יש ספרים בהם מרגישים שהדמויות הן מבוססות מציאות. באופן כללי כל הדמויות הן כאלו, אבל מה שאני מתכוונת זה שיש דמויות שבמהלך הקריאה מרגישים בדיוק איך הן נוצרו ואפילו אפשר להרגיש את האהבה הטבועה בתוכן כשהן נוצקו לכדי מילים. כמו בספר הזה. אומנם על הכריכה האחורית נכתב שהסופרת כתבה את הספר בהשראת סבה, אבל גם אם זה לא היה מוזכר, אין מצב לפספס את זה. אלו דמויות שנקראות אחרת. כמו פוסט שמעלים עם כתב מודגש? כזה.
בּוֹ הוא קשיש בשנות השמונים לחייו. אשתו החולה באלצהיימר הועברה למוסד סיעודי כמה שנים קודם. הנס, בנו היחיד דואג לו, הוא בא והולך בין שגרת חייו ועבודתו. בּוֹ נשאר בביתו עם כלבו הנאמן והאהוב סִיקְסְטֶֶן. ביום יום יש שגרה רצופה של מטפלים ומטפלות הבאים מדי יום , לכמה שעות, להגיש לבּוֹ ארוחה, לקלח אותו, ועוד אי אלו סידורים קלים. כל מטפל משאיר בסוף משמרת מעין דו"ח ובו פירוט מה בּוֹ אכל, מה מדד מצב הרוח שלו, ועוד הערות רלוונטיות.
עיקר הסיפור מתמקד במחלוקת מתמשכת בין הנס לבּוֹ בקשר לכלב. הנס רוצה למסור את הכלב, לדעתו אביו כבר לא מסוגל להעניק לו את הטיפול המיטבי. הוא דואג וחושש שבמהלך הטיול היומי ביער הסמוך לבית יקרה משהו לאביו. אולי יחליק וייפול, אולי ייפצע, ומי יראה ומי ישמע בסביבה הכפרית השקטה בה הוא גר? הנס רוצה את טובת אביו, ואילו בּוֹ בעיקר כועס על בנו. והכעס המתמשך הזה מבעבע כמו סיר המונח על הכיריים ומתחתיו רוחשת אש קטנה אך רציפה. כי זה הרבה יותר מאשר עניין הכלב. בּוֹ מסרב לשחרר את הרצועה, תרתי משמע. הוא חושש לאבד את קצת העצמאות שעוד נותרה בו. הפחד להיות תלותי, לאבד את הזהות.
וסִיקְסְטֶֶן. הכלב הוא החוליה בין החיים העכשווים לחיים שהיו פעם, בהם אשתו היתה עדיין בריאה והיתה נוכחת. הן בגופה והן בנפשה. והיו להם חיים יפים ביחד. לוותר על סִיקְסְטֶֶן זה יהיה כמו לוותר על עצמו. והוא כמו קלטת ישנה. מריץ בראשו קטעים קדימה, והרבה יותר אחורה. מעלה בראשו תמונות ואירועים מהעבר. חי וכמו קלטת ישנה לפעמים גם הוא נתקע. לא ממש זוכר או מתמצא.
בהתאם לדמותו הקשישה של בו, הספר בעל קצב איטי, אין בו הרבה תנועה מבחינת עלילה, אבל יש בו תנועה ערה של הרגש המסתחרר אצל הקורא לכל אורך הקריאה, הלוך ושוב, לאורך ולרוחב.
מערכות יחסים משפחתיות, ובמיוחד בין הורים וילדים הן תמיד מורכבות ובעלות רבדים, וכשהן עוסקות בבני הגיל השלישי מעניין לקרוא על הדרכים לפיוס וסלילת דרך חדשה נקייה ממשקעים רגשיים.
יחסי הורים ילדים, משפחתיות, בדידות, וזִקְנָה הם הנושאים העיקריים בסיפור הזה, יש בו גם מלנכוליה, ובאותה נשימה אני אגיד שזה אחד הספרים היפים שקראתי לאחרונה וממליצה מאוד מאוד לא לפספס את ספר הביכורים (ואיזה עומק של כתיבת דמות וסיטואציות, שאפו!) היפהפה הזה. כבר מהמשפט הראשון נשביתי בדמותו של בו, והרגשתי כמו מי שמכירה אותו מאז ומתמיד.
