלחינה לשיר "שישה עשר ירחים". אני אובססיבית באופן מוחלט כלפי הספר. זה לא סימן טוב במיוחד.
אני מתעמקת במילים ומנסה להבין מעל ומעבר למה שהן מסמלות בספר, אולי אפילו למשוך קצת זמן לפני שהכל ייגמר.
והנה, בלי שאני שמה לב שני העמודים האחרונים נגמרו והדף היחיד שנשאר היה דף התודות.

***

בספר מסופר על איתן וייט ולינה דוקיין שמוצאים אחד את השני בעיירה קטנה בדרום בשם גטלין.

מדי לילה, חולם איתן על נערה שניסה להציל- והיא פשוט נקרעה מבין ידיו.
זה היה חלום שגרתי למדי, גם אם משונה, אבל יום אחד איתן מוצא באייפוד שלו שיר שהופיע משום מקום.
"שישה עשר ירחים".

לינה היא האדם הכי פחות נורמלי בעולם שמישהו יכול לפגוש.
אף אחד לא מגיע לגטלין, וכולם רק מנסים לצאת. היא נעשית הנערה המוזרה והדחויה. ואז היא פוגשת את איתן.

***

הלוואי שיכולתי להסתובב ליד כביש 9, כשאיתן היה בדרך הביתה, ולראות איך איתן כמעט דרס את לינה ואיך הם רבו בגשם ונכנסו למכונית נוטפי מים. הלוואי שיכולתי לחיות מחדש את הרגע הזה בספר. ולמען האמת- הייתי רוצה לחיות מחדש את כולו.
רציתי לראות את לינה כשהיא יצאה מהמכונית וחייכה אל איתן.
מי היה מאמין שמקום כמו כביש מספר 9 יהיה מקום כל כך חשוב בשבילי? אלה רק מילים, אחרי הכל. המילים יצרו את הקסם.

מעכשיו, אני אתייחס ברצינות רבה יותר לריחות הרוזמרין והלימונים.
***

לימונים שרופים.
ריח אש.
ליקוי ירח.

» ביקורות נוספות של מגדת העתידות
» ביקורות נוספות על יצורים יפהפיים - יצורים יפהפיים #1