ביקורת ספרותית על ספינות של קרבה מאת רווה שגיא
ספר טוב

---

כבר אמרתי את זה לא פעם - סיפורים קצרים לא מדברים אליי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בעובדה שאני לא מספיקה להבין את הדמות ומיד נגמרת לי כל החוויה איתה.
אבל ספר, כמו הספר של רווה שגיא גורם לי לתהות שמא מסתתר לו איזה יופי בסיפורים קצרים, שמא אני מפסידה כשאני לא קוראת יותר סיפורים קצרים.
סיפורים קצרים הם חוויה אחרת לגמרי! העובדה שמצליחים להכניס כל כך הרבה אל תוך שניים עד שלושה עמודים גורמת לי לפקפק בכל אותם הספרים המכילים 300, 400 עמודים ושבעצם לא אומרים לי כלום.

רווה שגיא הוציא קובץ של סיפורים שמדברים על היחסים בין האדם לאדם, רובם על דגש האינטימיות שיש בין שני אנשים או יותר. את היחסים הקרובים-רחוקים שאנו חשים לעיתים לאדם כזה או אחר וכיצד אנו רואים בעצם כל יחס כזה או אחר ביננו לבין אדם מהמשפחה שלנו, לבין בן או בת הזוג שלנו, הילד שלנו, מכר קרוב וכו׳. ישנה נגיעה כמעט בכל ספקטרום היחסים וחדירה לנפשו ופרטיות מחשבותיו של אדם וכל זה נעשה, כפי שכבר ציינתי, בין שניים לשלושה עמודים בממוצע לסיפור.

לא אשקר, ישנם סיפורים שלא הצלחתי לחבר את עצמי לראש של הדמות, אבל היופי זה שאף אחד גם לא הבטיח לי שזה יקרה. ולעומת זאת, היו סיפורים שאחריהם אמרתי שאני חייבת הפסקה קטנה לפני שאעבור לסיפור הבא מכיוון שהם באמת התיישבו לי בנקודה שגרמה לי לחשוב לתהות הן על הסיטואציה והן על הדמות או אולי אפילו רק על אחד מהדברים.

אני חושבת שיש פה ספר טוב, רווה שגיא הצליח להכניס בתוך ספרון קטן, מעט מילים עם הרבה משמעות. ואני חושבת שכדאי לנו לעיתים להניח את הספרים הכבדים מהידיים לקחת ספר כזה לחשוב שנצלח אותו בשעה אבל אז להיכנס עמוק לתוכו ולתוך הסיפורים ולהתעכב עליהם.

בין הסיפורים שאני אהבתי: האבולוציה של הצילום, אף אחד לא ידע, חדר חושך, חברה של סבא.

ממליצה!

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על ספינות של קרבה