ביקורת ספרותית על יצורים יפהפיים - יצורים יפהפיים #1 מאת קאמי גרסיה
ספר מעולה

---

בזמן האחרון יש לי רצף של ספרים טובים. מי אני שאתלונן.
אתם יודעים? כל יום הערכתי לממלכה המופלאה של הקסמים הנקראת "אינטרנט" גדלה. אתמול, כשסיימתי את הספר, נשארתי עם תחושה חזקה שאני צריכה המשך. כאן. עכשיו. מיד.
אז מה עשיתי? מה כל אחד היה עושה. בדקתי אם יש המשך, אם הוא כבר יצא, אם הוא כבר תורגם - איפה אני עומדת.
תוך 10 דקות חיפוש מצאתי את העובדה שיש ספר המשך, את שמו (אפלה יפהפייה), את זה שהוא כבר בבית הדפוס ויגיע לחנויות בזמן הקרוב (הידד!), את זה שבסדרה המקורית יש כבר 4 ספרים, את זה שמתוכננת (או שכבר יש, אני לא בטוחה) סדרת המשך על לינק ורידלי, שתיקרא "יצורים מסוכנים", את זה שכבר יצא סרט על פי הספר, וגם - חכו לזה - את ה"לפני כן" ואת הפרק הראשון של אפלה יפהפייה! (היפ הוריי? בהחלט כן!!!)
אני אוהבת את האינטרנט :)

דבר אחד יש לי לגבי הכריכה - מרחוק, חשבתי שאלה פרחים אמיתיים. כאלה שפורחים על העצים שברקע. אכזבה קטנה כשגיליתי שזה סתם עריכה.
אבל לא אכזבה מספיק גדולה! זה כזה ספר אדיר ^_^

אז כמו שאמרו לפני, ובטח גם יגידו אחרי - זה ספר שמהתחלה די מועד לכישלון. סיפור אהבה על-טבעית, יש פה מישהו שלפי התיאור חושב שזה טוב?
וכתבו אותו שתיים! בדרך כלל זה אף פעם לא יוצא טוב. אני וחברה שלי ניסינו לכתוב קצת ביחד כשהייתי בכיתה ו'. אנחנו אומנם לא רבנו, אבל יותר עשינו צחוקים ושטויות מאשר לכתוב באמת. לא עבד.
הדבר היחיד שגרם לו להישמע שונה - גיבור בן. שינוי לטובה. אבל גם ככה זה ספר טוב.

עלילה:
איתן, בחור שאמא שלו מתה קצת פחות משנה לפני האירועים, גר במקום הכי נידח ופרימיטיבי, משתוקק לעזוב. ביום הראשון של הלימודים פוגש בלינה - ילדה חדשה.
חדשה אמרתם? בטוחים? זה לא ייתכן. בגטלין אין חדשים. כולם רק מתים לעוף משם, לא לבוא לשם. היא בטח משוגעת.
משוגעת אמרתם? מצחיק. היא האחיינית של המתבודד המוזר של העיירה. מתבודד זה מילה קטנה, אף אחד לא ראה אותו אי פעם.
אבל איתן אף פעם לא חלם עד כמה הוא באמת שונה. עד כמה לינה שונה. (נכון שזה נשמע מזה קיטשי? אבל זה באמת לא! טוב, אולי קצת, אבל זה לא כזה משמעותי...)
ואם כבר הזכרנו את זה, בתחילת הספר איתן חופר על כך שכולם רוצים לעוף מגטלין, אבל בהמשך אנחנו לא רואים שום הוכחה לכך.
זה לא הספר הראשון שה קורה, ואני שונאת את זה. כדי להישמע דרמתים רק עוד קצת, הסופרים מכניסים בהתחלה כל מיני דברים כאלה, ולא טורחים לאמת אותם. אם כולם כל כך רוצים לעוף, אז למה זה לא נראה ככה? למה כולם נראים גאים בעיירה שלהם, וגברת לינקולן ואשר וכל האחרות מתאמצות כל כך להחיות אותה?
כתוצאה מכך נוצרת הרגשה שאין התאמה בין מה שאיתן מרגיש למציאות. אולי זו הייתה הכוונה, אבל משום מה אני סקפטית :/
אבל למרות החיסרון הזה, אני פשוט לא מסוגלת להוריד לספר כוכב. לא מתחשק לי לקטוע את רצף הספרים הטובים? כן, אולי זה זה.

דמויות:
איתן - הדמות האהובה עליי. בן 16, גר בגטלין, כדורסלן, מקובל בין החבר'ה בתיכון, קורא ספרים בזמנו הפנוי בלי שאף אחד יודע. בחור די עמוק, נחוש, צלול, מודע לעצמו ויודע מה הוא רוצה וכיצד להשיג את זה. החלום הגדול ביותר שלו זה לעוף מהעיירה הקטנה והפרימיטיבית ולצאת לעולם הגדול. ניו יורק, אלסקה, פריז, לוס ווגאס, לונדון, הולנד - העולם. אמא שלו מתה, כמו שאמרנו, ואבא שלו מסתגר מאז בחדר העבודה שלו ולא יוצא משם אלא כמה דקות בכל יום. מי שמגדלת את איתן בפועל זאת אמה.
אמה - שגידלה גם את אביו של איתן, שזקנה יותר ממערכת חיילי הדרקון, ששונאת את שאר בנות העיירה, שאוהבת לבשל, שמאמינה באמונות תפלות, קוראת בקלפי טארות, מכינה קמעות הגנה - שיש בה הרבה יותר ממה שחשבנו (וזה לא בדיוק ספוילר).
לינק - החבר הכי טוב של איתן. סיידקיק טיפוסי? סוג של, אבל לא בדיוק. חברים מגיל צעיר, דבר לא ישבור את הקשר ביניהם. לא בנות, לא ילדים אחרים, לא חרמים, לא קשיים, לא עולמות אפלים וקסומים שאף אחד משניהם לא חלם עליהם - דבר. החבר שכל אחד היה מאחל לעצמו. הוא מצחיק, חמוד, חולם על להקת רוק ואפשר לראות שהוא לא כמו שאר הבנים, אבל גם לא כמו איתן. הוא מאמין באור שבבני אדם, בטוב שבהם, הוא אופטימי ונדיב ואדיב ולא שופט מהר מדי אנשים והוא תמיד מזכיר לי דובון איכפת לי ^.^ אה, ואמא שלו כלבה. גם הוא חושב ככה, רק שהוא קורא לה "מרשעת". אני לא נכנסת לפרטים הקטנים.
לינה - מלחשת (זה לא ספוילר, המונח הזה מופיע בהקדמה), בת 15 רוב הספר (חוץ מהפרקים האחרונים. מוחעחע), אוהבת את איתן - יותר נכון מאוהבת. היא (וזה כבר יכול להיחשב סוג של ספוילר הכי קטנצ'יק בעולם כולו, אבל בכל זאת) *ספוילר* מופיעה בחלומות של איתן כבר חודשים, מאז שאמא שלו מתה, וגם הוא מופיע בחלומות שלה. *סוף ספוילר* האהבה ביניהם חסרת גבולות. גרה עם דודה, מייקון, אף פעם לא היה לה חבר בן אנוש, תמיד מתקבלת ב, נו, לא כל כך נעים בבתי הספר שהיא עוברת אליהם. גם בבית הספר הזה זה לא שונה, וכולם צוחקים עליה ומחרימים אותה. רק רוצה להיות ילדה רגילה. אבל היא לא רגילה. יש עליה מעמסות שלא כל אחת תוכל לסחוב. מגיל קטן היא חיה עם הידיעה ש... אבל לא חשוב, אני הרי לא מספיילרת :) אבל ביום ההולדת השישה עשר שלה, הכול הולך להשתנות... מוחעחע!
ואם כבר מדברים, יש משהו שלא הבנתי לכל אורך הספר. הם אומרים את המושג "שישה עשר ירחים" ומתכוונים לשש עשרה שנים, כמו מילה נרדפת. אבל - שישה עשר ירחים זה שישה עשר חודשים, לא שנים. המתרגמים טעו? הכותבות? כי זה פשוט ממש מבלבל כשאומרים ששישה עשר חודשים = שש עשרה שנים. זה לא הגיוני ולא נכון! קיפול הזמן! טעות! טעות!

ויש עוד. סיפור אהבה בתוך סיפור אהבה.
אני לא בטוחה שאני אמורה להגיד את זה, אבל זה משהו די קטן, ובכל זאת - מי שרוצה לקרוא את הספר ועוד לא קרא, כדאי לכם לוותר על השורה הבאה ולהיזהר מאוד כי כאן עוברים ספויילרים! האח של הסבא רבא-רבא-רבא-רבא של איתן, והסבתא רבא-רבא-רבא-רבא של לינה היו ביחד. זה כל כך מתוק :) סוף ספויילרים

ובכללי - סיפור אהבה טוב, יפה, כמו שצריך. עלילה מפותלת, קצת דמעות, קצת צחוק, מסתורין, סכנה, ודמויות אנושיות בעליל.
רוצו לסטימצטקי - או צומת ספרים, מה שאתם מעדיפים - וקנו את הספר הזה. מה גם שעוד מעט יוצא השני, אז בכלל! לא תתחרטו D:










דרך אגב, כמה עצוב זה לרצות להתחתן עם דמות מספר?

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על יצורים יפהפיים - יצורים יפהפיים #1