“זו הייתה אהבה ממבט ראשון. נפגשנו לראשונה בספריה העירונית. היה זה יום אביבי ושטוף שמש- בדיוק היום המושלם להתאהבויות. אני זוכר שחיפשתי לי במשך משהו כמו חצי שעה שלמה איזה ספר מעניין שאוכל לקרוא, וללא הועיל (כי או שהספרים לא נראו מספיק מעניינים ומושכים לקריאה, או שהספרים נראו מעניינים ומושכים לקריאה אבל כבר קראתי אותם בעבר) ובדיוק כשכבר החלטתי להרים ידיים ולצאת מהספריה בידיים ריקות, פתאום הבחנתי בו.”

“# כשאחי היה קטן, היה לו חבר דמיוני. שמו הפרטי של "החבר" היה כשמו של אחי. שם משפחתו היה ארוך ומסובך (רוזנקרנץ או גילדנשטרן כזה. לא זוכרת בדיוק) אני זוכרת שהההורים שלי התפלאו מאיפה הוא קלט את שם המשפחה הזה, שלא היה מוכר להם. אחי היה ילד חברותי עם המון חברים, אבל החבר הדמיוני שלו הצליח להגן עליו מהעולם המפחיד. המפלצות שלי היו, מבחינתי, אמיתיות לגמרי אבל לא הצלחתי להיות בין ברי המזל (65% מהילדים בנ 3”

“זיכרונותיו של חבר דמיוני / מתיו דיקס הספר מצטרף לז'אנר הספרים שיצא לאחרונה ועוסק באוטיסטים או באנשים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ולא ברור האם הם עם תסמונת אספרגר או תסמונת דומה על הספקטרום. הספר הזה עוסק בעולם הילדים ומספר על מקס בן השמונה וחברו הדמיוני בודו והעלילה כולה מסופרת מנקודת מבטו של בודו . העלילה מתארת את קשייו, מחשבותיו , התנהגותו של מקס וגם את עולם המבוגרים על כל היבטיו כפי שהם מצט”

“יש ספרים רבים שגורמים לי לבכות, ומעטים שגורמים לי לצחוק. יש ספרים שגורמים לי לרעוד מרב מתח, ויש קבוצה נדירה של ספרים, שגורמים לי להכל. הספר הזה הצליח להכנס לקבוצה הזאת, ואני לא אשקר, בכלל לא בקלות. הוא נקנה כחלק ממבצע מהסגנון של "שלוש בבמבה!" או "ארבע בדולר". אז בידי החזקתי כבר שני ספרים אחרים שלא היה קשה לבחור, והייתי צריכה להחליט לגבי האחרון. הרמתי אותו, רפרפתי בתקציר והנחתי בחזרה על המדף.”

“זו הייתה אהבה ממבט ראשון. נפגשנו לראשונה בספריה העירונית. היה זה יום אביבי ושטוף שמש- בדיוק היום המושלם להתאהבויות. אני זוכר שחיפשתי לי במשך משהו כמו חצי שעה שלמה איזה ספר מעניין שאוכל לקרוא, וללא הועיל (כי או שהספרים לא נראו מספיק מעניינים ומושכים לקריאה, או שהספרים נראו מעניינים ומושכים לקריאה אבל כבר קראתי אותם בעבר) ובדיוק כשכבר החלטתי להרים ידיים ולצאת מהספריה בידיים ריקות, פתאום הבחנתי בו.”

“# כשאחי היה קטן, היה לו חבר דמיוני. שמו הפרטי של "החבר" היה כשמו של אחי. שם משפחתו היה ארוך ומסובך (רוזנקרנץ או גילדנשטרן כזה. לא זוכרת בדיוק) אני זוכרת שהההורים שלי התפלאו מאיפה הוא קלט את שם המשפחה הזה, שלא היה מוכר להם. אחי היה ילד חברותי עם המון חברים, אבל החבר הדמיוני שלו הצליח להגן עליו מהעולם המפחיד. המפלצות שלי היו, מבחינתי, אמיתיות לגמרי אבל לא הצלחתי להיות בין ברי המזל (65% מהילדים בנ 3”

“זיכרונותיו של חבר דמיוני / מתיו דיקס הספר מצטרף לז'אנר הספרים שיצא לאחרונה ועוסק באוטיסטים או באנשים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ולא ברור האם הם עם תסמונת אספרגר או תסמונת דומה על הספקטרום. הספר הזה עוסק בעולם הילדים ומספר על מקס בן השמונה וחברו הדמיוני בודו והעלילה כולה מסופרת מנקודת מבטו של בודו . העלילה מתארת את קשייו, מחשבותיו , התנהגותו של מקס וגם את עולם המבוגרים על כל היבטיו כפי שהם מצט”

“יש ספרים רבים שגורמים לי לבכות, ומעטים שגורמים לי לצחוק. יש ספרים שגורמים לי לרעוד מרב מתח, ויש קבוצה נדירה של ספרים, שגורמים לי להכל. הספר הזה הצליח להכנס לקבוצה הזאת, ואני לא אשקר, בכלל לא בקלות. הוא נקנה כחלק ממבצע מהסגנון של "שלוש בבמבה!" או "ארבע בדולר". אז בידי החזקתי כבר שני ספרים אחרים שלא היה קשה לבחור, והייתי צריכה להחליט לגבי האחרון. הרמתי אותו, רפרפתי בתקציר והנחתי בחזרה על המדף.”