ביקורת ספרותית על הרוחות של בלפסט מאת סטיוארט נוויל
ספר טוב

---

״במוקדם או במאוחר, כולם משלמים״ - לאחר שנאמר המשפט הזה לג׳רי פיגאן הוא מרגיש שהוא חייב להיפטר מהצללים שרודפים אותו, מאותן רוחות מעברו של אנשים שרצח.
שניים עשר במספר, שניים עשר קורבנות של מלחמה פוליטית עקובה מדם שכבשה את צפון אירלנד במשך שנים רבות. רצח של שניים עשר אנשים שעליהם ג׳רי פיגאן ישב בכלא ובשל כך גם התמכר לטיפה המרה וכעת הוא מרגיש שיצר הנקמה בו והרצון להיפטר מאותן הרוחות גובר על הרצון שלו להישאר באותה שלווה מזויפת שעטפה אותו.

אז הוא מחליט לצאת למין מסע נקמה בכל מי שבגללו הוא רצח אדם חף מפשע וגורר אחריו לא מעט בעיות נוספות שאף מאיימות לערער את אותו שלום מזויף שניכר כי שורר באזור בתקופה האחרונה וגורם גם להרבה אנשים להיות מאד מאד לא מרוצים מהמעשים שלו.

בתחילתו, הספר הזה גרם לי להרגיש חוסר רצון מוחלט לקרוא אותו אבל עם התקדמות העלילה הבנתי שיש בה עומק. קודם כל זו היא הפעם הראשונה שאני נחשפת לספרות הנוגעת לצפון אירלנד, או בכלל להיבטים הפוליטיים של צפון אירלנד בכל דרך שהיא והיופי בספרות היא העובדה שאתה כל פעם לומד משהו חדש. במיוחד כאשר בסוף הספר יש ׳אחרית דבר׳ המסבירה בדיוק את המצב הפוליטי שם ומחברת אותנו לתקופה ולבעיות. אני חושבת שיותר חכם היה לשים את ההסבר הזה בתחילת הספר כך אתה מכין את עצמך לבאות - זה גם מה שאני עשיתי, אני קראתי קודם כל את הנספח ורק לאחר מכן ניגשתי לקרוא את הספר עצמו.

אם נסכם בשורה, זהו ספר טוב, נגמר באופן מעט לא צפוי ודי מעניין, לשיקולכם האם לצלול לספר שעוסק בבעיות שלא מוכרות לנו כלל ולהנות ממתח טוב או לפספס הפעם…

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על הרוחות של בלפסט