ביקורת ספרותית על אבא ארך רגליים (מהדורת 2000) מאת ג'ין וובסטר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 בדצמבר, 2015
ע"י סולנדרס


לא להאמין אבל הספר נכתב כספר למבוגרים כבר בשנת 1910. קראתי אותו בפעם הראשונה לפני כמה שנים טובות והייתי בטוחה שהוא נכתב מכסימום בשנות השבעים, אבל אחרי כמה תיאורים הזויים שלא הסתדרו לי ( כמו שהגיבורה נקשרה כעונש לגדר בית היתומים כמו כלב)הבנתי שהוא הרבה יותר ישן. עלילת הספר מתמקדת בג'ודי שמעבירה את חייה בבית יתומים, תחילה כחניכה ואחר כך כחונכת. המקום הוא לא בדיוק זוועתון נוסח ג'ין אייר אבל מצד שני לא הייתי מאחלת למישהו להתגלגל לשם. לאחר ביקור שגרתי של הנדבנים למוסד ג'ודי מתבשרת במפתיע שאחד התורמים ( שהיא בטוחה שהוא סוג של סבא חביב) החליט לשלוח אותה לקולג' על חשבונו ולדאוג לכל מחסורה. ההצעה הנדיבה באה עם שני תנאים: עליה לכתוב לו מכתבים המתארים את התקדמותה בלימודים, בלי שזהותו תיחשף ובלי שהוא יטרח לענות לה על המכתבים . מכאן והלאה עלילת הספר מתמקדת במכתבים שג'ודי שולחת למטיבה. היא די מתפרעת ובניגוד לדרישה לכתוב רק על התקדמותה בלימודים, היא מתחילה לכתוב על כל פיפס בחייה בקולג'. ההסכם הזה נשמר בקפידה במשך כל שנות לימודיה, ודרך המכתבים מתגלה אישיותה התוססת של ג'ודי. למרות הכרת התודה שהיא חשה היא לא מהססת לכתוב גם מכתבים עצבניים לתורם שמתעקש להישאר אלמוני ולא להשיב במכתבים משלו. נראה לי שלכולם ברור שהסוף של הסיפור זה לא שהיא מסיימת את הלימודים וכותבת מכתב פרידה לנדבן. די ברור כבר מההתחלה שהאישיו האמיתי פה סובב סביב זהותו של אותו מיטיב. הערפל הזה מתפזר רק במכתב האחרון ואני מרשה לעצמי לנחש שלפחות 80אחוז מהקוראים כבר הצליחו לנחש את זהותו לפני כן. יחד עם אותה חשיפה נופלים גם עוד כמה אסימונים ( למי שבאמת הצליח להיות מופתע עד השלב הזה).

סוג של ספויילר אבל לא ממש- אני באופן אישי די התקוממתי אחרי קריאת המכתב האחרון כי היה לי מוזר שג'ודי מעבירה את הגילוי הבעייתי ואת מה שמשתמע מהגילוי בקלות בלי הרהור קל. אולי זה עניין של התקופה שבה הסיפור נכתב, אבל איכשהו נראה לי שאם הספר היה נכתב היום, אז אחרי הגילוי הייתה מתקיימת מריבת אימים עם האשמות קשות וסופר צודקות מצד ג'ודי.
לסיכום מדובר בספר קליל ומקסים שבמהלכו גם הרומנטיקה תופסת תאוצה. מה שבאמת לא הבנתי לגביו היא העובדה שלמרות שהוא נחשב לספר קלאסי,הוא לא זכה לעיבודים קולנועיים מלבד אחד או שניים ישנים שלא היו שוס. בעיני העלילה ממש מתחננת שיהפכו אותה לסרט.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ