• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

מאת ויקטור פראנקל (פרנקל)

הביקורת של שם עט

תמונה של שם עט
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

מאת ויקטור פראנקל (פרנקל)

הביקורת של שם עט

תמונה של שם עט
הוצאה לאור:דביר
שנת הוצאה:1970
קטגוריה:פסיכולוגיה - כללי
הקודמת
שי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 18 שנים

“ספר חובה לכל המבקש למצוא פשר ותשובה לשאלות בוערות כגון : כיצד לשרוד בתוך המחנה ? האם כולם היו חייבים”

54/74
ביקורות על האדם מחפש משמעות
הבאה
שחר סידי - שחמטאי
לפני 10 שנים

“ספר גדול - חובה לקרוא !! למי שחושב שאין יותר סיכוי, רע לו, בדיכאון. שיקרא !!!”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שעות•1 דקות קריאה

ספר חובה לכל אדם באשר הוא ובכל שלב בחייו
הוא בגדר 'משנה תודעה'

*בהתאם לכתוב בכריכת הספר
" משמעות אינה יכולה להינתן אלא להימצא "
" סמוך לאחר שחרורו מ3 שנים במחנות ריכוז בגרמניה הנאצית, בן 40, ויקטור פרנקל, כתב במשך 9 ימים רצופים ספר זה "

**כעת הוא במבצע (בשבוע הספר העברי) ב50 ₪ ברשת סטימצקי

לקחתי את הספר הזה כספר לימוד לסימון, אבל הבנתי לעיתים שהרבה מילים חשובות למירקור בו, במיוחד ממחיצתו

בנוסף, הרצף האינסופי, ללא חלוקה ממשית לפרקים, הקשה עליי להוריד את הספר-זו סיבה טובה ולא טובה. 'טובה' כי הספר משך אותי להמשיך ולקרוא ו'לא טובה' - הופנטתי ממנו והתקשתי לעשות הפוגות בקריאתו.
קראתי אותו בסוף שבוע אחד בלבד

***סרט 'התחייה' עפ"י ספרו של טולסטוי
בהמלצת ויקטור פרנקל בספר בעמ' 116-117

רוצה להוסיף את דעתי האישית לא רק על המבנה כפי שציינתי לעיל, אלא גם על תהייה שהועלתה בי בעקבות הסופר, סיפוריו וסיכומיו ( זהירות לספויילר )
הסופר הוא פסיכיאטר שתפקידו לתת טיפול תרופתי למטופליו והספר מעלה לא פעם תהיות וטענות פילוסופיות - שני התחומים עלולים להתנגש ולבטל האחד את השני. רוצה לכתוב שייתכן דווקא שזו התוספת היפה והייחודית שהביא ויקטור פרנקל בספר המיוחד הזה. והתודה ניתנת לו

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של StarLord
StarLord
1קורא|0%נשים

על המבקרת

תמונה של שם עט

שם עט

ותיקה
חברה מזה 10 שנים
81 ביקורות•1 נבחרות•349 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של שם עט
שם עט
ותיקה
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות81
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה349
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת29ספרות מקורית28מתח ריגול והרפתקאות2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של שם עט

תובנות מתורת ימימה

תובנות מתורת ימימה

ענבר אלתר

הספר מורכב מפרקים שמסבירים את תורת הקבלה על סמך ספר הזוהר מהזווית הנשית של ימימה אביטל ע"ה (עליה השלום - כך היא מוזכרת לאורך כל הספר) אשר העבירה בעודה בחיים ולימדה נשים את מה שהיא למדה וקיבלה
הסופרת, ענבר אלתר, היא אחת מהמודרכות של ימימה וברבות הימים גם הפכה למדריכה. היא נבחרה על-ידי בנה של ימימה לסכם את פני הדברים בצורה ברורה ובהירה
ממליצה בחום על הספר לכל מי שרוצה לקבל מושג על הקבלה וספר הזוהר ובכלל מחפש תשובות ודרכים כיצד להתנהל במסע החיים הזה

*סתם הערת אגב
על כריכת הספר כתבתי לעצמי הבהרה שזה ספר לימוד לכל דבר
לצורך מירקור והעלאת תובנות אישיות - ממליצה

לפני חודש•
★★★★★
•שם עט
המדריך לשמחת חיים

המדריך לשמחת חיים

יאנה דרום

הספר הוענק לי במתנה ליומולדת האחרון מהמשפחה (הבכורה בחרה וקלעה). הוא מחולק לפרקים קלילים ונעימים לקריאה
למדתי הרבה מהקריאה בו וממליצה עליו בחום

מביאה 2 ציטוטים מפרקים שמתחשק לי לכתוב לי פה

" כשמשהו פאסיבי דוחף אותנו - אין לנו ברירה אלא לנסות. למשל, אם מפטרים אותנו מהעבודה אנחנו נאלצים להתמודד עם הזדמנות לעשות משהו שתמיד חלמנו עליו, או למצוא את הייעוד האמיתי שלנו... בקיצור, כדי להצליח להגיע להישגים או לצבור חוויות חיוביות צריך לצאת מאיזור הנוחות וללמוד להתמודד עם כשלון.
אי אפשר להישאר כל הזמן באיזור הנוחות ולהתפשר בשל הפחד ליפול כי הכשלון מלמד אותך על עצמך. את מתפתחת, צומחת, מרעידה את מיתרי ההתרגשות מהלא נודע. איזור הנוחות באמת נוח אלא אם תישארי בו לעולם לא תתטעמי את הטעם של אושר עילאי. אם לא תרשי לעצמך לעבור לרגע אחד לצד האחר של גרף הסיכון מבחירה ולא מאילוץ את עלולה למנוע מעצמך פסגות חדשות של אושר" (עמ' 204)

פרק קצרצר וחשוב בעמ' 218 #להחזיק ידיים לפיו "תהיי את היוזמת, שלבי את 5 האצבעות שלך ב5 האצבעות שלו בזמן שאתם מטיילים או יושבים בסלון"

לפני חודש•שם עט
מקימי

מקימי

נועה ירון-דיין

ספר יהודי שאני שמחה שהגעתי לקרוא בו. כמו כל ביוגרפיה שאני אוהבת להיחשף אליה כך גם נהניתי לקרוא על מסעה של נועה ירון דיין. המסע החשוף והכן ריתק אותי והלוואי ויכולתי להתמסר רק לקריאה.
ממליצה בחום לקרוא.

"...הטה אוזנך ושמע, פקח עיניך וראה, והבן והבט האמת לאמתו. הסר עיקשות לב ודרכי ליצנות ושקרים, וחוכמות של הבל הסר ממך. חוסה על נפשך והטה דעתך ומחשבתך אל האמת לאמתו, כי אם חס ושלום תיטה מן האמת, את מי תטעה? הלוא לא תטעה כי אם את עצמך...'
ליקוטי מוהר"ן (מורנו הרבי נחמן מברסלב) ספר היסוד של חסידות ברסלב בגדר ריבוי אור" (עמ' 122)

*מוסיפה בעריכה
מושג חדש שלמדתי בעקבות קריאת הספר "גלות הנפש" - לא רוצה להרחיב יותר כדי לא ליצור ספויילר.

לפני 5 חודשים•שם עט
אהבתה של גברת רוטשילד

אהבתה של גברת רוטשילד

שרה אהרוני

אקדים, אכביר ואומר כי לדעתי כל יהודי באשר הוא כדאי שיקרא את הספר הזה (!) שהרי מי לא מכיר את אדמונד דה רוטשילד (חיפשתי אותו לאורך כל הספר מאחר והרוטשילדים שהספר עסק בהם לא כללו את אדמונד. הנ"ל הוזכר לקראת סופו וגם בצורה מאוד מזערית). הספר משתף את הקורא בבניית האימפריה שנקראת 'רוטשילד' ובהתבססות המשפחה, ולכן הוא מעניין ומומלץ. מי היה מאמין שבשנת 1770 ואילך היו גטאות שבידלו את היהודים מהגויים.

לעיתים אני מדמה קריאת ספר להרפתקה שיוצאים אליה (יתכן מאוד שכבר כתבתי זאת באתר זה, סימניה...) ההרפתקה לא ידועה מראש ואפילו שהומלצנו ליציאה לדרך - הרגליים הפוסעות מהססות מהצעדים הראשונים. גם פה היססתי בקריאת הספר, למרות ההמלצות עליו.
הספר התחיל עם הרבה 'הערות שוליים' שפירשו את נתוני הספר... חששתי שכך יהיה לאורך כל הקריאה - שהרי ה'קריאה השוטפת' מופרעת עם כל הפנייה והעניין די מתיש. ההערות המשיכו, אמנם קצת התמעטו, אבל היו ברקע הספר. המילים זורמות יפה והכתיבה רכה עם נטייה תנ"כית.
(סתם הערת אגב לא חשובה-ככל הנראה מישהו או משהו עבר על פני הכתוב וסימן 'ק' במקום ה'ה' המופיעה בהדפסה המקורית במילה 'אלוהים')

להלן ציטוטים שאהבתי מהספר :

"עוד מעט יתככבו השמיים" (עמ' 16) = השמיים צפויים להתכבות ולהתכסות בכוכבים

"'רוט-שילד' = השלט האדום " הערת שוליים מס' 25 בעמ' 29. מוזכר שוב גם כמגן אדום בעמ' 114 בהערה 70.

הוראות למשא ומתן "מאיר, שמבטו התמקד כל העת בנתן (בנו), הסב כעת פניו אל אמשל ושלמה (בנים נוספים). "זכרו זאת גם אתם, כדי לא להיחשף, עלינו לנהוג כלפי חוץ מנהג של עסקים כרגיל. לעולם לא נחשוף חולשה ולא נניח לתחושות שלנו להשתלט עלינו. שליטה עצמית היא מפתח להצלחה. שליטה עצמית מתבקשת באינספור מצבים בחיינו, גם במשא ומתן. אל תרשו לעצמכם לצאת מגדרכם.
גם אם מתחשק לכם למלוק את ראשו של הסחטן הפיננסי הניצב בפניכם, דברו אליו ביראת כבוד, בנועם, ובה בעת בדקו בתוככם אם ראוי יהיה לוותר על העסקה או שמא היא כדאית וטעות תהיה להחמיצה. זכרו, אל לכם לרסן את להיטותם, עליכם לרסן את צפונות לבכם. הישמרו מהכתלים, כי אליהם צמודות אוזניים מאיימות. פעלו באופן שגם המסובב הגדול מכולם לא יצליח להציל מפיכם דבר. הרצון לדעת הוא נטייה טבעית של האדם, של כל אחד מאיתנו. כל שעלינו לעשות, בניגוד לאחרים, הוא לשמור לעצמנו את הידיעה מצד אחד, ומנגד להשתמש בה כמנוף מהיר אל העושר. ככל שנקדים לדעת לפני כולם, כך תהפוך הידיעה שלנו כלי יעיל לפעולה" (עמ' 203)

"הריב הוא פורקן נהדר. ההתפרקות היעילה ביותר היא זו הנעשית בתוך המשפחה, בין אנשים קרובים, שתמיד מותירה אחריה שובל חם של פיוס" (עמ' 370)

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•שם עט
גברת בירד היקרה

גברת בירד היקרה

איי. ג'יי. פירס

ספר טוב שהתברר כ'טוב' מנקודת מפנה בו-לא ציינתי בפניי את מס' העמוד שזה קרה ולא רוצה גם לציין פה את הסיטואציה שגרמה לשינוי החיובי, אבל יכולה לכתוב פה שבהחלט היה שווה לחכות לנקודה מסויימת אשר שינתה את הספר מאחד כזה שהעלילה נראית בנאלית וידועה מראש לסיפור 'מתגלגל' ולא ידוע כיצד יגמר.
באופן אישי אני לא יודעת אם הייתי מתחילה בקריאת הספר הזה באם לא היינו במלחמה... הספר מתאר את חייהם של צעירים אנגלים המתגוררים ועובדים בלונדון וכיצד הבליץ (התקפה פתאומית כבדה, בעיקר מן האוויר) משפיע על רחובות העיר.
אמנם הייתי צריכה להתרגל לאופן הכתיבה - בכל-זאת מדובר בתרגום מאנגלית (ע"י דנה טל) וכן לשמות הנפשות המוזכרות בספר (לעיתים השמות הרבים בלבלו, שהרי אני לא קוראת ספרים ברצף, אלא עוצרת וממשיכה בזמני הפנוי) אבל, בכלליות הספר היה טוב וחביב בעיניי - יכולה לקרוא לו 'ספר טיסה' כפי שהוא הוצע לי... אבל, אני, כאמור, קראתי אותו עם עצירות ועדיין נהניתי מתוכנו כי הוא כתוב בתמימות יפה, משתף את הקוראת בהגיגי הגיבורה בכנות יפה.

לפני שנה•שם עט
בשביל הנפש

בשביל הנפש

חנוך דאום

היה כיף להיתקל בספר שמורכב מפרקים-פרקים שלא קשורים האחד לשני והאחד בשני.
התכנון שלי היה לקרוא פרק או שניים ממנו ולהמשיך בדרכי. התחלתי עם הפרק ששמו הכי מצא חן בעיניי ו/או הרגשתי הכי 'קרובה' אליו בבחינת פרק שרוב הסיכויים ימשוך אותי לקרוא בו...
הפרק הזה היה השני בספר "אולי צריך להספיק לי שאיש כל-כך מוכשר נמצא איתי. דליה: אישיות מביסת-עצמי" בעמ' 48.
קטעים שרוצה לתעד מפרק זה פה :
" הספר 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים' של ד"ר סוס הוא נפלא לדעתי (כך כותב אריאל הרטמן, פסיכולוג קליני המטפל בגישה האינטר-סובייקטיבית), לא רק מפני שהד"ר מצליח, כמו תמיד, לשרטט ביד נאמנה סוגיה מרכזית בחיינו, אלא מפני שהוא מצליח לתאר במילים ספורות את מהות הטיפול הפסיכולוגי, ואת הפרדוקס המרתק והמורכב של הנפש האנושית: אם נאזור אומץ, נעז, נצא ונחדש, נגלה, נגדל ונתפתח. אולם איך אפשר לצאת אם החוץ כל כך מפחיד? ומצד שני, רק אם נצא ונסתכן, נגלה שלא כל כך מסוכן בחוץ. בכל אופן, מסוכן פחות משדמיינו. בספר, הילד יוצא, נתקל בקוצים, פוגש מפלצות. הוא הולך ונחבט, אך גם חי ונהנה. בשלב מסוים הוא מגיע למקום שבו אנשים מחכים – הם מחכים לכל מיני דברים חיצוניים שיקרו להם ויעזרו לחייהם להשתנות. לאחר תיאור קצר של המקום, אומר לנו ד"ר סוס שזה לא מקום בשבילו. הוא לא אוהב לחכות, הוא רוצה לנוע ולחוות. רק לא לחכות...

הטיפול הנפשי עוסק במקומות תקועים, באזורים נפשיים שבהם האדם מתקשה לפעול באופן חופשי ומשוחרר. רוב האנרגיה של המטפל מושקעת בניסיון להגיע לאותם אזורים ולפרום מעט את הקשר שבתחילת הטיפול נראה בלתי ניתן להתרה. דבר זה עלול להימשך שנים. פרויד טען שיש דמיון בין הפסיכולוגיה לארכיאולוגיה. לעיתים קרובות נראה שמקורות הבעיות הנפשיות טמונים מתחת לשכבות מתקופות שונות של חיי האדם. אני סקרן לגלות אותם, מרותק אל תהליך החפירה הזה, כמעט מאוהב בו. כל חפירה היא אחרת, כפי שכל מטפל שונה מעט כשהוא מצוי במחיצת מטופל אחר.

אך בכל חפירה בנפש, בכל תהליך התמודדות עם קושי, יש פרט משמעותי ביותר - מידת האחריות שהאדם נוטל על חייו. כל האנשים הם במידה זו או אחרת קורבנות של תנאי חייהם. איש מאיתנו לא בחר לאילו הורים להיוולד ולאיזו משפחה. איש מאיתנו גם לא בחר את המטען הגנטי שלו. אפשר, אם כן, להעביר חיים שלמים בלי לקחת אחריות על המתרחש, מתוך תחושה שנסיבות חיינו יצרו אותנו ואת בעיותינו ולנו אין כל שליטה על חיינו. לכן פעמים רבות מה שעוזר בטיפול הוא לעמת את המטופל באופן אקטיבי עם האפשרויות השונות שבהן היה יכול לבחור כדי להתמודד עם בעייתו. להראות לו שהיה יכול לפעול גם אחרת. הישארות מתמדת בעמדת הקורבן אינה מאפשרת לאדם להשתנות "

לאחר הפרק הראשון (מבחינתי) שקראתי המשכתי לפרקים נוספים עד שבאיזשהו שלב עזבתי את הקריאה בספר. ה'חיטוט' בנפשות מטופלים מורכבים יותר ויותר (אישיות פסיכוטית וכד') כבר לא 'קסם' לי ואולי אפילו הפחיד אותי בהשוואה למה שקורה אצלי...

בכל אחד מאיתנו חבוי (או גלוי-תלוי במינון ובעוד מאפיינים רבים) אי אילו שריטות, שלא לדבר על כאלה שהעמיקו והפכו ל'סדקים' עמוקים יותר.

בכל מקרה, הספר כתוב באופן מעניין, ברור ובשפה שניתנת ל'הבנת העם', למרות שמדובר בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה.

לפני שנה•שם עט
המדריך לאושר והצלחה בעבודה

המדריך לאושר והצלחה בעבודה

איילין מאליגן

סיפורי האישי לפני חוות דעתי על הספר החיובי הזה :
קיבלתי את הספר הנ"ל מאמא שלי בזמן שהייתי מובטלת. חוויית ה'מובטלות' הזו הגיעה אליי בפעם השנייה בחיי. הפעם הראשונה הייתה לא חיובית (בלשון המעטה)-הופתעתי מאוד כאשר פוטרתי ע"י מנהלת המחלקה מעבודה שמאוד אהבתי (את המקום עצמו פחות אהבתי ועם האנשים למדתי להסתדר). הייתי מובטלת כחצי שנה והרגשתי אכזבה מעצמי ומהסיטואציה... ברבות השנים שוב פוטרתי, לצערי. הפעם פחות אהבתי את העבודה והייתי זו שהתפטרה וחזרה מהחלטתי-כך שכאשר הפעם פיטרו אותי - התגובה שלי הייתה הודיה והכרת תודה למצב שנקלעתי אליו. בשלב זה אמא שלי נתנה לי את הספר הזה (מבלי שהיא בעצמה קראה אותו) ובמשך 2 חודשי האבטלה, וגם אחרי שחזרתי לשוק העבודה.ב"ה.המשכתי לקרוא את הספר.
בהתחלה חשבתי שיש יותר מידי הוראות בספר הזה, אבל בהמשך הקריאה בו הבנתי שמדובר ביועצת ארגונית שכתבה את הספר מהניסיון הרב שלה עם הלקוחות שעבדה איתם במרוצת השנים כך שהיא מספרת את הסיפורים כמעט בגוף ראשון והתרגולים שהיא מציעה בו משכו אותי לבצעם.
טיפים לתקשורת :
הקשבה - עמ' 149
בהירות - בעמ' 150
קשר עין
שפת גוף
חיוך
תוכן
טון דיבור
'הסוד' - ספר שהומלץ ע"י הסופרת
*חוק המשיכה כ'חוברת הכנה' לספר הנ"ל

ספר חביב שמיועד למי שנקלע למצב של תסכול מעולם העבודה ( ובינינו-למי זה לא קורה, לפחות פעם בחיים... :) וגם בכלל-יש בו הצעות לא רעות בכלל לסיגול לחיים

לפני שנה•שם עט
אפשר למות ביום אחר

אפשר למות ביום אחר

אורנה גאון רוזנבלום

לבקשתי נוסף הספר לאתר
אבל מאז ביקשתי את הוספתו 'נטשתי' את הקריאה בו כי הוא לא משך אותי מספיק...

ההתרשמות שלי עד לנקודה שבה עצרתי את הקריאה הייתה
שקשה לתפוס את הגישה המגוננת על אדם שאמור להיות שותף לחיים ומגונן ובמקום זאת-פוגע. במזיד או מתוך הרגל שפל.
העולם זקוק ליותר כנות - בינינו כבני אדם ובין הנשים בפרט

לפני שנה•שם עט
אהבה אבודה

אהבה אבודה

אליסון ריצ'מן

זה כיף שספרים מגיעים אליי

הספר הזה הונח אצלי כבר הרבה זמן אבל נמנעתי מלקרוא אותו למרות ובגלל השם, תמונת הכריכה ואפילו הרישום שעל גביו 'רומן עטור שבחים מאת מחברת רב המכר גן המכתבים'-כל אלה לא שיכנעו אותי... ההרגשה שמדובר בספר קיצ'י גרם לי להמשיך להתעלם ממנו

סגנון הכתיבה היפהפה הזכיר לי ספר אהוב אחר של הסופרת (אליסון ריצ'מן) שלא מזמן קראתי, הציור האחרון של ואן גוך, וגם פה בא לידי ביטוי הציור. לפי התיאורים גם בספר זה אני כמעט בטוחה שהסופרת מציירת או לפחות אוהבת מאוד את התחום.

*מי שתהה כמוני מה פירוש המילה "לינולאום" שמופיעה (גם בספר זה) - מדובר בחומר עמיד למים משעם, המשמש לריצוף, לבניית קירות, מעילים ועוד

** "תמיד האמנתי בקיומו של היסוד המיסטי. אי אפשר ללמוד את מדע ההתעברות ולעסוק במיילדות בלי לחוש יראת כבוד לאופן שבו גוף האדם יוצר חיים חדשים. בבית-הספר לרפואה לומדים שכל מה שחיוני לחיים נמצא בקו האמצע של הגוף. ואותו דבר אפשר לומר גם על אהבה.
המוח, הלב, הרחם. שלושת אלה שזורים יחד במחול קדוש. אגן היריכיים של האישה כמוהו כשעון חול עם היכולת לקבוע את הזמן. הוא גם יוצר חיים וגם מגונן עליהם. כאשר מזונה של האישה אינו מספק, הרכיבים התזונתיים נלקחים משיניה ועצמותיה. הנשים בנויות לחיים לא אנוכיים" / יוזף. פרק 12 עמ' 89

ספר מומלץ בחום

לפני שנה•
★★★★★
•שם עט

ביקורות נוספות על "האדם מחפש משמעות"

האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

יום השואה. יום שבו אני רוצה להיכנס מתחת לשמיכת פוך גם בחום הכי גדול ולהיעלם. בשנים האחרונות הרגשתי שזו זכותי. דור שני. אבא ניצול שואה. גדלתי לתוך זה ואני לא צריכה יום מלאכותי פעם בשנה שיזכיר לי. אני ממילא זוכרת. תמיד. כל הזמן.
השנה זה שונה. אבי נפטר לפני חודש וחצי. זהו יום השואה הראשון שאני לבד. דור שני שהוא נציג של הדור הראשון כי הדור הראשון כבר איננו. אני לא יכולה להיעלם מתחת לפוך. אין לי זכות. עכשיו אני הפה של אבי, עלי מוטל להעביר את הסיפור שלו. שלא ישכח לעולם. אני זוכרת אבל צריך שכולם יזכרו.

מאז שנפטר רציתי להנציח את זכרו בביקורת כאן ולא ידעתי במה לבחור. מלבד הקלאסיקות הרוסיות לא היה לנו טעם ספרותי משותף. אבי קרא רק "ספרות יפה". ספרים קלילים נראו לו בזבוז זמן מוחלט. לספרות עברית הוא לא התחבר. את קפקא שאני אוהבת הוא לא סבל. הוא קרא המון ביוגרפיות, היסטוריה צבאית, פילוסופיה. הוא קרא המון, ובהרבה שפות.

היום נתקלתי בספר הזה, "האדם מחפש משמעות" על מדף הספרים שלי. זה ספר שיש לי מאז התיכון והשפיע עלי עמוקות. בספר פרנקל מתאר את חוויותיו כאסיר במחנה השמדה. הרעיון המרכזי שמאחורי הספר, אם אתמצת באופן פשטני, הוא שכדי לשרוד את החיים צריך למצוא מטרה. זה נכון בפרט כשהחיים מזמנים לנו סבל בל ישואר. "אם יש לך למה ראוי ומספיק חזק, תוכל לעבור כמעט כל איך". פרנקל גם טוען שבכל שלב לאדם יש את הבחירה איך להתייחס לסבל שלו, גם אם הנסיבות עצמן אינן בשליטתו. "במחנות הריכוז - במעבדה חיה זו ובמגרש ניסויים זה - ראינו אחדים מחברינו מתנהגים כחזירים, בעוד אחרים מתנהגים כקדושים. אפשרויות אלה ואלה גנוזות באדם; איזה מהן יגשים, דבר זה תלוי בהכרעות ולא בתנאים".

אבי לא הסכים עם פרנקל. הוא חשב שדבריו פשטניים. שאנשים בשואה בחרו לעיתים ברע כי חשבו שכך יצילו את קרוביהם. שהשורדים נצלו בעיקר בגלל מזל ותו לא. שכל המלחמה ההיא היתה כאוס מוחלט נטול משמעות.

בכל זאת בחרתי בספר הזה כדי לתאר את אבי. כי מעשיו מתאימים בדיוק לרעיון של פרנקל. אבי שרד ושמר על שפיותו כי היתה לו משמעות. טעם החיים שלו היה קריאה. ממש כך. הוא התחבא במרתף הבית שלו בליטא שהוחרם על ידי הנאצים. סבי כבר נרצח. אמו ואחותו היו פזורות אי שם. הוא הצליח להתגנב תוך סכנת חיים למשרדו של אביו ולקחת משם כל ספר שמצא. אלה היו בעיקר ספרי עריכת דין בגרמנית. אז הוא לימד את עצמו גרמנית וקרא את הספרים האלו עד שיצא מהמחבוא. משלב מאוחר יותר הוא התחבא בארון בכפר פולני. היה לו פנס, מצרך יקר ערך. אז הוא הצטופף בארון וקרא. כל מה שהצליח להניח עליו את היד. אלו שהחביאו אותו כבר ידעו שהילד היהודי המוזר הזה פשוט רוצה לקרוא ולקרוא ולקרוא. משם הוא למד לקרוא בפולנית. כך הוא למד גם יידיש איטלקית ואנגלית בנוסף לליטאית ולרוסית שלו. כשהסתיימה המלחמה הוא ידע לקרוא בשש שפות. את השפה השביעית, עברית, למד כבר כשעלה לארץ.

רציתי לסיים כאן באיזושהי פואנטה אבל אני לא יכולה לכתוב יותר. אני מתגעגעת לאבא שלי והדמעות מציפות את עיני.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

מעשה בספר שהעלה אבק בספרייה הביתית שלי (סוף סוף הגעתי אליו) ושהוכיח לי שהמשמעות שלי בחיים היא מזגן.



אחרי הקדמה לא מעניינת במיוחד של איזה פרופסור, נמצא בחלק הראשון את חוויותיו של המחבר, ויקטור פראנקל, ממחנה הריכוז. המילה "חוויות" גרמה לי לנוע בכיסאי בחוסר נוחות כי היא מתקשרת לי עם דברים חיוביים, אבל כך נקרא הפרק עצמו - "חוויות במחנה ריכוז". אז מסתבר שגם ל"חוויות" כל כך קשות שעוד מובאות בגוף ראשון אפשר לשרבב איזה טיפת חוש הומור. וכמו שפראנקל כותב בעצמו "הניסיון לפתח חוש הומור היה בבחינת להטוט שאדם לומד בשעה שהוא מסגל לו את אמנות החיים. עפ"י אמנות חיים זו אפשר לנהוג גם במחנה ריכוז. דבר פעוט ערך מאוד עשוי לעורר את הגדולה בשמחות".

הפרק השני מביא לקורא בדרך קריאה ומאוד זורמת את מושגי היסוד של הלוגותרפיה - כיצד להתמודד עם תחושת הריקנות הפנימית וחוסר התכלית הקיומית שרבים מאיתנו חשים ואיך להגיע למציאת המשמעות המיוחלת. בדרך כלל אני לועג לספרי הדרכה עצמית "רוחניים" – עם מרכאות כפולות ומכופלות – אבל משהו בספר הזה תפס אותי. אולי בגלל הפרק הראשון הקשה והעצוב ואולי בגלל שלמרות שהמחבר הוא פסיכיאטר במקצועו, הוא מביא את דבריו בצורה מאוד נעימה לקריאה, תמציתית וללא חפירות מיותרות. כל הספרון הזה הוא בן 160 עמודים קטנים. ואולי הוא כבש אותי בגלל שהוא לא זורה חול בעיני הקורא – הלוגותרפיסט דומה למומחה עיניים יותר מאשר לצייר. הצייר מנסה להראות לנו את העולם כפי שהוא נראה לו. מומחה העיניים מנסה לאשר לנו לראות את העולם כמו שהוא באמת.

אז אולי כדאי שציניקן כמוני פשוט יחליף משקפיים וישנה את תפיסת עולמו שבכל זאת אין משמעות לחיים. בינתיים, בגל השרב של סוף השבוע האחרון, מצאתי לי משמעות קטנה בחיים. מזגן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•צב השעה
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

הלוגותרפיה, שיטת הטיפול והריפוי בצורה של חיפוש אחר פשר (לוגוס) לחיים, פותחה על פראנקל. בעזרת שיטה זו הצליח להחזיק מעמד במחנות השונים בהם היה בזמן השואה. העדות נמסרת מפיו בגוף ראשון, אבל התחושה היא כאילו משהו חוצץ בין הקורא לבין המספר.
כמוסר עדות, פראנקל מספר על זוועות שהיה עד להן, על עבודתו כמעט חסרת התקווה כרופא במחנות בחוסר ציוד ותרופות. התקווה שלו להישארות בחיים היתה לתת לכל הזוועה הזו משמעות ובכך להוותר ולהמשיך בחייו אם וכאשר.
הספר מביא את סיפורו במחנות וכן קיצור של תורת הלוגותרפיה.
בערך באותו זמן ובאותו מקום כמעט היה גם פרימו לוי, שספריו אף הם מסרו עדות ישירה על המתרחש במחנות ועל ההשרדות. עדותו של לוי משכנעת יותר. שווה גם לקרוא את ספרו של מרטין גריי "בשם כל בני ביתי". לוי וגריי לא מובאים כאן כדי להתחרות בתחרות זה המביא סיפור מחנות משכנע יותר. שניהם מביאים סיפור שלעומתו פראנקל וספרו קצת פחות משכנעים.
נכון, סיפור שואה לא צריך לשכנע, אבל כשזה בא יחד עם הצעה טיפולית, זה כבר נראה אחרת, בעיקר כיום, חמישים שנה לאחר הפרסום הספר לעברית (עכשיו השנה 2020), כשהטיפול הפסיכולוגי הרבה יותר אקלקטי ונסמך פחות על תיאוריית אישיות כזו או אחרת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•מורי
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

ספר קשה בצורה בלתי רגילה, ממש סערת רגשות תוך כדי קריאה. אם אדם מחפש להשאר אחוז בחיים ולקבל פרופורציות לעולם, אין בעיני ספר טוב מזה.

לפני שבוע•
★★★★★
•יואב
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

נערה בת 16 לא אמורה לתהות על משמעות החיים. היא לא אמורה לקרוא את הספר הזה ולדמוע ממנו. נערה בת 16 אמורה לנצל את החופש כדי לצאת ולבלות וליהנות, ואם היא בוחרת לשבת בבית ולקרוא, אז שתקרא את הארי פוטר. ואם היא כבר בוחרת לקרוא ולדמוע, אז שתקרא את "אשמת הכוכבים" ו- "ללכת בדרכך". אבל מה לעשות, החיים לא מתנהלים כמו שאנחנו מצפים מהם, וגם ההתנהגות של בני האדם היא בלתי צפויה, והספר ממחיש את זה טוב מאוד. וכך מצאתי את עצמי יושבת וקוראת את הספר הקטן-גדול הזה בשקיקה.

הספר נחלק לשני חלקים. הראשון, חוויות ממחנה ריכוז, הוא מצמרר, מבעית, מדכא ולפעמים הרגשתי שבמקום משמעות לחיים אני מקבלת כאן חוסר משמעות. אבל דווקא מתוך הסבל הבלתי נתפס הזה צומחת לה השאיפה למשמעות. "אם בכלל יש טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל. הסבל כחלק בלתי נמחה של החיים, אף בדמותו של הגורל והמוות. אין שלמות לחיים בלי סבל".

החלק השני נותן לקוראים מושגי יסוד בתורת הלוגותרפיה, והוא עושה את זה בדרך פשוטה שגם אני יכולתי לתפוס ולהבין. "הלוגותרפיה מעמידה את האדם לפני פשר חייו ומכוונת אותו אליו. האדם זקוק למשהו שלמענו יחיה. השאיפה לפשר ברוב בני האדם היא לא בגדר אמונה אלא עובדה".

אז אם הכל טוב ויפה ואם אדם שיש לו "למה" שלמענו יחיה יכול לסבול כל "איך", אז למה הספר נקרא "האדם מחפש משמעות" ולא "האדם מוצא משמעות"? את זה דווקא לא הבנתי.

נערה בת 16 לא אמורה לקרוא את הספר הזה, אבל נערה בת 16 גם לא אמורה לעבור את הזוועות שמתוארות בחלק הראשון של הספר, והיו הרבה נערות שעברו את זה. אז אולי המסקנה היא שהחיים צוחקים עלינו בעיניים ודווקא מה שלא אמור לקרות הוא זה שקורה. לטוב ולרע.

הבעיה, שבדרך כלל זה לרע.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מיכל
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

קראתי אותו פעם אחת בגיל 19 בערך ופעם שניה לפני כשנה.
אותו הספר קריאה שונה לגמרי..
פעם אחת קראתי אותו בטירונות בצנחנים הטירונות נעשתה בתוך מבני פח עם ימים קרים וחמים, מדים מינימאליים, אוכל לא בריא ויחס כמו אל חיה... בזמן הקריאה הזו מאוד התחברתי לאנשים במחנות הרגשתי חוויתי בזמן הספר את הקשיים ממש הרגשתי את כותב הספר.
בקריאה השניה הייתי מבוגר יותר חיי חיי נוחות וחיים קלים הרבה יותר החיבור היה שונה בפעם הזו, היה לי זמן לשים לב לדברים אחרים.




מכאן : עלול להיות ספוילר למרות שלא כזה נורא כספוילר.
**********************************************************************
הספר מעולה משום שהוא דרך הסיפורים הרבים מסביר לנו כמה כח יש לאדם רק אם הוא משתמש נכון בכח המחשבה שלו...
עכשיו לא מדובר בזמן מיונים ליחידה מיוחדת או בזמן מסלול של סיירת מובחרת! מדובר ב"מסלול" שהרוב מסיימים אותו מתים / נכים / טראומתיים... מסלול היהודים בשואה... בתוך המסלול הזה הוא מסביר על הכוחות האדירים שיכולים להיות לאדם ...
זאת אומרת הוא הולך במבוך שמוביל את רוה האנשים לאין מוצא אך הוא מאמין שהוא יגיע למוצא הטוב...

מומלץ.

ספר חזק.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•אלי אלפסי
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

הספר הזה לא גרם לי לבכות. אבל הוא ריגש אותי מספר ומספר פעמים מספיק כדי לעצור ולהחזיק את הדמעות.
המוות לא מרגש אותי. אבל החיים? - מאוד.
לקרוא ספר כזה, שכותב על משמעות וערך ואנושיות...וואו.
הרבה זמן שלא נקשרתי ככה לספר.
אני כותבת את הביקורת הזאת מיד אחרי שסיימתי לקרוא אותו.
ואני כל כך שמחה שסוף סוף הצלחתי לגרום לעצמי להיכנס לספר הזה, כי הוא כל מה שהייתי צריכה בספר.
יש משהו בכתיבה, ובשפה שגורם לספר הזה לשיר עבורי.
בחירת המילים של הכותב, הפיסוק, זה ספר כל כך חי ועוצמתי ועבורי זה הרגיש כמו לצפות במחזה מאוד עוצמתי.

אני לא חושבת שיש עוד מישהו בעולם שהתחבר לספר הזה כמו שאני התחברתי מהכיוון שאליו אני התחברתי.
אני באמת נהנתי מהספר הזה עד עמקי נשמתי.
הספר הזה הכיל את הקושי האישי שלי בלמצוא משמעות, בחשיבה על החיים באופן כללי, ועל החיים שלי בפרט.

אני יודעת שבביקורת אנשים רוצים לדעת דברים יותר קונקרטים, אבל אני יכולה לכתוב רק על איך שהספר הזה גרם לי להרגיש ואני לא רוצה שזה ישמע מוזר, אבל לרגעים הספר הזה ממש גרם לי לתחושת עונג.
אני הרגשתי כל כך מובנת !
לקרוא על הדברים האלה, שאני בעצמי חשבתי אותם ואני בעצמי מהרהרת בם...
השאלות שתמיד שאלתי, על פשר, על קושי וסבל, על העולם והחיים...זה פשוט נתן לי משהו מוכר וחם, כמו חיבוק אנושי.
אני רוצה לבכות מרוב שכל כך אהבתי את הספר הזה, הדפים האחרונים קצת הוציאו אותו מהתחושה הזאת אבל המשפטים האחרונים של הספר החזירו אותי לשם.
אין לי מילים לתאר את הספר הזה, ולמה הוא גרם לי להרגיש כאילו קראתי שירה.

אז אני אכבה את הרגשות, ואני אכתוב קצת ממקום יותר ביקורתי.

יש לציין שניגשתי לספר הזה אחרי כמה ניסיונות קודמים בעבר, כי למעשה הוא ברשותי כבר הרבה שנים וקניתי אותו רק בגלל שבתור נערה "האדם מחפש משמעות" נשמע כמו משהו שאני צריכה לקרוא.

ובסופו של דבר התבגרתי ולמדתי מספיק, וצברתי ידע בסיסי מספיק על הפסיכולוגיה כדי להינות מהספר הזה.
חשבתי על הפיסכולוגיה, חשבתי על משמעות, חשבתי על עצמי, טיפלתי בעצמי, והגעתי לספר הזה אחרי מסע ארוך של צבירת ידע על עצמי.
אז אתמול כשהחלטתי שאני דווקא כן רוצה לקרוא את הספר, והחזרתי אותו לחדר שלי אחרי שכמה שבועות לפני החלטתי להוציא אותו לספרייה בסלון, שלפתי את המרקר הצהוב פסטל שהשתמשתי בו בפעם האחרונה שניסיתי לקרוא את הספר והתחלתי לקרוא שוב.

היו עצירות במהלך הקריאה, אבל הן היו עצירות טובות, לא של זעזוע אלא של הזדהות עם רגשות אנושיים.
החלק הראשון של הספר מרכז בתוכו חוויות ממחנה הריכוז, והוא היה מהנה, ואני לא בטוחה למה, אבל משהו בניסוח ובבחירת המילים ואיך שהכותב תיאר את מה שקורה סביב - הרגיש כל כך אנושי ואמיתי אך בו זמנית גם לירי.
אני מרקרתי משפטים, וזה גרם לי להתעכב עליהם, ולהרגיש אותם, וזה הפך את החוויה להרבה יותר משמעותית, כי נתתי מקום לספר הזה להתחבר אליי ולשוחח איתי.

אפשר לגשת לספר הזה כאילו אתה בא לשמוע הרצאה ואפשר לגשת אליו כאל חוויה.
הספר הזה היה לגמרי חוויה עבורי.
זה לא דמיוני, הכל באמת קרה, אבל זה לא שינה לי, אני אהבתי את זה אפילו שזה היה כואב.
כי התיאורים היו תיאורים של סבל, ולא של אכזריות או עוול.
התיאורים היו תיאורים של אנושיות אומללה, אך בו זמנית העצימו את אותם האנשים אומללים.
בספר היה לא רק חיפוש אחר משמעות, אלא גם חיפוש אחר יופי וחמלה וטוב לב וערכים ומוסר.

בחלק השני של הספר, שהוא סוג של נספח לספר, מסביר על הלוגותרפיה ומנסח אותה קצת יותר ברור.
החלק הראשון נותן לך את התחושה ואת החוויות שהביאו למסקנות, והחלק השני מסביר מה הן המסקנות ואיך אפשר איתן לעזור לאנשים.

אני רוצה לתת לכם טעימה מהספר, ולמזלי מרקרתי דברים ומשפטים אז זה מאוד פשוט למצוא משפט שמסכם חלקים מהספר.
אני לא חושבת שאני יכולה למצוא משפט אחד שמסכם את הספר הזה.
הספר הזה הוא בעיני - הרבה הרבה דברים.

אני מחליטה מראש שאני אבחר שלושה קטעים מהחלק הראשון, אחד מההתחלה אחד מהאמצע ואחד מהסוף. ומשפט אחד מהחלק השני.
אני אבחר רק משפטים שמרקתי, ויש לציין שלעתים מרקרתי רק סופו של משפט, והתעלמתי אמצעי משפטים.

אני בכלל צריכה להזהיר מספויילרים על ספר שכזה?
רק ליתר ביטחון...

*ספויילריים*

אז קטע מההתחלה:

"פתאום עצרתי את ידי המושטת לנער את האיש משנתו. פחד נפל עלי מפני המעשה שעמדתי לעשות.
(...),כי שום דבר ויהיה מזוויע ככל שיהיה - לא ישווה למציאות המחנה סביבנו, אשר אליה אמרתי להחזירו."

קטע מהאמצע:

"הכינור בכה ומשהו מיישותי בכה עמו, שכן אותו יום מלאו עשרים וארבע שנים לאדם אחד.
(...) רחוק מכל הישג יד. אותו אדם היה - אשתי."

קטע מהסוף:

"צריך היה להזכיר לו, כי החיים עודם מחכים לו.(...)אך מה אחרי השחרור? היו אנשים שנוכחו להכיר, כי איש אינו מייחל להם.
(...) אפשר שעלה על חשמלית ונסע אל הבית שראה אותו בעיני רוחו במשך שנים,(...),והנה האדם שאמור היה לפתוח את הדלת, לא היה שם ולא יהיה עוד שם לעולם."


הקטע מהחלק השני הוא המילים האחרונות של הספר, אז אם לא קראתם ואתם לא רוצים לדעת...

"אחרי ככלות הכל, האדם הוא אותו יצור שהמציא את תאי הגאז של אושוויץ; אבל הוא גם אותו יצור שנכנס קוממיות אל תאי-גאז אלה ועל שפתיו תפילת שמע ישראל."

---סיכום---

הספר הזה הוא כל כך מדהים וקסום עבורי. שלא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים עליו.
אני מתה עליו.
אפילו אם מישהו ינסה לריב איתי וישמיץ את הספר הזה או ינסה לגרום לי לראות אותו באופן אחר ושלילי ומזה שאני בעצמי ראיתי וחוויתי - לא אכפת לי.
זה לא משנה...
הספר הזה מדהים, מופלא, הוא גרם לי להרגיש כל כך בחיים ומובנת והוא ריגש אותי בחיות שבו.
אני חושבת שכבר כתבתי על זה, זה הוא ספר מלא חיים.

אני לא בכיתי, אבל היו הרבה פעמים שהתרגשתי עד עמקי נשמתי והבטתי לתקרה כי הלב שלי התכווץ.
אם אתם רוצים להינות מהספר הזה כמו שאני נהנתי ממנו - תנו לעשות את מה שאני עשיתי...

1.למרקר משפטים שנוגעים בכם.
זה גורם לכם לעצור ולקרוא אותם שוב.
זה גורם לכם לעצור ולחשוב ולהתעכב ולתת מקום להרגיש.

2.תשמעו מוזיקה ברקע.
מכיוון שזה ספר שואה, ו"הסט" הוא די אפור, לא רציתי להרגיש שאני קוראת ספר מדכא על שואה, ורציתי להינות מהספר ולהתחבר אליו מהכיוון האישי שלי אז שמתי ברקע שירים בצרפתית...
לא יודעת אם זה תקין. כי בכל זאת - שואה...אבל זה באמת הוסיף לזה נופך יותר רומנטי ואולי פחות נואש.

3.קרו כמה פעמים שקראתי ולא הבנתי מה אני קוראת אבל המשכתי לקרוא.
זה הסימן לעצור. כי אתם לא באמת קוראים את הספר אלא רק מרפרפים על המילים.
זה סימן שהמוח שלכם התעייף. שימו סימניה. ולכו תתעסקו במשהו אחר. ותחזרו אל אותם משפטים שרפרפתם עליהם אחר כך ותנסו באמת להבין מה אתם קוראים.


מה עוד ?

תנו לעצמם להינות מהספר !
באמת שאני נהניתי ממנו ברמה של "וואו זה מדהים. איזה תענוג !".
כמובן שזה היה בתחילת החלק השני של הספר שהרגשתי ככה, החלק שהוא מתמקד בעיקר בלוגותרפיה עצמה...ואז כמובן שהמשכתי לקרוא ונהייתי שוב עצובה כי הוא חזר לכתוב על דברים יותר עצובים ואנושיים ופחות על הלוגותרפיה והמושגים שבה.


קיצר.
5 כוכבים קל.
שום פגם בעיני.
לא ציפיתי שאני אהנה ממנו, ודווקא אולי בגלל זה, נהניתי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סייג'
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

אני חושב שהצורה שבה ויקטור בחר להתיחס לעובדה שהוא נחטף ונכלא במחנות המות של הגרמנים הנאציים כשותף בניסוי חברתי, היא הסיבה אולי היחידה לכך שהוא צלח את החויה הזועתית והמעוותת של המוחות החולים של כולאיו.
הספר מראה, תוך גלילת סיפורו האישי, עד כמה האמונה היא נדבך חשוב בחיי היהודי.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אלון
האדם מחפש משמעות

האדם מחפש משמעות

ויקטור פראנקל (פרנקל)

#
ספר שכזה ראוי לביקורת ארוכה וכמובן וידוי: ספרי שואה לא ממש מדברים אליי, כל העניין מאוד מורכב. דווקא קראתי כמה בעבר ואפילו נהניתי, אבל נראה לי כאילו הם תמיד שואבים ממני משהו ומזכירים לי את המובן מאליו, מכאן שיש בי ריחוק מסויים כלפיהם. השמש זורחת למעלה, אך העניין הזה של חיפושים אחרי מקור הריקבון האנושי כבר נהפך בעבורי לאובססיה מרה, צורך, הכרח, קללה. העניין משול לחתירה בג'ונגל. עליי רק לזמר כעת את האמרה השופנהאוארית: ''בני האדם הם השדים של האדמה, ובעלי החיים הם הנשמות המיוסרות.'' זאת כבר עובדה מוצקה וברורה שיש בנו בבני האדם משהו מאוד רקוב ומרושע שרק רוצה לפרוץ החוצה, והוא מתבטא ביחסים שלנו אלו עם אלו, וכן גם יחסים גזעיים שבהרבה מקרים מתפוצצים במבול גדול של שנאה ולא, אני לא יפה נפש והוזה שחושב שהעולם יכול להתנקות בזמן הקרוב. בעבר אלו היו האינדיאנים והמתיישבים האמריקנים, הטורקים ואחריותם ברצח העם הארמני, ואחר כך אלו היו הגרמנים אשר רדפו ורצחו יהודים בהמוניהם, ומחר אלו כבר יהיו אנשים אחרים - תלוי רק במי ינקה את מי ומי ירעד כשהמחסנית תאזול לו ולא יתעלה מעל המוסר המקובל.

פרנקל מתאר את החוויות והזוועות שהיה שותף להן. את חייו במחנה, ההלם והרעב, פלנטה אחרת מלאת גדרות תיל, שומרים חמושים נטולי לב וכלבים שוצפים, אך יש בו גם תקווה - הוא ייסד את הלוגותרפיה. יום יום אני רואה זאת בכל מקום שאנחנו לא בדיוק בעלי חיים בלבד - יש בנו מנגנון השמדה עצמית, יש בנו משהו מרושע מעבר לכל דימיון. לפני שהבחנתי בכך התיאוריה שלי נהפכה לאמת בעודי אוחז בחלום...אני פועל לפי כוח השיפוט וטוען שתמציתה של האמת שלי הוא: כשכולנו נהיה אשמים, רק אז תגיע הדמוקרטיה - האם לא כך החומה המצויה בינינו לבין האמת תיפול?

לאור חוויתו של קריאת הספר לראשונה מזה זמן רב - אני אסיר תודה על חיי. זהו לא סוג אופטימיות ריקה אלא שיר של שמחה, הספר הזה לחש לי זאת - ספר חזק מאין כמותו שנכתב בידי אדם חזק, נפש אצילית ומיוסרת שלא נכנעה למרה השחורה ולניהליזם גם אחרי מחנות המוות ומהו? אם אקח את הקריטריון של ניטשה הרי הוא ''הערכים העליונים מבטלים את עצמם, אין מטרה, אין תשובה לשאלה ''למה?''...מה הטעם היה בעבור חלק מהניצולים? למה פשוט לא היה לסיים את כל זה ולהפסיק לסבול? כזאת הייתה המאה העשרים עם שתי מלחמות רצחניות. המלחמה השנייה הייתה לא יותר ממלחמת דת ניהליסטית - הערכים העתיקים שקעו לאיטם ונוצרו דתות ואידיאולוגיות חדשות שהובילו את העולם למלחמה הרצחנית ביותר שהייתה. האם אלוהים באמת נרצח פשוטו כמשמעו? - האם הוא היה בכלל אי פעם אבן החכמים אשר ממנה המוסר נובע? כל אחד והשיפוטים שלו. יפי הנפש טוענים שהצדק משנה, ומהו בכלל אותו הצדק בעולם המצוי בערפל של שתיקה בלתי מוסברת? מדוע הצדק נקטל בכל רגע פנוי בעוד שאני כותב שורות אלו? מדוע הקור דוקרני כל כך? האם אירופה כישות אורגנית ואחידה בכלל אי פעם ידעה מהי אנושיות? - עדיין יש בה פלגים ואנשים שכן יודעים מהי, האם הוא האלוהים בכלל אי פעם היה באמת? כל אחד והשיפוטים שלו.

פרנקל נאחז בענף השברירי של החיים בעודו מוצף ונסחף בים המתים - הוא ייסד את הלוגותרפיה ובחר בחיים בכל זאת, הוא נהפך לחיים עצמם, וזאת התקווה היחידה שקיימת באמת והיא להמשיך לחיות. המסקנה היא שצעד הסיום שנקטתי הוא לא הפתרון אלא השגיאה הגדולה.
ספר מומלץ לקריאה לפחות פעם בחיים, ספר שהמילים שלו הן פלנטה אחרת מלאה גדרות תיל, שומרים חמושים, קור כלבים וכלבים שוצפים - אך יש בו גם תקווה. צריך לקרוא מהר לפני שיום אחד הכל יסתיים - אני הזלתי דמעה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן