בראשית הייתה האילוזיה, אחר כך הבנתי שזו קנוניה ולבסוף, היה תענוג מושלם.

אם הייתם ממעריצי מלכת ספרי המתח, אגת'ה כריסטי המנוחה, תנוח בשלום על משכבה, והייתם רואים ספר, שעל כריכתו מתנוססת מגבעת פדורה ושפמו המעוצב לתפארת של הרקול פוארו, ובאותיות קידוש לבנה הייתם קוראים: אגתה כריסטי (ללא הגרש, אבל זה עניין לקטנוניים), רצח בראשי תיבות, לא הייתם קונים? אולי זהו ספר ששכחתי זה מכבר, ואולי זהו כתב יד של כ

חברים התמרמרו כאן וגם הביעו התנגדות נחרצת לשימוש שעשתה <mark>סופי האנה</mark> בשמו של פוארו, אייקון ספרותי היסטורי, כדי ליצור לה תעלומה משלה.

אני התמוגגתי מספרה הראשון, רצח בראשי תיבות, ומכיוון שמותר לי למחזר את יצירתי שלי, אעלה פה ברשותכם כמה שורות מן הביקורת ההיא, לפני שנערוך את ההשוואה המתבקשת.

"אם הייתם ממעריצי מלכת ספרי המתח, אגת'ה כריסטי המנוחה, תנוח בשלום על משכבה, והייתם רואים ספר, שעל כריכתו מתנ

אפרתי הבטיחה שהספר הזה טוב מהספר השני בסדרה, ממנו התאכזבתי.
אפרתי צדקה.
הוא אכן טוב יותר.
אפרתי גם אמרה ש<mark>סופי האנה</mark> כותבת טוב יותר מאגתה כריסטי, ושוב צדקה, גם אם התחרות לא מאוד קשה.
ואחרי ההצהרות האלו, אין לי אלא להוסיף שלמרות כל הנ"ל - אני לא מתכוונת לחזור לספרים הבאים בסדרה, אם יהיו.

***

כן, זה ספר בלש לא רע בסך הכל, אבל לא, זה לא אגתה כריסטי, זה לא פוארו ואין סיבה של ממש להשתמש בדמות ש

הספר "ארון סגור" מציג בפנינו תעלומה בלשית מסתורית ומרתקת:
למה שסופרת מוכשרת בעלת יכולת לטוות עלילות בלשיות, תמציא המשכים לבלש קיים במקום לברוא לה בלש משלה?

טוב, טוב, נכון. זו לא תעלומה כל כך גדולה (או שאולי שאלו כישורי הבילוש המופלאים שלי?)
ברור שהשם "אגתה כריסטי", באותיות גדולות, על הכריכה, והבטחה לעוד תעלומה אותה יפצח פוארו הידוע, מושכים יותר קהל מאשר ספר בלש חדש של סופרת אלמונית.
ולמרות ש

אוי, כמה אנטי היה לי כלפי הספר הזה! כשנתקלתי בהתחלה בידיעה על פרסום הספר קפצתי משמחה. לתומי חשבתי שאיזו הוצאת ספרים הואילה בטובה לתרגם סיפור ישן שלה. כמה התאכזבתי לגלות שמדובר בתרגיל שבו סופרת חיה ונושמת כותבת ב"כאילו" אגתה כריסטי. איכשהו זה נראה לי כתפיסת טרמפ על כל כתבי כריסטי ולגמרי לא אהבתי את העניין. צרם לי גם ששמה של אגתה כריסטי נכתב על גבי כריכת הספר באותיות של קידוש לבנה, באופן כזה

ספר מתח מעולה. ליידי פלייפורד, סופרת מפורסמת של סדרה בלשית לילדים, מחליטה יום אחד לשנות את צוואתה. לשם כך היא החליטה להודיע על כך לבני משפחתה (שלושת ילדיה) בארוחת ערב מיוחדת שבה היא הזמינה .בנוסף לילדיה ובני זוגם גם שני עורכי דין ושני בלשים מיוחדים והטובים ביותר, הרקול פוארו ואדוארד קצ'פול.
הצוואה שונתה כך שבמקום שילדיה ירשו את כספה, היא החליטה שהעוזר האישי שלה שחולה במחלה סופנית הוא הוא היורש,

לא ברור מה הספר הזה. האם סוג של FanFic או ספר השראה או ממשיך דרכו... לא ברור. מה שהוא לא יהיה, לאוהבי הז'אנר הבלשי צפוי תענוג נוסטלגי. הבלש פוארו חזר לחיינו, הבלש החכם, שבדומה למפקח מגרה ולשרלוק הולמס, פותר תעלומות בעזרת המח החריף ועבודת רגליים הישנה והטובה (והמון קפה) ולא בעזרת RPG, מסוק בוער והסתערות על גדוד מאפיונרים חמושים תוך הפרת כל פקודה אפשרית. אותו פוארו נופש לו בלונדון ופוגש עלמה במצוקה.

ספר מתח עם טעם של פעם!
הסופרת הינה חובבת מושבעת של אגתה כריסטי הידועה, סופרת המתח המוכרת ביותר בעולם.
בספר הזה, הרקול פוארו, הבלש הבלגי עם השפם המיוחד, חוזר אלינו.
לקראת חגיגות 125 שנה להולדת אגתה כריסטי, פנו בעלי הזכויות של כריסטי לסופרץ שתכתוב תעלומת המשך עם הגיבור פוארו והיא נענתה בשמחה.
הסיפור מתחיל בבית קפה בלונדון. פוארו יושב לשתות ונכנסת אישה מבוהלת שמספרת לו שהיא חוששת להירצח אבל מבק

ספר משעמם בתכלית השיעמום. חסר ברק וחסר הומור. הדמויות דוחות, מה שיצר אצלי לפחות חוסר עניין מוחלט בשאלת אשמתן או חפותן. אפשר היה למצות את העלילה ב-100 עמודים במקום 270 - ואולי זאת היתה המחווה האמיתית לאגתה כריסטי שידעה היטב איך לא להכביד על קוראיה המסורים.