ביקורת ספרותית על הרוחות של בלפסט מאת סטיוארט נוויל
ספר טוב

---

ביום העצמאות נסענו לסופ”ש אצל חברה שלי שגרה על ההר שבצפון. לקחתי איתי את הרוחות של בלפאסט אותו התחלתי עוד לפני הנסיעה. עכשיו שערו בנפשכם: יום שישי הצמוד ליום העצמאות היה גם ה 13 בחודש. הגינה בבית בו שהינו מוקפת בחורש חשוך משלושת צידיה (חבל שלא צילמתי להמחשה). השעה 1 בלילה, כולם פרשו לחדרים לישון, אני יושבת עם הגב לבית מלבד מנורה אחת דולקת מאחורי שמאפשרת לי לקרוא ואני? אני מלווה את את ג’רי פיגאן רוצח שכיר של ה- IRA, משוגע ו 12 הרוחות שמלוות אותו לאורך הספר. לקח לי יותר משעה של קריאה להבין בעצמי את הסיטואציה ולברוח לקרוא במיטה עם אור מלא בחדר כשבן זוגי לידי ליתר ביטחון :).

טוב, אל תברחו לי עכשיו עוד לפני שהתחלתי את הסקירה, זה לא ספר אימה זו היתה רק בחירה מקרית בנסיבות שצירפו את עצמן זו לזו. עובדה! לא קרה לי כלום ואני כאן כדי לספר על זה. הסגנון של הספר הוא ספרות נואר. ספר מתח עם דמות אפלה, עם צללים מנוגדים בחדות ופשע בעיקר רצח. לא מצאתי הגדרה מדויקת לספרות נואר רק ל- פילם נואר וזה מאד דומה.

לא חייבים להכיר את ההיסטוריה של הסכסוך באירלנד כדי להבין את הספר , יחד עם זאת בסוף הספר יש סקירה של ד”ר גיא ביינר מהמחלקה להיסטוריה כללית של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שמאירה היטב את הצדדים המעורבים.

ג’רי פיגאן שכבר הזכרתי שהוא רוצח שכיר של ה- IRA, השתחרר מהכלא אחרי 12 שנה. הכל השתנה. יש הסכמים חדשים ומשתדלים לשמור את המצב הפוליטי מדיני באירלנד יציב, אבל מתחת לפני השטח הכל נשאר כמעט אותו הדבר. הדעות לא השתנו וגם אלו שמחזיקים בהן נשארו נאמנים לדרכם מימים ימימה, אלא שעכשיו הכל במסווה של שלטון מסודר. חלקם במסווה של פוליטיקאים מושחתים, חלק במסווה של כוחות הביטחון וחלק נשארו בריוני רחוב בעוד אחרים משתפים פעולה גם בדרכים שקטות יותר של מתן שרותים וצפיה מהצד בפשעים שמתרחשים לנגד עיניהם.

לפני שנכלא, ג’רי פיגאן חיסל 12 אנשים בעבור שולחיו. הוא נחשב לגיבור בעבור זאת ובעבור כך שריצה את עונשו במשך 12 שנים., אם כי גיבור מטורף, מאחר ורוחותיהם של האנשים שרצח חוזרות אליו בדרישה לנקמה והוא משוחח עמם כאילו הם קיימים באמת. הרוחות דורשות שינקום בכולם, בכל מי שציוה עליו לצאת ולהרוג. מסע הנקמה הזה מאיים לערער את תהליך השלום בצפון אירלנד, כמו גם לערער את מעמדם של נושאי תפקידים מושחתים. חבריו הופכים לאויבים ומצטרפים לאויבים משכבר . אלו וגם אלו ממנים את דיויד קמפבל להרוג את ג’רי פיגאן. אלו וגם אלו לא יודעים שלדיויד יש סיבות אישות להרוג את ג’רי ולכן הוא יוצא למלא את התפקיד ברצון. הרוחות חושבות אחרת והן מניעות למעשה את כל הסיפור יחד עם דמויות מפתח בשלטון של אירלנד וגם בצד של הבריונים בעוד ג’רי הדמות העיקרית של הספר מופעלת ע”י כולם ומעט מאד ע”י החלטות שלו עצמו.

הספר הזה הוא כמו סרט, אפשר לדמיין את כולו, לכן ציינתי את ההגדרה של פילם נואר וכאשר חיפשתי לקרוא אותה, היא התאימה לי במדויק גם לספר.

ספר מתח מצויין.

» ביקורות נוספות של סיגלית
» ביקורות נוספות על הרוחות של בלפסט