ביקורת ספרותית על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1 מאת אלנה פרנטה
ספר טוב

---

"החברה הגאונה" היא סיפור התבגרותן של שתי חברות: אלנה ולילה בשכונת עוני בנפולי.
שתי החברות, מבריקות מעבר לממוצע, חולמות על עתיד אחר, על פרישת כנפיים ושחרור מכבלי שכונת ילדותן.
לילה היא המבריקה יותר מבין השתיים, אך גם הכבולה יותר: בעוד שהוריה של אלנה משתכנעים לאפשר לה להתקדם בלימודיה, לרכוש השכלה שבסופו של דבר אולי תהיה המפתח לשערי שכונת העוני, הנעולים עבור רוב תושביה, הוריה של לילה אינם רוצים ואינם מסוגלים לאפשר לה זאת.
אלנה, המספרת, לומדת ומתקדמת אך חשה תמיד בצילה של חברתה: בהתחלה, לומדת לילה בכוחות עצמה ושוב ושוב מגיעה להישגים בלתי נתפסים. הדבר גורם לאלנה לחוש נחיתות, אך גם דוחף אותה להתאמץ יותר, להצליח.
בהמשך, מפסיקה לילה ללמוד ומכוונת את מאמציה לכיוונים אחרים, אך הצל של "מה היה אילו" ממשיך לרחף מעל אלנה.
תיאור הקשר בין שתי הילדות, ואחר כך נערות, מעמיק ורגיש.
קשר רגשי עמוק, קשר שמבוסס על יכולות אינטלקטואליות ואהבה, לצד קנאה ותחרותיות. כל הגורמים נמצאים בחברות הזו במקביל, תופסים זה את מקומו של זה לסירוגין, מתסיסים ומפרים אותה.
הכריכה של הספר כבר מספרת לנו, שלא ברור מי היא ה"חברה הגאונה": לילה, הגאונה, שאינה יכולה להמשיך ללמוד ומפנה את חייה לאפיקים אחרים? או שמא אלנה, שבמפתיע, מכונה ע"י לילה לקראת סוף הספר "החברה הגאונה שלי"? חבל, כי בעיני הדו משמעות של הכינוי הזה היתה צריכה להתגלות לקורא במהלך הקריאה.
לילה הגאונה, המבריקה, תלווה את אלנה כל חייה. תמיד תהיה צל שיערער אותה מעט, יגרום לה לחשוב שאילו ללילה ניתנו האפשרויות שניתנו לה - היתה משיגה אותה, עוקפת אותה.
תמיד תהיה גורם מדרבן, מחייב בחינה עצמית והקפדה.

*

לילה היא דמות מופלאה. נערה יפהפיה, מחוננת, מהירת תפיסה.
לכאורה, דמות "מושלמת" גם חכמה במיוחד, גם יפה במיוחד. אך כגודל המתנות שהעניק לה הגורל, כך גודל הגבולות והמחסומים שהציב בפניה, ובכל פעם שהיא מנסה לפרוץ לעצמה דרך - מוצב בפניה מחסום חדש.
לילה מנסה שוב ושוב לפרוץ את גבולות הקיום הדל שלה בשכונת ילדותה: בילדותה המוקדמת היא מנסה לעשות זאת ע"י הצטיינות לימודית. משנחסם הנתיב הזה - היא מנתבת את היצירתיות והברק שלה לכיוון אחר ועובדת על עיצוב נעליים (אביה הוא סנדלר ונעליים הן העסק המשפחתי) ייחודיות ויפהפיות. גם הנתיב הזה נחסם בפניה, והנתיב הבא שהיא מנסה שונה לגמרי: כעת היא מתבססת על יופיה יוצא הדופן.
מורתן של אלנה ולילה מנתחת כך את דמותה: "היופי שהיה לצ'רולו בראש שלה מילדותה לא מצא מוצא, ובסוף הוא נשאר כולו בפנים שלה, בחזה, בירכיים..."

גם יופיה של לילה, המושך מחזר בלתי רצוי המאיים על החופש שלה, גם חוכמתה, הממאיסה עליה את החיים אליהם יועדה, הם ברכה וקללה, מחסום ומפתח גם יחד. המתח בין האפשרויות, התהיה מה יכריע בסופו של דבר, מלווים את הקריאה.

*

האם "החברה הגאונה" הוא אוטוביוגרפיה?
האם זהו אכן סיפור חייה של אלנה פרנטה, הסופרת המסתורית?
בשעת הקריאה מתגנבת ללב המחשבה שלילה כלל אינה דמות אמיתית. שהיא מעין אלטר אגו של אלנה.
אלנה - הילדה הטובה, המקבלת, אולי כפרס על היותה כזאת, את הזכות להמשיך וללמוד.
אבל כמה שברירי הוא המפלט שזכתה לו. כל כך בקלות יכול היה נתיב חייה לפנות לכיוון אחר. קצת יותר בעיות פרנסה, קצת פחות סובלנות, קצת פחות עידוד ודחיפה מצד המורה שלה... כל כך הרבה גורמים התקבצו כדי לאפשר לה את הדרך החוצה, כמה קל היה להסיט אותה מהמסלול, לשאוב אותה בחזרה אל הקיום הדל, העוני, הבורות.
אולי לילה היא הדרך לבחון מה היה קורה אילו. מה היה קורה אילו היתה מעט פחות "ילדה טובה", מה היה קורה אילו דרכה היתה נחסמת, איך היתה מנסה לפרוץ בכל זאת, האם היה לה סיכוי להצליח.

*

זה סיפור התבגרות יפהפה, כתוב ברגישות ובכשרון. השכונה קורמת עור וגידים, או יותר נכון, אבק וברזלים מול עיני הקורא, וההפתעה, הקטנה לכאורה, ובכל זאת מטלטלת, בסיום הספר יצרה אצלי וודאות: אני רוצה לקרוא גם את הספר הבא, רק שיתורגם כבר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1