ביקורת ספרותית על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1 מאת אלנה פרנטה
ספר בסדר

---

בהרבה מהספרים שאני אוהב, בין אם הם ארוכים ועמוסים בשמות ודמויות כמו הספר הנוכחי ובין אם הם פשוט מטיילים לאורך העלילה במהרה, אני מוצא את עצמי קורא וקורא מתוך תקוה להגיע לאיזה קתרזיס, לאיזה אירוע שבו הכל משתנה, נחשף או משנה את דעת הקורא. בספר הזה, לא הרגשתי כך.
הספר יפה, הוא מתאר סיפור התבגרות בשכונת פועלים בנאפולי בה ישנן משפחות שונות עם התרחשויות שונות אך לא מעמיקות במיוחד ברמה שמשפיעה יותר מדי על הסיפור המרכזי שבעיני הוא הידידות לעומת התחרות שבין המספרת לחברת ילדותה.
מתוארת רבות התבגרותה של המספרת במקביל לזו של חברתה, ההבדלים ביניהן, שאיפותיהן בחיים, ההתקדמות בלימודים לעומת ההתקדמות בחיים החברתיים והרומנטיים ואיך שזו מתהפכת במהלך הספר, אך כאמור, הספר לא מגיע לאיזו נקודת הכרעה וממשיך בהתבגרות. יתכן ולא סתם ספר זה הוא חלק מסדרת ספרים, אך היה ראוי כי המשך הסדרה יקבל ביטוי כבר בספר הראשון משום שהוא האיר אותי, הקורא עם הרגשה כי אנחנו עוד רחוקים מהסוף או מהעיקר.
היה אפשר לכפר על כך בהעמקה בסיפורים של השכנים והחברים המוזכרים באופן כל כך נרחב בספר עד שהקורא הולך לעתים לאיבוד בין שלל הדמויות וקשריהן המשפחתיים עד שהוא נאלץ לחזור לפתיחת הספר בכדי להבין מי הבן של מי ומי אח של מי ומי עובד איפה.
יתכן ואקרא את ספרי ההמשך בעתיד, אך כרדע לא אוכל לומר כי הספר השאיר אותי עם טעם של עוד...

» ביקורות נוספות של Eiad Shalabne
» ביקורות נוספות על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1