ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 באפריל, 2020
ע"י אליאב
ע"י אליאב
מדי פעם אנחנו שואלים את עצמנו האם יצירה היא מונומנט שאמור לייצג את המציאות ולחשוף אותה כפי שהיא לאנשים ש'בחוץ'.קהילות מסוגרות או "מוחלשות", כאלו שהסיפור שלהן היה מושמט עד לאחרונה מהקאנון התרבותי, היו כבולות בדילמה: האם ליצור ייצוג אומנותי במחיר הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה או שמא להסתגר בתוך העולם התרבותי הצר שבפנים? האם רושם רע הוא מחיר סביר?
הסיפור של אדי בלגל הוא דוגמא מנחמת עבור מי שרוצה לספר סיפורים על אף המחיר שהם גובים. אדי הוא נציגם של האנשים שנדמה כי נולדו במקום ובזמן הלא נכונים. הוא גדל בעיירת ספר בפריפריה הצרפתית להורים מן מעמד הפועלים. הסטריאוטיפ נוכח בחייו; הוריו גסים, בורים ומתייחסים לכל תחכום בחשדנות. הם מתעבים את העולם הגלובלי שמחוץ לעיירה, אותו עולם שמנסה לשכנע אותם שבנם ההומו הוא נורמלי. למרבה ההפתעה, הסטריאוטיפ משכנע ולא מתפרש כמניפולציה סיפורית קלושה מהסוג שרואים בספרי ילדים או ברומני עקרות בית. הסיפור של אדי לכאורה מוכר לכולנו אם מנכים ממנו את הנטיה ההומוסקסאולית, את אופי המאבק שלו נגד משפחתו ה"עמכאית" או את כמיהתו לצאת מהעיירה. כל כך מוכר שאנחנו יכולים לחשוב על אלפי דוגמאות אחרות שנכנסות תחת אותה הגדרה- ולמרות זאת, אדי מצליח לגעת בי דווקא בגלל היכולת שלי להזדהות עימו, פרט אחרי פרט.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
