גבירותי ורבותי ברוכים הבאים לתוכנית "ספרי הפנטזיה הטובים החודש"!מחיאות כפיים סוערות
והערב, או יותר נכון הבוקר, אנו נדבר על ספרה של <mark>ג'סיקה ספוטסווד</mark>, "רעות מלידה".
אנו נמצאים פה עם המומחית לספרים הפנטזיה הטובים בחודש, בעלת תואר באונברסיטת חתול הנינג'ה הידועה, שעשתה מחקרים רבים(לשיעורי היסטוריה ^^), גבירותי ורבותי, קבלו את...הוני רווווווווווווווווווווז!!!!!!!!
-שלום, שלום מנופפת ביד
שלום לך

אז לספר הזה... חיכיתי הרבה מאוד זמן.
וכשראיתי שהוא יצא ישר לקחתי אותו מהספרייה (הוא היה פנוי, מוזר נכון?).
אז חברה שלי קראה אותו לפני וכמו שהיא עושה בכל פעם שהיא פוגשת בספר טוב ומפתיע, היא התחילה לגלות אלפי ספוילרים עליו.
וכך רצוני החזק לקרוא אותו התגבר (וואו משפט במילים יפות כאלה נכון?)
אז כמו שאמרתי קודם (אולי לא באותם מילים אבל...) היו לי ציפיות רבות ומרובות לספר הזה.
אז ביום בהיר אחד (או

לעלות על מטוס עלול להיות עסק ביש.
קודם כל, צריך להתעורר מוקדם במרבית הפעמים (וכשאני אומרת מוקדם אני מתכוונת ל-4 לפנות בוקר), משימה קשה בשביל נערה מתבגרת.
רק שהשעון המעורר של אמא לא עבד, אז נהג המונית שהוזמן כבר ביום שעבר נאלץ לקחת את תפקיד השעון, וכך יצא שאמי קיבלה שיחת פלאפון בארבע וחצי, מהנהג המרוגז ש״מחכה לנו כבר רבע שעה״. כאילו שביקשנו ממנו להקדים.
לאחר שהתארגנו בזמן שיא, הגענו סוף סוף לש

גן האם, חיפה.
שתיים בצהריים. חבורה של שבעה ילדים, ארבע בנים ושלוש בנות, מניחים את התיקים על כרי הדשא הירקרקים, יושבים במעגל.

"אני קוראת את הישיבה לסדר!" ילדה ג'ינג'ית מכה בכף ידה על כר הדשא. ששת הילדים האחרים משתתקים, מביטים בה, חיוך על פניהם.
"נושא הישיבה-" פותחת ילדה בלונדינית במשפט, ונקטעת על ידי ילדה בלונדינית אחרת, " מקום המפגש בערב יום כיפור."
מבטים מחויכים מוחלפים.
"חברי הישיב

שבוע הספר בתל אביב; אני מוכנה להתערב שיש שם לפחות מליון ספרים, ואולי אפילו מאה דוכנים. כיכר רבין מרהיבה בלילה - המזרקה עם האורות, והבריכה הרדודה והענקית והלא מותרת לשחייה מוסיפות המון. שבוע הספר הוסיף לה חיים.
אנשים; אפשר לראות שם אלפים, מכל קבוצת גיל ומכל צורה וצבע.
הכסף; מתבזבז במהירות ראוייה כיאה למקום מלא ספרים שתולעי ספרים מציפות אותו בהמוניהן.
אבל מה אני הכי אהבתי שם? האווירה, אווירה בית

~ווהו! מרתון ביקורות! אזהרת ספוילרים קלים ~

אני לא נוהגת לקנות ספרים. בדרך כלל אני משאילה מהספרייה או מחברה ומחזירה אחרי שקראתי פעמיים- שלוש [או לא מחזירה בכלל].
ולמרות זאת, לכבוד שבוע הספר צוידתי בכסף מאבא שלי והלכתי חגיגית אל המבצעים. בכלל, הסיבה האמיתית שהלכתי לקנות ספרים הייתה "אשמת הכוכבים", אבל כשנזכרתי בביקורת המהללת של אנג'י הוספתי אותו מיידית אל הערימה. אבל כנראה שרשתות הספרים החליטו

ספוילרים. אשתדל כמה שלא אבל לא מבטיחה כלום.
אחי הקטן, אבא שלי ואני יצאנו לאכול ארוחת ערב בגרג. לצערי, הם הביאו את הפלאפונים שלהם וכל הזמן היו איתם.
למזלי הטוב, ממש ליד הגרג היה צומת ספרים ועם מבצע של אחד ועוד אחד.
אחרי שמצאתי את נשיקת הצללים ומצאתי את הספר הזה...בוא נגיד שכולם שמו לב לצווחה הקטנה שיצאה לי מהפה ולחיבוק שנתתי לספר המסן.

הספר מדהים!
אומנם לא כמו קודמו אבל הוא עדיין מדהי

יומני המכשפות לבית קייהיל-רעות מלידה:
לספר הזה ממש התלבטתי אם לגשת ולאו דווקא מהסיבה שאנשים יחשבו.
לא רציתי לקרוא אותו בגלל שיש עוד ספר עם כריכה דומה לשלו והוא מדבר על מוות ופשוט לא רציתי להיכנס לנושאים כאלו, אבל כשהבנתי שאלו שני ספרים שונים החלטתי לתת לספר צ'אנס.
ומה חשבתי עליו?
ואווו! ואני לא אוסיף במילים.
בעצם כן. יש הרבה מה להגיד עליו.
חייבת להגיד שבהתחלה הייתי קצת סקפטית, אבל...הספר היה

פעם חשבתם מה היה קורה אם היטלר לא היה מת בבונקר?
אם הוא היה נשאר חיי והיו תופסים אותו, כולאים אותו ומתחקרים אותו שעות על גבי שעות?
זה היה יכול להיות מעניין מה בסוף היה קורה לו, והאם הוא היה מת.
כנראה שהוא היה מת במשפט נירנברג ואם לא, ארץ ישראל הייתה דורשת שיועבר לכאן ושייתלו אותו פה.
***
אני סיימתי את הספר, וכולי:
מה-
מה-
מה