אנקדוטה קטנה: כאשר ביקשתי את הספר מהספרנית,היא שאלה אותי אם הספר בשבילי והביעה את תמיהתה כשעניתי לה בחיוב. שאלתי אותה למה היא מתפלאת, והיא אמרה שזוהי "ספרות נשית". אז הגיע התור שלי להתפלא. החלוקה לספרות מגדרית נראית לי מאוד מיושנת, למרות שיכול להיות שיש עדיין יותר נשים שקוראות רומנים רומנטיים ויותר גברים שקוראים סיפורת צבאית. ובכל זאת... שמתי לב שבדף של כל ספר בסימניה, מופיע כמה אנשים התעניינו בו ומתוכם כמה גברים וכמה נשים, כולל פירוט לפי אחוזים.חתיכת סטטיסטיקה. ובספר הזה הופיע ש- 79% מהקוראים המתעניינים בספר הן נשים. יכול להיות שהספרנית שלי צדקה??
מה אהבתי בספר:
• תיאור אותנטי של חיי העוני בנאפולי בשנות החמישים: העליבות, העוני, הדלות והמחסור.
• תיאור מערכת היחסים בין שתי החברות, לילה ואלנה, מערכת יחסים טעונה שיודעת עליות ומורדות, האופן שבו הן משלימות אחת את השנייה – למשל, האסרטיביות של האחת מול הביישנות של השנייה. העמימות המכוונת סביב הזהות של הגאונה מבין השתיים. האם באמת זאת שלמדה והשקיעה את כל מרצה בלימודים, או שמא או זו שוויתרה על הלימודים והתמסרה להגשמת חלום?ואולי בכלל הדברים נכתבו בציניות?
• זה לא רק ספר על חברות, זה ספר גם על התבגרות של שתי נערות, ומהבחינה הזאת הוא מאוד אנושי. הספר מסתיים בסיום תקופת הנערות של לילה ואלנה ביום החתונה של לילה והוא מתאר את פרק החיים הזה של ההתבגרות בצורה יפה מאוד.
• את התיאור הצבעוני של הטיפוסים השונים שמרכיבים את השכונה קשת היום, החל מהשכן האימתני והמפחיד וכלה בשכן הפיוטי שכותב שירים (וגם מתהדר במאהבת...).
מה לא אהבתי בספר:
• העלילה היא לא הצד החזק שלו. זה ספר עם הרבה אוירה, עם תיאורים מקסימים ועם שפה עשירה. אבל, לעתים, לא נעים להגיד, הוא טיפה משעמם. לפעמים היה נדמה לי המעלה הבולטת שלו היא גם המגרעה הבולטת שלו. מדי פעם הייתה לי תחושה שאני קורא ספר "ספרותי" מאוד, איכותי מאוד, גבוה, אבל לא מעניין באופן מיוחד. אבל זה לא קרה לעתים קרובות.
בשורה התחתונה: הספר בהחלט טוב ואני ממליץ עליו, ולספרנית שלי אני אומר שאני ממליץ עליו גם לגברים...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
