“ספר מעולה. כמי שקורא כמעט כל ספר שיוצא בנושא הסכסוך האירי והתרבות של ארץ זו, שקעתי וצללתי בתוך הספר הזה מרותק. מותח, מסופר היטב, דמויות מאופיינות ע"י מי שכנראה באמת מכיר את הנושא מקרוב ואולי אפילו חווה את תקופת "הצרות". מקווה לקרוא עוד מפרי עטו של סטיוארט נוויל במיוחד על הנושאים האלו. אהבתי מאוד ולא יכולתי לשים את הספר בצד ולמרות עוביו סיימתי אותו תוך מספר ימים.”

“עוד ספר מפרוייקט צימצום רשימת ה"רוצה לקרוא" שלי! למרבה הצער, גם הוא לא ממש מצדיק את הפרוייקט או את הרשימה או את הזמן שלי, בקושי את הזמן שייקח לכם לקרוא את הביקורת. מספיק גוגל מהיר כדי להבין למה הספר נכנס לרשימה מלכתחילה, הוא קיבל ביקורות חיוביות מאוד. הוא מותחן אבל עם ערך מוסף, לא איזה ג'ק ריצ'ר שנלחם למען הצדק ומפוצץ לרעים את הצורה, לא. נטען שהוא מטלטל, מותח, מטריד, מחכים, מציג עמימות מוסרית ו”

“סכסוך עקוב מדם בין בני שתי דתות החיים על אותה אדמה, פיגועי טרור, אלפי הרוגים ופצועים, שלטון מעורער ופוליטיקאים מושחתים – לא... זו לא ישראל (למרות הדמיוןׂ), זו אירלנד הצפונית. את איש ה-IRA ג'רי פיגאן רודפות הרוחות של 12 האנשים שהרג. חלקם אנשי צבא ומשטרה, חלקם אזרחים תמימים וחלקם סתם בריוני צעצוע. הרוחות לא נותנות לו לישון, ועם הזמן מתברר לו שחלק מהרציחות לא היו הכרחיות והן שימשו ככלי-משחק במאבקי”

“זוכרים את הסכסוך באירלנד? פעם השוו אותו לסכסוך "שלנו" הישראלי-פלסטיני. רק ששם הסכסוך נגמר בהסכמים מדיניים כאלה או אחרים. על הימים האלה נרקמת העלילה בספר "הרוחות של בלפסט" שכתב סיוטארט נוויל, בהוצאת תמיר-סנדיק. זהו ספר מתח שכמקובל בז'אנר מתחיל עם גופה אחת וממשיך בעוד רציחות והקצב עולה ככל שהסיפור מתקדם. כמקובל בז'אנר יש גם בחורה יפה שמתקרבת בשלב מסויים אל גיבור העלילה, וכמקובל בז'אנר, לא אגלה לכם”

“ספר מעולה. כמי שקורא כמעט כל ספר שיוצא בנושא הסכסוך האירי והתרבות של ארץ זו, שקעתי וצללתי בתוך הספר הזה מרותק. מותח, מסופר היטב, דמויות מאופיינות ע"י מי שכנראה באמת מכיר את הנושא מקרוב ואולי אפילו חווה את תקופת "הצרות". מקווה לקרוא עוד מפרי עטו של סטיוארט נוויל במיוחד על הנושאים האלו. אהבתי מאוד ולא יכולתי לשים את הספר בצד ולמרות עוביו סיימתי אותו תוך מספר ימים.”

“עוד ספר מפרוייקט צימצום רשימת ה"רוצה לקרוא" שלי! למרבה הצער, גם הוא לא ממש מצדיק את הפרוייקט או את הרשימה או את הזמן שלי, בקושי את הזמן שייקח לכם לקרוא את הביקורת. מספיק גוגל מהיר כדי להבין למה הספר נכנס לרשימה מלכתחילה, הוא קיבל ביקורות חיוביות מאוד. הוא מותחן אבל עם ערך מוסף, לא איזה ג'ק ריצ'ר שנלחם למען הצדק ומפוצץ לרעים את הצורה, לא. נטען שהוא מטלטל, מותח, מטריד, מחכים, מציג עמימות מוסרית ו”

“סכסוך עקוב מדם בין בני שתי דתות החיים על אותה אדמה, פיגועי טרור, אלפי הרוגים ופצועים, שלטון מעורער ופוליטיקאים מושחתים – לא... זו לא ישראל (למרות הדמיוןׂ), זו אירלנד הצפונית. את איש ה-IRA ג'רי פיגאן רודפות הרוחות של 12 האנשים שהרג. חלקם אנשי צבא ומשטרה, חלקם אזרחים תמימים וחלקם סתם בריוני צעצוע. הרוחות לא נותנות לו לישון, ועם הזמן מתברר לו שחלק מהרציחות לא היו הכרחיות והן שימשו ככלי-משחק במאבקי”

“זוכרים את הסכסוך באירלנד? פעם השוו אותו לסכסוך "שלנו" הישראלי-פלסטיני. רק ששם הסכסוך נגמר בהסכמים מדיניים כאלה או אחרים. על הימים האלה נרקמת העלילה בספר "הרוחות של בלפסט" שכתב סיוטארט נוויל, בהוצאת תמיר-סנדיק. זהו ספר מתח שכמקובל בז'אנר מתחיל עם גופה אחת וממשיך בעוד רציחות והקצב עולה ככל שהסיפור מתקדם. כמקובל בז'אנר יש גם בחורה יפה שמתקרבת בשלב מסויים אל גיבור העלילה, וכמקובל בז'אנר, לא אגלה לכם”