אחרי שאהבתי כל כך את שתי שלגיות, שירת הסירנה והבלונדינית הסודית, ציפיתי בקוצר רוח לקרוא את הסנדלרית. אבל למרבה הצער הוא מסמן את התפנית שלינור עשתה מכותבת שנונה, צינית ומשעשעת לגרפומנית מעיקה ונרגנת. ספר מיותר ומשעמם שאין בו טיפת הומור או שאר רוח. עדיף לה ללינור שתתמקד בתרגום יצירות קלאסיות ותו לא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
