ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 בפברואר, 2016
ע"י מייב
ע"י מייב
על פניו, מדובר בספר שמזכיר את גברת ורבורג – בשניהם יש אישה נרגנת וחסרת שם פרטי עם בעיות בחיי הנישואים/גירושים - אבל ההבדל טמון בגישה הכללית של הספר. גברת ורבורג הוא ספר מעיק, שלא נוטה חסד לדמויותיו או לקוראיו. בעלי לא בבית משתמש בנרגנות כדי לשעשע ולהצחיק. הוא לא ספר מופת, אבל הוא קליל ומשעשע ויעביר בכיף כמה שעות.
מה שכן, היו כמה דברים שהציקו לי או שנראו לי מוזרים מדי.
יש בספר ניימדרופינג היסטרי של מותגי אופנה - פראדה, ג'ימי צ'ו ומה לא. די מיותר ודי פרובינציאלי. מה גם שבריאיון איתה, הלפרין אמרה שהיא לא מבינה במותגי אופנת עילית והכניסה את זה כי נראה לה שצריך. בהחלט רואים את זה. מה פתאום שאישה שנועלת ג'ימי צ'ו תשוויץ בזה שיש לה חזיה של לקוסט? מה קרה, באו גנבים ולקחו לה את כל החזיות של לה פרלה?
בסצנה אחת שבה הגיבורה מבשלת למישהו היא מפרטת את הרכיבים של כל מה שהיא מכינה. גם זה מרגיש יותר כמו סצנה בשביל לסמן וי על אפיזודה של בישול איכותי שנכתבה על ידי מישהו שלא הכי מבין בקולינריה. אחד ממרכיבי הארוחה שהיא מבשלת הוא "פלפלים חריפים מגוררים". מי מגרר פלפלים? ואם הלפרין עושה את זה, תגידו לה שתפסיק. שתחתוך או תקצוץ אותם. ואותו דבר לגבי "פירורי עירית". מה זה? איך בדיוק מפוררים עירית? עירית קוצצים, אפשר גם לחתוך אותה, אבל לא לפורר.
לקראת סוף הספר יש גילוי של סוד טרגי מהעבר, שכמה רמזים מטרימים לגביו פזורים כלאחר יד בספר. הסוד הזה לא תורם בצורה משמעותית לעלילה או להבנת דמותה של הגיבורה, למרות כמה קשקושים של הדמויות שדרכם הלפרין מנסה להבנות אותו ככזה. נראה שהיא ניסתה לתת לספר יותר עומק, אבל זה די מיותר ומאולץ. באמת שאין בזה צורך - כתבת ספר שהוא טראש כיפי, עמדי מאחורי זה.
עוד סצנה מוזרה – הגיבורה נפגשת עם עו"ד נכלולי במשרדו הביתי. מתישהו העוזרת מגיעה ומודיעה שאשתו זקוקה לו. הוא הולך וכשהוא חוזר הוא מספר שאשתו חולה בניוון שרירים וכבר אינה מתפקדת. הגיבורה נפעמת לגלות שמאחורי הכסות הנכלולית מסתתר אדם רגיש וטוב. אבל אחרי משהו שהיא אומרת הוא משנה את התנהגותו ומתחיל איתה. עד כאן לגיטימי, אבל מאוחר יותר מתברר שאשת עורך הדין בריאה ושלמה ורצה טריאטלונים, כלומר שכל הסיפור היה המצאה כדי להתחיל איתה. כך, אז למה הוא היה צריך פתאום לשנות את התנהגותו באמצע ולהתחיל איתה, אם זו היתה המטרה שלו מלכתחילה כששיקר לה?
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מייב
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה לכולכן! ( :
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אהבתי את הביקורת. לא חושבת שאקרא את הספר.
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
את כותבת מצוין ומבינה במותגים. חבל שלא את ערכת את הספר.
|
|
בלו-בלו
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
צודקת...
אני כל כך לא מבינה במותגים וקולינריה שאפילו לא שמתי לב לזה...
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
עושה רושם
שיכולות האבחנה והניתוח שלך קצת גדולות על הספר הזה:)
|
|
אירית פריד
(לפני 9 שנים ו-6 חודשים)
אהבתי את ה"ניימדרופינג " ההיסטרי של מותגי אופנה שלך ואת ההקבלה הלא סימטרית בין ג'ימי צ'ו מול חזיית לקוסט ,ואת עיסקי הגורמה הלא כל כך מדוייקים שציינת שמצאת שם בספר ,ולסיום אהבתי את הכינוי "טראש כיפי",,,,ניסחת יוצא מהכלל.
לא הפסקתי לצחוק במהלך קריאת הספר... תודה |
16 הקוראים שאהבו את הביקורת