ביקורת ספרותית על הרוחות של בלפסט מאת סטיוארט נוויל

---

סכסוך עקוב מדם בין בני שתי דתות החיים על אותה אדמה, פיגועי טרור, אלפי הרוגים ופצועים, שלטון מעורער ופוליטיקאים מושחתים – לא... זו לא ישראל (למרות הדמיוןׂ), זו אירלנד הצפונית.

את איש ה-IRA ג'רי פיגאן רודפות הרוחות של 12 האנשים שהרג. חלקם אנשי צבא ומשטרה, חלקם אזרחים תמימים וחלקם סתם בריוני צעצוע. הרוחות לא נותנות לו לישון, ועם הזמן מתברר לו שחלק מהרציחות לא היו הכרחיות והן שימשו ככלי-משחק במאבקי הכבוד והאינטרסים בין ראשי ה-IRA.
פינאן רוצה לישון, מאד רוצה לישון בלי שיצטרך להשתכר, הוא לאט-לאט מאבד את שפיות דעתו ומדבר עם הרוחות ואלו דורשות שכדי שהן ייעלמו הוא ימשיך לרצוח, הפעם את אנשי ה-IRA ששלחו אותו לפגוע.
הרציחות מתחילות, הפוליטיקאים שולחים מתנקש בעקבות פיגאן וכמובן שישנה גם בלונדינית שקשורה לכולם (כי איך אפשר בלי Cherchez la Femme)... עד הסוף הדי צפוי.

סטיוארט נוויל, הסופר, מצליח לקחת את הסיפור הדי שבלוני הזה ולבנות מסביבו מאין דוקו-דרמה פוליטית של המצב בצפון אירלנד מסוף שנות השישים ועד סוף העשור הראשון של המאה ה-21: מאבקים פוליטיים של כולם בכולם, שחיתות, ציניות אכזרית של הממשלה בלונדון, איחוד אירופי שמנסה לקנות שקט בכסף שהם שופכים, מתעשרים צעירים לצד "בוגרי" מחתרות שמסתובבים מובטלים, עוני מחריד לצד עושר מנקר עיניים ומציאות של ישיבה על חבית חומר נפץ כשכל אירוע קטן יכול לפוצץ הכל ולסובב את הגלגל אחורה לתקופות הטרור.
במידה רבה המצב הזה מזכיר מציאות שאנחנו בישראל מכירים יותר מדי טוב.

ספר מעניין למי שרוצה להכיר עוד מקום כיאוטי על פני הגלובוס. כספר מתח נטו הוא די בינוני.

המלצה: כדאי להתחיל את הקריאה עם ה"אחרית דבר" שבסוף הספר בה מובאת סקירה של תולדות הסכסוך והסבר על המונחים והשמות המופיעים בספר.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על הרוחות של בלפסט