“עבר שבוע מאז שסיימתי לקרוא את הספר, באותו יום שבת שרבי, בזמן שהשקיעה הייתה בעיצומה ושירת הברבור של השבת נשמעה חרישית. סיימתי את הספר אבל רשמיו נותרו בי והדהדו בי, וכאשר הגיעה שקיעה אחרת של כניסת שבת זו, ראיתי את הספר מונח על המדף, מעל שורת ספרים אחרים – ישנים, דפדפתי בו לרגע, כמו אדם החוזר אל מקום שהיה בו לא מזמן ומנסה לשחזר את מאורעותיו ורשמיו מאותו מקום, והתיישבתי אל מול צג המחשב והתחלתי לכתוב.”

“רווה שגיא כותב בספר זה סיפורים קצרים. כל סיפור כולל מעט מאוד עמודים. לפעמים שני עמודים. הסיפורים מתארים יחסים בין גברים לנשים, עבודות בהם הגיבורים עוסקים. עוד נושאים שעולים בספר היפה והעצוב הזה הם מוות, זיקנה, חוסר תוחלת, כעס והרבה מחשבות שעוברות בראשן הטרוד של הדמויות. היחסים בין המינים מורכבים וכוללים עליות ומורדות. הסופר כותב בצורה עדינה ורגישה על הנפש האנושית ועד כמה היא מורכבת. אני חייב לציין”

“כבר אמרתי את זה לא פעם - סיפורים קצרים לא מדברים אליי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בעובדה שאני לא מספיקה להבין את הדמות ומיד נגמרת לי כל החוויה איתה. אבל ספר, כמו הספר של רווה שגיא גורם לי לתהות שמא מסתתר לו איזה יופי בסיפורים קצרים, שמא אני מפסידה כשאני לא קוראת יותר סיפורים קצרים. סיפורים קצרים הם חוויה אחרת לגמרי! העובדה שמצליחים להכניס כל כך הרבה אל תוך שניים עד שלושה עמודים גורמת לי לפקפק בכל א”

“אנתולוגיית הסיפורים הקצרים של שגיא רווה דיכאה לי את הצורה. וזה גם מה שכל כך מופתי בה. חתיכות של חיים במשבר שמקבלות טיפול בנזעי זיכרון, התרפקות מדכדכת על הבלתי מושג, הכרה איטית ופתטית בנחיצותו של עיבוד אוטומטי את תהליכי הניוון הרגשי מהן סובלות שלל הדמויות, למשל זו של אישה נטולת שם (כמו כמעט כל דמות בספר) ששוכבת עם בן זוגה האטום רק כי זו הדרך היחידה להוציא כעסיה על היעדרו מרצונותיה האמיתיים: ''אחרי”

“עבר שבוע מאז שסיימתי לקרוא את הספר, באותו יום שבת שרבי, בזמן שהשקיעה הייתה בעיצומה ושירת הברבור של השבת נשמעה חרישית. סיימתי את הספר אבל רשמיו נותרו בי והדהדו בי, וכאשר הגיעה שקיעה אחרת של כניסת שבת זו, ראיתי את הספר מונח על המדף, מעל שורת ספרים אחרים – ישנים, דפדפתי בו לרגע, כמו אדם החוזר אל מקום שהיה בו לא מזמן ומנסה לשחזר את מאורעותיו ורשמיו מאותו מקום, והתיישבתי אל מול צג המחשב והתחלתי לכתוב.”

“רווה שגיא כותב בספר זה סיפורים קצרים. כל סיפור כולל מעט מאוד עמודים. לפעמים שני עמודים. הסיפורים מתארים יחסים בין גברים לנשים, עבודות בהם הגיבורים עוסקים. עוד נושאים שעולים בספר היפה והעצוב הזה הם מוות, זיקנה, חוסר תוחלת, כעס והרבה מחשבות שעוברות בראשן הטרוד של הדמויות. היחסים בין המינים מורכבים וכוללים עליות ומורדות. הסופר כותב בצורה עדינה ורגישה על הנפש האנושית ועד כמה היא מורכבת. אני חייב לציין”

“כבר אמרתי את זה לא פעם - סיפורים קצרים לא מדברים אליי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בעובדה שאני לא מספיקה להבין את הדמות ומיד נגמרת לי כל החוויה איתה. אבל ספר, כמו הספר של רווה שגיא גורם לי לתהות שמא מסתתר לו איזה יופי בסיפורים קצרים, שמא אני מפסידה כשאני לא קוראת יותר סיפורים קצרים. סיפורים קצרים הם חוויה אחרת לגמרי! העובדה שמצליחים להכניס כל כך הרבה אל תוך שניים עד שלושה עמודים גורמת לי לפקפק בכל א”

“אנתולוגיית הסיפורים הקצרים של שגיא רווה דיכאה לי את הצורה. וזה גם מה שכל כך מופתי בה. חתיכות של חיים במשבר שמקבלות טיפול בנזעי זיכרון, התרפקות מדכדכת על הבלתי מושג, הכרה איטית ופתטית בנחיצותו של עיבוד אוטומטי את תהליכי הניוון הרגשי מהן סובלות שלל הדמויות, למשל זו של אישה נטולת שם (כמו כמעט כל דמות בספר) ששוכבת עם בן זוגה האטום רק כי זו הדרך היחידה להוציא כעסיה על היעדרו מרצונותיה האמיתיים: ''אחרי”