“טוב זו הייתה טעות, יום שני אני אחרי מתכונת במחשבת ישראל, מתקשרים אלי מהספרייה שהגיעו ספרים שמורים שהזמנתי. אני מחליטה ללכת למרות העומס, כל הדרך אני אומרת לעצמי טעות טעות! מצליחה לא להתעכב בספריה שזה חתיכת הישג. חוזרת הביתה יום שלם עובר ואז אני נשברת יום שלישי בבוקר אני יודעת שאני צריכה ללמוד לבגרות בתנך שבחמישי אבל עם הארוחת בוקר אומרת לעצמי שאני חייבת משהו לקרוא בקטנה.......... מה כבר יקרה פרק אחד וזהו......... הדברים הרגילים... ומאז לא מצליחה לעצור קראתי תספר כל היום עם עצירות קצרות......... בכל אופן בגרות.... עד שסיימתי אותו לפני שלוש שעות. פשוט לא יכולתי לעצור אני לא יודעת אם המשכתי כי באמת כל כך נהנתי ממנו או שפשוט לא רציתי ללמוד...... בכל אופן ספר מאד מאד יפה!!! ................ספוילרים.................. כן הוא קיטשי ובאמת יש בו את כל האלמנטים שאוהבים לקרוא: בחור ובחורה יפים, חכמים אוהבים בטירוף, החלטה שצריכה להגיע, כוחות קסם,צד טוב וצד רע,מישהו שנפטר, החבר שלא עושה יותר מידי אבל צריך אותו להוסיף צבע.... אבל כן יש משהו בספר הזה שהופך אותו לכיפי!!! וכן היה אפשר להוריד איזה 100 עמודים שהיה תחושה שמרחו סתם... זה לא ספר שתצאו ממנו עם הרבה תובנות לחיים... אבל זה ספר מגניב שכיף לקרוא אותו!!! ולא מרגישים שהזמן עובר.... טוב אני זזה ללמוד חייבת להספיק משהו......................”

“על הספר הזה שמעתי המלצות חיוביות ורציתי לקרוא אותו בעתיד והתפנה לי זמן (בעקבות חופש פסח). גיליתי שיש לי אותו בבית והתחלתי לקרוא אותו. יצורים יפהפיים זה ספר נחמד וקליל. אהבתי את הספר והעלילה נחמדה. מזכיר קצת את סדרת הסרטים "דמדומים". הספר מסופר מנקודת מבטו של איתן (כמו שהבנתם הדמות הראשית בספר). מידי לילה איתן חולם על נערה יפיפייה עד שהוא פוגש אותה בבית הספר. הם מתאהבים ונהפכים להיות זוג (ידעתי שזה הולך לקרות כבר בתחילת הסיפור, זה היה מאוד צפוי). אך כל זה לא יכול להימשך לנצח איתן מגלה שלינה היא היא מלחשת (מישהי שיש לה כוחות מיוחדים). רובצת על משפחתה סוג של קללה (טעות שאחת מקרובות המשפחה לפני כ-100 שנה בערך עשתה) וכך זה עובר מדור לדור במשפחה שלה והיא לא יכולה להחליט אם היא רוצה להיות בצד האפל של הכוחות או בצד המואר, הגורל מחליט לה. כתוצאה מכך, היא חוששת שהגורל יחליט בשבילה שהיא תהיה אפלה (50% צד אפל, 50% צד מואר) והיא ואיתן לא יוכלו להיות ביחד בעקבות זה. הם מנסים לשנות זאת, ולבטל את הקללה שעוברת מדור לדור במשפחתה . הספר מלמד בקטנה על ההיסטוריה של ארה"ב. הספר מספר לנו על ההיסטוריה של ארה"ב במלחמת האזרחות. הוא לא מספר הרבה אבל בתור ישראלית שלא מכירה את ההיסטוריה של ארה"ב בצורה יסודית זה בהחלט מלמד. אני נותנת לסיפור הזה ארבעה כוכבים: 1. על העלילה והדמויות 2. שילוב בין ההיסטוריה (היסטוריה משפחתית, והיסטוריית ארה"ב) לעולם שלנו כיום. 3. כתוב מנקודת מבט אישית של איתן בצורה יפה מאוד כך שאפשר להבין מה איתן מרגיש. 4. הסיפור אומנם לא מקורי והוא דומה להרבה סיפורים אחרים. אך עם זאת, הכותבות הכניסו דברים מקורים משלהם ולכן על זה מגיע להן כוכב. אך אני מורידה כוכב אחד מפני שהעלילה הייתה קצת צפויה ולפעמים קצת משעממת ומעיקה. סיפור האהבה ביניהם היה קצת נדוש וקיטשי. הסיפור היה דומה במובנים אחרים להרבה סיפורים אחרים. בסכ"ל זה ספר חמוד ומומלץ לקריאה.”

“הספר הזה הוא אידיוטי. לחלוטין. קודם כל, הוא אמור להיות רומנטי. דגש על אמור. דבר שני: הדמות הראשית נשית מאוד. אין לי בעיה עם זה במציאות כי בדרך כלל זה בא גם עם אופי. בספר הזה פשוט מאגישים בכל מילה ומילה שהגיבור אומר שהבנות שכתבו אותו פשוט לא מצליחות להיכנס לראש של בנים בני 17. בספר "מסובך" של לורי האלס אנדרסון זה הרבה יותר יותר אמין. כאילו, איתן תמים מ-ד-י. הסופרות רצו אולי לכתוב ספר אמין על שמסופר ע"י בן ועדיין להשאיר את הקוראים תמימים. שילוב שאיפות שלא יכולות להתגשם ביחד. כמה חבל. דבר שלישי: כל העולם הקסום שם עבר את כ-ל הגבולןת. אם היה אפשרי איכשהו לסלוח לסופרות על מה שהן עשו לדמות הראשית, על ההעללות בעולם הקסום אי רפשר. "מלחשים?!" כאילו, מה אנחנו מדברים על מכשפות ונסיכים?! עוד רגע גם יגידו שלכל המלחשים האמיתיים יש צפרדעים וחתולים. חה. התחלתי לקרוא איכשהו את הספר השני אין לי מושג למה ואני פשוט לא מצליחה להתקדם מרוב שעמום. גם כל הדמויות לא שוות הרבה. רק לינק ורידלי הוא דמויות שאהבתי. צריך להודות שהם ממש חמודים, לא? ולינה ממש מוזרה.ויותר מדי חסרת אופי בשביל להיות גיבורה ששווה משהו. וואו. ממש כיף לצחוק על הספר הזה.”

“- - - ערמת ספויילרים מאת הקורא לשדים - - - היק דרקונס סונט. את הספר הקודם בסדרה לא מאוד אהבתי, והוא לא בדיוק הספר האהוב עליי, אבל החלטתי להמשיך לספר הבא בסדרה. מסקנות - טוב, אז כמו הספר הראשן בסדרה, למי שקרא את הביקורת שלי עליו, בהתחלה זה נראה לי ספר טוב, ואמרתי לעצמי "אה, זה כבר משתפר, הרבה יותר טוב מ'יצורים יפהפיים'". ותוך מעט מאוד זמן שיניתי את דעתי. הספר היה כאילו רומן, שאחרי שהסופרות גמרו לכתוב אותו הן פתאום נזכרו שהן רוצות שזה יהיה ספר פנטזיה, ודחסו לשם עוד מיליון פרטים קטנים ושוליים, שיוצרים לכם עולם מורכב ודחוס. בספר היו כמה קטעים שממש הזכירו לי ספרים אחרים. היו כמה דברים שמאוד הפריעו לי בספר. אני לא מתכוון להתחיל להסביר את כולם, אבל יש כמה בהחלט משמעותיים - - דבר ראשון, שאלה לאיתן - כבר בתחילת הספר ברור שללינה אין סבלנות אלייך. טוב, בהתחלה זה בסדר. אבל זה פשוט דפוס כזה שחוזר על עצמו - לינה בורחת, ואיתן רודף אחריה, לאן שהיא לא תלך וגם אם היא אומרת לו שהיא לא רוצה אותו, או אם היא בוגדת בו עם בחור אחר. ואז אתם שוב נפגשים, ולינה שוב בורחת ממך בבכי ובצרחות, ואתה שוב בא אחריה. ושוב. ושוב. ושוב! הקטע עם האגם למשל - היא ברחה ממך. רדפת אחריה וראית אותה עולה על אופנוע של בחור אחר. אתם נפגשים ביריד ההוא - היא בורחת ואתה רודף אחריה. אחר כך אתה ממשיך לחפש אותה, ופוגש אותה במועדון ערפדים באיזו מחילה תת-קרקעית נידחת. היא רוקדת עם הבחור ההוא, ואומרת שהיא לא רוצה אותך. אז מה אתה עושה? הולך לנשק את ליב. ואז ממשיך לרדוף אחרי לינה. אחר כך אתה בא אליה הביתה, לשאול אותה למה היא לא רוצה אותך. ואגב - היא לא רוצה אותך גם בבית שלה. מפתיע? והקטע הוא, שאתה ממשיך! די, צא מזה. היא לא רוצה אותך!!! - נעבור לסעיף שתיים, למרות שיש לי עוד הרבה מה להגיד לך בנושא הראשון, איתן. הקטע הדבילי הזה עם הג'וקים - זה פשוט היה יותר דבילי מכל דבר אחר. עומדת שורה של נשים זקנות על הבמה, עם עוגות בטטה - כן, עוגות בטטה! - ואז לינה גורמת לחרקים לצאת מתוכן. כן, באמת דוחה, אבל זה לא העביר טוב את התמונה. אם היו יוצאים משם נחשים, עקרבים, או מצדי גם היפופוטמים, מילא. אבל טרמיטים וג'וקים? - שוב פעם שאלה לאיתן - פשוט מדהים החוסר בררניות שלך בנשים. אני מניח שקלטת שאמא של חברה שלך הרגה את אמא שלך? וגם כשאתה שם לב סוף סוף כמה לינה ושרפינה דומות, זה לא מפריע לך. מעניין. - וכל הקטע הזה שאיתן בכלל מת וקם לתחייה, סתם כי לינה "לא היתה מסוגלת להרפות ממך". טוב, אז מה? גם ממייקון ריבנווד היא לא היתה מסוגלת להרפות. קשה לי יותר להזדהות עם דמויות של זומבים ורובוטים ודברים מתים. הוא היה צריך למות. אז למה דווקא הוא, מתוך כל מיליארדי האנשים המתים בעולם, חזר לחיים? אין בזה שום צדק. וגם הקטע עם מייקון, בסוף, זה פשוט נראה כאילו הסופרות פתאום החליטו שהוא טוב לעלילה, אז הן שינו הכל ו - פוף! פתאום הוא שוב חי. - האדישות שבה הדמויות בספרים מגיבות תמיד כשאדם מת להם מול הפרצוף - "היא נעצה את שינייה בכתפו, החטיפה לאיש השני שהיה שם, שניהם נפלו לקרקע, ונכנסנו למנהרה". כןכן מחריד. - לא הבנתי, לינה שברה את הירח בסוף? זה גם מעניין וגם לא הבנתי את הפרק האחרון עם רידלי. הספר השני נגמר בדיוק כמו הספר הראשון. לינה שוב לא מייעדת את עצמה, כל עין שלה בצבע שונה, הרעים נעלמים לשומקום, והטובים מרוטי עצבים לקראת יום ההולדת הבא של לינה, ובנוסף מתחיל להתזמזם להם שיר חדש בראש. יופי, כי הקודם באמת נמאס עלינו. ספר נחמד, לא יותר מזה. כבר קראתי ספרים טובים יותר. הרבה ספרים טובים יותר. וספרים הרבה יותר טובים יותר.”

“טוב זו הייתה טעות, יום שני אני אחרי מתכונת במחשבת ישראל, מתקשרים אלי מהספרייה שהגיעו ספרים שמורים שהזמנתי. אני מחליטה ללכת למרות העומס, כל הדרך אני אומרת לעצמי טעות טעות! מצליחה לא להתעכב בספריה שזה חתיכת הישג. חוזרת הביתה יום שלם עובר ואז אני נשברת יום שלישי בבוקר אני יודעת שאני צריכה ללמוד לבגרות בתנך שבחמישי אבל עם הארוחת בוקר אומרת לעצמי שאני חייבת משהו לקרוא בקטנה.......... מה כבר יקרה פרק אחד וזהו......... הדברים הרגילים... ומאז לא מצליחה לעצור קראתי תספר כל היום עם עצירות קצרות......... בכל אופן בגרות.... עד שסיימתי אותו לפני שלוש שעות. פשוט לא יכולתי לעצור אני לא יודעת אם המשכתי כי באמת כל כך נהנתי ממנו או שפשוט לא רציתי ללמוד...... בכל אופן ספר מאד מאד יפה!!! ................ספוילרים.................. כן הוא קיטשי ובאמת יש בו את כל האלמנטים שאוהבים לקרוא: בחור ובחורה יפים, חכמים אוהבים בטירוף, החלטה שצריכה להגיע, כוחות קסם,צד טוב וצד רע,מישהו שנפטר, החבר שלא עושה יותר מידי אבל צריך אותו להוסיף צבע.... אבל כן יש משהו בספר הזה שהופך אותו לכיפי!!! וכן היה אפשר להוריד איזה 100 עמודים שהיה תחושה שמרחו סתם... זה לא ספר שתצאו ממנו עם הרבה תובנות לחיים... אבל זה ספר מגניב שכיף לקרוא אותו!!! ולא מרגישים שהזמן עובר.... טוב אני זזה ללמוד חייבת להספיק משהו......................”

“על הספר הזה שמעתי המלצות חיוביות ורציתי לקרוא אותו בעתיד והתפנה לי זמן (בעקבות חופש פסח). גיליתי שיש לי אותו בבית והתחלתי לקרוא אותו. יצורים יפהפיים זה ספר נחמד וקליל. אהבתי את הספר והעלילה נחמדה. מזכיר קצת את סדרת הסרטים "דמדומים". הספר מסופר מנקודת מבטו של איתן (כמו שהבנתם הדמות הראשית בספר). מידי לילה איתן חולם על נערה יפיפייה עד שהוא פוגש אותה בבית הספר. הם מתאהבים ונהפכים להיות זוג (ידעתי שזה הולך לקרות כבר בתחילת הסיפור, זה היה מאוד צפוי). אך כל זה לא יכול להימשך לנצח איתן מגלה שלינה היא היא מלחשת (מישהי שיש לה כוחות מיוחדים). רובצת על משפחתה סוג של קללה (טעות שאחת מקרובות המשפחה לפני כ-100 שנה בערך עשתה) וכך זה עובר מדור לדור במשפחה שלה והיא לא יכולה להחליט אם היא רוצה להיות בצד האפל של הכוחות או בצד המואר, הגורל מחליט לה. כתוצאה מכך, היא חוששת שהגורל יחליט בשבילה שהיא תהיה אפלה (50% צד אפל, 50% צד מואר) והיא ואיתן לא יוכלו להיות ביחד בעקבות זה. הם מנסים לשנות זאת, ולבטל את הקללה שעוברת מדור לדור במשפחתה . הספר מלמד בקטנה על ההיסטוריה של ארה"ב. הספר מספר לנו על ההיסטוריה של ארה"ב במלחמת האזרחות. הוא לא מספר הרבה אבל בתור ישראלית שלא מכירה את ההיסטוריה של ארה"ב בצורה יסודית זה בהחלט מלמד. אני נותנת לסיפור הזה ארבעה כוכבים: 1. על העלילה והדמויות 2. שילוב בין ההיסטוריה (היסטוריה משפחתית, והיסטוריית ארה"ב) לעולם שלנו כיום. 3. כתוב מנקודת מבט אישית של איתן בצורה יפה מאוד כך שאפשר להבין מה איתן מרגיש. 4. הסיפור אומנם לא מקורי והוא דומה להרבה סיפורים אחרים. אך עם זאת, הכותבות הכניסו דברים מקורים משלהם ולכן על זה מגיע להן כוכב. אך אני מורידה כוכב אחד מפני שהעלילה הייתה קצת צפויה ולפעמים קצת משעממת ומעיקה. סיפור האהבה ביניהם היה קצת נדוש וקיטשי. הסיפור היה דומה במובנים אחרים להרבה סיפורים אחרים. בסכ"ל זה ספר חמוד ומומלץ לקריאה.”

“הספר הזה הוא אידיוטי. לחלוטין. קודם כל, הוא אמור להיות רומנטי. דגש על אמור. דבר שני: הדמות הראשית נשית מאוד. אין לי בעיה עם זה במציאות כי בדרך כלל זה בא גם עם אופי. בספר הזה פשוט מאגישים בכל מילה ומילה שהגיבור אומר שהבנות שכתבו אותו פשוט לא מצליחות להיכנס לראש של בנים בני 17. בספר "מסובך" של לורי האלס אנדרסון זה הרבה יותר יותר אמין. כאילו, איתן תמים מ-ד-י. הסופרות רצו אולי לכתוב ספר אמין על שמסופר ע"י בן ועדיין להשאיר את הקוראים תמימים. שילוב שאיפות שלא יכולות להתגשם ביחד. כמה חבל. דבר שלישי: כל העולם הקסום שם עבר את כ-ל הגבולןת. אם היה אפשרי איכשהו לסלוח לסופרות על מה שהן עשו לדמות הראשית, על ההעללות בעולם הקסום אי רפשר. "מלחשים?!" כאילו, מה אנחנו מדברים על מכשפות ונסיכים?! עוד רגע גם יגידו שלכל המלחשים האמיתיים יש צפרדעים וחתולים. חה. התחלתי לקרוא איכשהו את הספר השני אין לי מושג למה ואני פשוט לא מצליחה להתקדם מרוב שעמום. גם כל הדמויות לא שוות הרבה. רק לינק ורידלי הוא דמויות שאהבתי. צריך להודות שהם ממש חמודים, לא? ולינה ממש מוזרה.ויותר מדי חסרת אופי בשביל להיות גיבורה ששווה משהו. וואו. ממש כיף לצחוק על הספר הזה.”

“- - - ערמת ספויילרים מאת הקורא לשדים - - - היק דרקונס סונט. את הספר הקודם בסדרה לא מאוד אהבתי, והוא לא בדיוק הספר האהוב עליי, אבל החלטתי להמשיך לספר הבא בסדרה. מסקנות - טוב, אז כמו הספר הראשן בסדרה, למי שקרא את הביקורת שלי עליו, בהתחלה זה נראה לי ספר טוב, ואמרתי לעצמי "אה, זה כבר משתפר, הרבה יותר טוב מ'יצורים יפהפיים'". ותוך מעט מאוד זמן שיניתי את דעתי. הספר היה כאילו רומן, שאחרי שהסופרות גמרו לכתוב אותו הן פתאום נזכרו שהן רוצות שזה יהיה ספר פנטזיה, ודחסו לשם עוד מיליון פרטים קטנים ושוליים, שיוצרים לכם עולם מורכב ודחוס. בספר היו כמה קטעים שממש הזכירו לי ספרים אחרים. היו כמה דברים שמאוד הפריעו לי בספר. אני לא מתכוון להתחיל להסביר את כולם, אבל יש כמה בהחלט משמעותיים - - דבר ראשון, שאלה לאיתן - כבר בתחילת הספר ברור שללינה אין סבלנות אלייך. טוב, בהתחלה זה בסדר. אבל זה פשוט דפוס כזה שחוזר על עצמו - לינה בורחת, ואיתן רודף אחריה, לאן שהיא לא תלך וגם אם היא אומרת לו שהיא לא רוצה אותו, או אם היא בוגדת בו עם בחור אחר. ואז אתם שוב נפגשים, ולינה שוב בורחת ממך בבכי ובצרחות, ואתה שוב בא אחריה. ושוב. ושוב. ושוב! הקטע עם האגם למשל - היא ברחה ממך. רדפת אחריה וראית אותה עולה על אופנוע של בחור אחר. אתם נפגשים ביריד ההוא - היא בורחת ואתה רודף אחריה. אחר כך אתה ממשיך לחפש אותה, ופוגש אותה במועדון ערפדים באיזו מחילה תת-קרקעית נידחת. היא רוקדת עם הבחור ההוא, ואומרת שהיא לא רוצה אותך. אז מה אתה עושה? הולך לנשק את ליב. ואז ממשיך לרדוף אחרי לינה. אחר כך אתה בא אליה הביתה, לשאול אותה למה היא לא רוצה אותך. ואגב - היא לא רוצה אותך גם בבית שלה. מפתיע? והקטע הוא, שאתה ממשיך! די, צא מזה. היא לא רוצה אותך!!! - נעבור לסעיף שתיים, למרות שיש לי עוד הרבה מה להגיד לך בנושא הראשון, איתן. הקטע הדבילי הזה עם הג'וקים - זה פשוט היה יותר דבילי מכל דבר אחר. עומדת שורה של נשים זקנות על הבמה, עם עוגות בטטה - כן, עוגות בטטה! - ואז לינה גורמת לחרקים לצאת מתוכן. כן, באמת דוחה, אבל זה לא העביר טוב את התמונה. אם היו יוצאים משם נחשים, עקרבים, או מצדי גם היפופוטמים, מילא. אבל טרמיטים וג'וקים? - שוב פעם שאלה לאיתן - פשוט מדהים החוסר בררניות שלך בנשים. אני מניח שקלטת שאמא של חברה שלך הרגה את אמא שלך? וגם כשאתה שם לב סוף סוף כמה לינה ושרפינה דומות, זה לא מפריע לך. מעניין. - וכל הקטע הזה שאיתן בכלל מת וקם לתחייה, סתם כי לינה "לא היתה מסוגלת להרפות ממך". טוב, אז מה? גם ממייקון ריבנווד היא לא היתה מסוגלת להרפות. קשה לי יותר להזדהות עם דמויות של זומבים ורובוטים ודברים מתים. הוא היה צריך למות. אז למה דווקא הוא, מתוך כל מיליארדי האנשים המתים בעולם, חזר לחיים? אין בזה שום צדק. וגם הקטע עם מייקון, בסוף, זה פשוט נראה כאילו הסופרות פתאום החליטו שהוא טוב לעלילה, אז הן שינו הכל ו - פוף! פתאום הוא שוב חי. - האדישות שבה הדמויות בספרים מגיבות תמיד כשאדם מת להם מול הפרצוף - "היא נעצה את שינייה בכתפו, החטיפה לאיש השני שהיה שם, שניהם נפלו לקרקע, ונכנסנו למנהרה". כןכן מחריד. - לא הבנתי, לינה שברה את הירח בסוף? זה גם מעניין וגם לא הבנתי את הפרק האחרון עם רידלי. הספר השני נגמר בדיוק כמו הספר הראשון. לינה שוב לא מייעדת את עצמה, כל עין שלה בצבע שונה, הרעים נעלמים לשומקום, והטובים מרוטי עצבים לקראת יום ההולדת הבא של לינה, ובנוסף מתחיל להתזמזם להם שיר חדש בראש. יופי, כי הקודם באמת נמאס עלינו. ספר נחמד, לא יותר מזה. כבר קראתי ספרים טובים יותר. הרבה ספרים טובים יותר. וספרים הרבה יותר טובים יותר.”