ביקורת ספרותית על שירות הדואר מאת צ'רלס בוקובסקי
ספר טוב

---

לקיומו של מר בוקובסקי נחשפתי בטוויטר - "נמאס לי מכל הבני ה-40 המשעממים האלה שחיים בסרט שהם בוקובסקי ומעלים תמונות של וויסקי בלי חולצה וחשים עצמם גברים 'של פעם'" כתבה אחת הצייצניות שאני עוקב אחריהן, ספציפית מישהי עם הקשרים ליברלים קיצוניים בואך רדיקליים.

כמובן שכאדם שמרותק מיחסי מגדר וכגבר שהתלבט רבות בשאלה מה זה אומר להיות גבר ועדיין לא סגור על התשובה, הייתי חייב לרוץ לאמזון ולקנות עותק של הסופר שכל הפמיניסטיות חוששות ממנו.
השנאה העצמית והתבוסתנות שפורצת מכל דף ודף פה, מוקרנת לעולם ומתגלגלת להרפתקאות מרות הגורל של הנרי, קצת מאוסה.
הוא שונא את העבודה שלו כדוור מחליף - ופורש ברגע שהוא מאושר כי זה "נוח מדי"
בנות זוגו מתוארות כפסיכיות נרקיסיסטיות ולא נאמנות - אך הוא נשאר איתן עד שהן זורקות אותו
השתייה שלו שמונעת ממנו לתקן את שני אלה וגורמת למותה של חברתו לא נפסקת באף שלב בספר, והוא לא מהרהר עליה.

כלומר, מדובר בדמות בקבעון, שהחיים קורים לה. כמו פארודיה על סטואיות - כי היא אף פעם לא מרגישה ואז פועלת, אלא רק מגיבה לפעולות של הסביבה. אבל ההבטחה הכי גדולה של סטואיות - שלוות הנפש, לא מגיעה אליה כלל ועיקר. ההפך. מדובר על תבוסה פרמננטית לחיים עצמם - רוח נכאים חשוכת מרפא.

אף על פי שאני יכול לראות את הnovelty בסיפור מהסוג הזה בעולם הספרותי של אמריקה בתקופת סוף המלחמה, ולמרות שהתיאורים הצחיקו אותי לא אחת, אני לא מצליח להבין מה גבר בגיל העמידה יכול למצוא בו היום, ובטח שהוא לא משרת שום מודל של גבריות מעניינת שאפשר לדבר עליה בעיניי.

» ביקורות נוספות של TheBlindProphet
» ביקורות נוספות על שירות הדואר