ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 באוקטובר, 2016
ע"י TheBlindProphet


"הספר אינו משל או אלגוריה, אבל הוא עשוי להאיר מצבי חיים רבים כל-כך", נכתב על כריכת הספר הדרמטי הזה, שבו כל עיוורון הופך מיד למשל וכל דמות היא אלגוריה לקבוצה מסוימת באוכלוסיה.

את מרבית הספר בלעתי בנסיעה הלוך וחזור לצפון ללסמינר "משואה" לקראת המסע לפולין. במהלך הסמינר, הוצגו בפנינו סרטים ועדויות שונות של ניצולים ושל פושעים נאצים, ואולי כתוצאה מכך לא יכולתי אלא לראות ב"עיוורו הלבן" שפוקד את מרבית תושבי העולם בספר משל לאדישות שפוקדת את מרבית בני האדם כשאחיהם סובלים.
יש סיבה לכך שהעיוורון הוא לבן, ולא, נניח- שחור. צבעו מסמל את האסקפיזם הנהדר שבני האדם נוהגים לברוא לעצמם בדמות תרבות המונים ושיחות חסרות טעם על פוליטיקה, ספורט ורכילות. כי לפעמים, כמו שגילתה אשת הרופא מהר מאוד, עדיף לחוש את העיוורון הלבן מאשר לראות את המציאות השחורה.

הספר הוא ספר לא פשוט לקריאה, הן מבחינה נפשית והן מבחינה דקדוקית, מכיוון שאף על פי שהמצבים האנושיים אליהם נקלעים הגיבורים טרגיים מספיק, על הקורא יהיה לקרוא אותם ללא סימני פיסוק כדוגמת מרכאות,סימני קריאה או כל סימן שהוא לא פסיק ונקודה.

אמת, הספר העכיר את מצב רוחי פעמים רבות, אך ראוי לשם הטוב שיצא לו בזכות התיאורים המדויקים של הרוע האנושי ונסיבותיו, שהרבה פעמים תמימות יותר ממה שנהוג לחשוב.
הוא מקבל רק שלושה כוכבים כי הוא *באמת* מומלץ רק למי שלא מחפש לצאת מספר מעודד ומאמין בטוב האנושי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני שנה ו-9 חודשים)
קראתי לפני כמה שנים. ספר מרתק ונהדר.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ