“אתם יודעים מה ההבדל בין ספרות מגוייסת לספרות אמיצה, נכון? ספרות מגוייסת היא ספרות שמגוייסת לטובת רעיונות שאתם לא אוהבים ודעות שלא מוצאות חן בעיניכם. ספרות אמיצה, לעומת זאת, מגוייסת לטובת רעיונות שאתם דווקא כן אוהבים ודעות שמשקפות את דעתכם. כן, כפי שיודע כל מי שעקב אחרי מערכות הבחירות האחרונות - הכל מפוזיציה. אז אם אעז ללחוש בשקט שכבר היו דברים מעולם ומה עם "השלישי" למשל - מישהו בטח יצעק: "ווט”

“אל הספר הזה הגעתי עם המון דעות קדומות. מצד אחד - הרב חיים נבון. אדם ידוע במגזר אליו אני משתייכת (לא, אני לא אשתמש במילה "סלב"), ולא רק זה. אם ניקח את המגזר ונפרוס אותו על פני דף משבצות לפי השקפות ואג'נדות, אני חושבת שהמשבצת שלי תצא איפשהו מאוד קרוב למשבצת שלו. (כלומר, אם היה אפשר לשים אותי בתוך משבצת, מה שכמובן לא אפשרי, כי אני - אני לא אחת שאפשר לשים בתוך משבצת ולכלוא בהגדרות, אי אפשר לקטלג או”

“בביצוע טוב יותר תחת עיטו של סופר מוכח, הרעיון שבבסיס הספר היה עשוי להוליד יצירה פנומנלית בסגנון של 'עולם חדש מופלא', המאירה זוויות אחרות של עתיד מנוכר בו הטכנולוגיה הופכת לרועץ עבור האנושות המוכרת לנו - האנושות המשפחתית והאינטימית. תחת זאת קיבלנו יצירה בינונית ומטה, אפורה וקשה לקריאה. אם תחילת הספר קשה לקריאה בגלל המושגים הטכניים הרבים, הרי שהמשך הספר בלתי קריא בגלל חוסר האמינות - שלא לומר הילדותי”

“אם הרב נבון היה שואל לעצתי, לא הייתי נותן לספר את הכותרת המשנית "מעמד האישה בהלכה - בין עבר ועתיד". במקום זאת, הכותרת שאני הייתי נותן לספר הייתה "איך לומדים תורה בְכּנוּת". כי בעיניי, זוהי הנקודה המרכזית שחוזרת על עצמה רוב הספר; כיצד מקשיבים לדבר ה' בלי רעשי רקע חיצוניים. איך לומדים תורה בכנות. ואם לומר את האמת, אולי ביותר מדי כנות. הרב נבון מודע מאוד לבעייתיות של חילוץ ערכים מהתורה. הרבה מאמיר”

“אתם יודעים מה ההבדל בין ספרות מגוייסת לספרות אמיצה, נכון? ספרות מגוייסת היא ספרות שמגוייסת לטובת רעיונות שאתם לא אוהבים ודעות שלא מוצאות חן בעיניכם. ספרות אמיצה, לעומת זאת, מגוייסת לטובת רעיונות שאתם דווקא כן אוהבים ודעות שמשקפות את דעתכם. כן, כפי שיודע כל מי שעקב אחרי מערכות הבחירות האחרונות - הכל מפוזיציה. אז אם אעז ללחוש בשקט שכבר היו דברים מעולם ומה עם "השלישי" למשל - מישהו בטח יצעק: "ווט”

“אל הספר הזה הגעתי עם המון דעות קדומות. מצד אחד - הרב חיים נבון. אדם ידוע במגזר אליו אני משתייכת (לא, אני לא אשתמש במילה "סלב"), ולא רק זה. אם ניקח את המגזר ונפרוס אותו על פני דף משבצות לפי השקפות ואג'נדות, אני חושבת שהמשבצת שלי תצא איפשהו מאוד קרוב למשבצת שלו. (כלומר, אם היה אפשר לשים אותי בתוך משבצת, מה שכמובן לא אפשרי, כי אני - אני לא אחת שאפשר לשים בתוך משבצת ולכלוא בהגדרות, אי אפשר לקטלג או”

“בביצוע טוב יותר תחת עיטו של סופר מוכח, הרעיון שבבסיס הספר היה עשוי להוליד יצירה פנומנלית בסגנון של 'עולם חדש מופלא', המאירה זוויות אחרות של עתיד מנוכר בו הטכנולוגיה הופכת לרועץ עבור האנושות המוכרת לנו - האנושות המשפחתית והאינטימית. תחת זאת קיבלנו יצירה בינונית ומטה, אפורה וקשה לקריאה. אם תחילת הספר קשה לקריאה בגלל המושגים הטכניים הרבים, הרי שהמשך הספר בלתי קריא בגלל חוסר האמינות - שלא לומר הילדותי”

“אם הרב נבון היה שואל לעצתי, לא הייתי נותן לספר את הכותרת המשנית "מעמד האישה בהלכה - בין עבר ועתיד". במקום זאת, הכותרת שאני הייתי נותן לספר הייתה "איך לומדים תורה בְכּנוּת". כי בעיניי, זוהי הנקודה המרכזית שחוזרת על עצמה רוב הספר; כיצד מקשיבים לדבר ה' בלי רעשי רקע חיצוניים. איך לומדים תורה בכנות. ואם לומר את האמת, אולי ביותר מדי כנות. הרב נבון מודע מאוד לבעייתיות של חילוץ ערכים מהתורה. הרבה מאמיר”