קשה להגדיר את הספר הזה תחת קטגוריה אחת: עלילתי או עיוני? אוטוביוגרפי או ביוגרפי? דוקטומנטרי או בדיוני? כנראה שיש בו הכול מהכול.
זהו מסמך אנושי של העיתונאי הפלילי <mark>ג'ייק אדלסטיין</mark>, שבו הוא פותח עבורנו צוהר לחברה היפנית על כל גווניה - המרהיבים והמזעזעים.
באופן כללי, אני מוצאת את התרבות היפנית מרתקת ומסקרנת, ולכן כששמעתי שישנו ספר המתאר את היקוזה היפנית וחושף מעט מההילת הסודיות שלה, ידעתי שאני חייב

"לילות טוקיו" הוא סוג של אוטוביוגרפיה שכתב העיתונאי <mark>ג'ייק אדלסטיין</mark> על עלייתו ונפילתו ככתב פלילים בטוקיו.
הספר מתחיל מהתחלת הקריירה שלו ככתב, עם תיאור של מקרים קלים יחסית ובעיקר רקע על יפן וההבדלים בינה לבין התרבות המערבית (ויש הרבה כאלו), וככל שהספר מתקדם ומעמדו של אדלסטיין ככתב עולה, כך המקרים נהיים יותר קשים ומורכבים.
לטעמי הכתיבה קולחת מאוד ואף מותחת. סגנון הכתיבה הזכיר לי מאוד את "הזאב מוול

זהו ספר דוקו על <mark>ג'ייק אדלסטיין</mark>,יהודי אמריקאי שגר בטוקיו ושימש ככתב פלילים בעיתון מקומי.
סיקור היקוזה ואירגוני הפשע השונים היה אתגר עצום. ג'ייק היה חסר פחד. ידע ליצור קשרים במשטרה ובאירגוני הפשע. ביקור בכל הזוהמה וחקר במיוחד סחר בנשים.
תחילה היתה המטרה ליצור סקופים בעיתון ולאחר מכן להילחם בראשי האירגונים.

ממואר לא רע של עיתונאי יהודי אמריקאי שעבד ביפן עשרות שנים וסיקר את התחום הפלילי לעיתון יפני.
יד בוטחת של עורך הייתה יכולה לעשות פלאים באוסף האנקדוטות, חלקן מייגעות שלא לצורך.
עוד היה מועיל אם מסביב היה נטווה חוט מקשר כלשהו בין כל הפרשיות, אפילו אם אחד בדיוני - הייתי סולח, אני מבטיח.
תיאור יפה של החברה היפנית שיהיה פחות או יותר מוכר למי שבילה יותר מרבע שעה בטוקיו.
אבל יש גם כמה הפתעות - לדוגמ

אני מוצא את התרבות היפאנית מסקרנת ולכן הספר הזה משך את עיניי, בפרט בגלל שהוא מבטיח לשפוך אור על פן שלא קראתי עליו הרבה, הפן הפלילי של הארץ הזרה הזאת. כמו כן מהעטיפה ציפיתי לסיפור על עיתונות חוקרת ולחימה בפשיעה, יחד עם נקודת המבט הייחודית של גייג'ין (אדם זר ביפן) אבל כזה שמתערה בחברה. במילים אחרות, הרבה הבטחות.
במידה מסוימת הספר גם מקיים את ההבטחות. ל<mark>אדלסטיין</mark> יש פרספקטיבה ייחודית על יפן, והיו לו ח

<mark>ג'ייק</mark> אדלשטיין הוא עיתונאי יהודי-אמריקאי הפועל ביפן מזה שנים רבות. הספר מספר את חוויותיו של <mark>ג'ייק</mark> כעיתונאי ביפן לאורך תקופה של כ-15 שנים בהם היה עיתונאי פלילים ופיתח קשרים עם המשטרה ועם היקוזה.

הספר יעניין כל אחד שיש לו זיקה אפילו קלושה לתרבות יפן, הוא לוקח אותנו למקומות שכאזרחים או תיירים לעולם לא נוכל להגיע.

הוא מסביר היטב את מילכוד 22 שמאפשר ליקוזה להמשיך ולשגשג במסגרת החוק, אם זאת לטענתו