בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, ה-29 ביוני 1860, ישנו סמואל ומרי קנט בקומה הראשונה של ביתם הג'ורג'יאני בן שלוש הקומות, מעל הכפר רוֹד, במרחק שמונה קילומטרים מטרוברידג'. הם שכבו במיטת אפריון שארבעת עמוּדיה גולפו מעץ מהגוני ספרדי, בחדר שינה שהתהדר בקווים ארגמניים מסולסלים נוסח דמשק. הוא היה בן חמישים ותשע; היא היתה בת ארבעים ובחודש השמיני להריונה. בתם הבכורה, מרי אמליה בת החמש, חלקה איתם את חדר השינה. מבעד לדלת שהוליכה לחדר הילדים, במרחק קטן משם, ישנו אליזבת גאף, המטפלת בת העשרים ושתיים, במיטה צרפתית צבועה, ושני בני–חסותה הצעירים יותר, סָוויל (בן שלוש) ואוולין (בת שנה) בעריסות עשויות קנה סוף.
שתי עוזרות אחרות ישנו בקומה השנייה של בית רוד היל - שרה קוקס (בת עשרים ושתיים) המשרתת, ושרה קרסלייק (בת עשרים ושלוש) הטבחית - וכך גם ארבעת ילדיו של סמואל מנישואיו הקודמים: מרי אן (בת עשרים ותשע), אליזבת (בת עשרים ושמונה), קונסטנס (בת שש־עשרה) וּויליאם (בן ארבע־עשרה). קוקס וקרסלייק חלקו מיטה בחדר אחד. מרי אן ואליזבת חלקו מיטה בחדר אחר. לקונסטנס ולוויליאם היו חדרים משלהם.
המטפלת, אליזבת גאף, התעוררה ב-5:30 באותו בוקר כדי לפתוח את הדלת האחורית למנקה הארובות מטרוברידג'. בעזרת "מכונה" העשויה מקלות ומברשות שחוברו יחדיו הוא ניקה את ארובות המטבח וחדר הילדים ואת המעשנה של כירת הבישול. ב-7:30 שילמה לו המטפלת 4 שילינג ו-6 פני וליוותה אותו החוצה. גאף, בתו של אופה, היתה אישה צעירה, מנומסת ויפת תואר. היא היתה רזה, בעלת עור בהיר, עיניים כהות, אף ארוך ושן קדמית חסרה. כאשר מנקה הארובות הלך לדרכו, היא פנתה לנקות את הפיח מחדר הילדים. קרסלייק - הטבחית - הזרימה מים במטבח. באותו יום שישי ביקר בבית זר נוסף, משחיז הסכינים, וקוקס - המשרתת - פתחה לו את הדלת.
באדמות בית רוד היל, ג'יימס הולקומב, הגנן, הסייס והרַכָּב של המשפחה, גזם את המדשאה בחרמש - לקנטים היתה מכסחת דשא, אבל החרמש היה יעיל יותר לדשא לח. אותו חודש יוני נרשם כגשום והקר ביותר באנגליה, ובערב הקודם שוב ירד גשם. לאחר שגזם את הדשא, הוא תלה את הכלי על עץ לייבוש.
להולקומב, שהיה בן ארבעים ותשע ונכה ברגל אחת, היו שני עוזרים שעבדו עימו באותו יום: ג'ון אלוֹויי, בן שמונה־עשרה, "בחור מטופש למראה," לדברי אחד המקומונים, ודניאל אוליבר, בן ארבעים ותשע. שניהם גרו בכפר הסמוך, בֶּקינגטון. שבוע לפני כן, דחה סמואל קנט את בקשתו של אלוֹויי להעלאת שכר, והצעיר הודיע על התפטרותו. באותו אחר צהריים, האחד לפני האחרון בשירותו של קנט, הוא נשלח על ידי הטבחית לבדוק אם ג'יימס פריקר, שרברב וזגג בכפר, סיים להתאים זגוגית עבור העששית לנר של מר קנט. אלוֹויי כבר ביקר במקום ארבע פעמים באותו שבוע, אך העששית לא היתה מוכנה. הפעם הוא הצליח: הוא הביא את המנורה בחזרה הביתה והניח אותה על השידה במטבח. נערה מקומית בת ארבע־עשרה, אמילי דול, עבדה גם היא בבית. היא עזרה מדי יום לגאף לטפל בילדים, מהשעה 7:00 בבוקר ועד 7:00 בערב.
סמואל קנט נמצא בספרייה וערך טיוטה לדוח על סיור בן יומיים בבתי־חרושת מקומיים לצמר, שממנו חזר בליל אמש. הוא הועסק כמפקח־משנה ממשלתי על בתי־חרושת במשך עשרים וחמש שנים, ולאחרונה הגיש בקשה למשרת מפקח. לתמיכה הוא אסף חתימות של מאתיים נכבדים מדרום־מערב אנגליה - חברי פרלמנט, שופטים־חוקרים, אנשי כמורה. קנט, איש רחב־מצח וזעוף פנים, לא היה אהוד בכפר, בייחוד בקרב דיירי "קוטג' קורנר", שכונת עוני בצידה השני של הסמטה שמול בית רוד היל. הוא אסר על הכפריים לדוג בנהר שליד ביתו, ותבע אחד מהם לדין על גנבת תפוחים מהמטע שלו.
סָוויל, בנו בן השלוש של סמואל, נכנס לספרייה לשחק בעוד המטפלת מנקה את חדר הילדים. הילד הידס על הדוח הממשלתי - הוא עשה אנקול דמוי האות S וכתם - ואביו קינטר אותו על כך שהוא "ילד שובב". למשמע המילים סָוויל קירטע אל חיקו של סמואל כדי "להשתובב". הוא היה ילד חזק, בנוי היטב, עם תלתלים צהובים חיוורים.
אותו אחר צהריים של יום שישי סָוויל גם שיחק עם אחותו למחצה, קונסטנס. היא ואחיה ויליאם, חזרו הביתה מהפנימיות שלהם לשהות של כמעט שבועיים. קונסטנס דמתה לאביהם - שרירית ושמנמנה, עם עיניים פוזלות ופרצוף רחב - בעוד ויליאם דמה לאמם, גברת קנט הראשונה, שמתה שמונה שנים קודם כן: היו לו עיניים מלאות חיים ומבנה עדין. אמרו על הנער שהוא ביישן, ועל הנערה שהיא זעפנית ופרועה.
אותו אחר צהריים הלכה קונסטנס לבֶּקינגטון, במרחק של כשני קילומטרים וחצי, כדי לשלם חשבון. היא פגשה שם את ויליאם והשניים שבו הביתה ביחד.
בשעות הערב המוקדמות הגיעה לבית הסטר הולי, כובסת שהתגוררה בצריפים הסמוכים. היא החזירה את הבגדים והלבנים של הקנטים, שאותם כיבסה מדי שבוע מאז שעקרו לרוד חמש שנים קודם לכן. העלמות קנט הבוגרות יותר - מרי אן ואליזבת - לקחו ומיינו את הבגדים על מנת לפזר אותם בחדרי השינה והארונות.
ב-7:00 בערב עזבו שלושת הגננים ואמילי דול, העוזרת למטפלת, את בית רוד היל והלכו לבתיהם. הולקומב נעל את דלת הגן מבחוץ בלכתו, וחזר לצריפו שבצידה השני של הסמטה. כאשר כל המשרתים שלא דרו בבית הלכו, נעל סמואל קנט את שער הגן. שנים־עשר אנשים נותרו בבית ללילה.
חצי שעה לאחר מכן נשאה גאף את אוולין לחדר הילדים בקומה הראשונה והניחה אותה בעריסה בסמוך למיטתה שלה, מול הדלת. לשתי עריסות הילדים היו גלגלים והן נוצרו מקָנה עבה מחופה בבד. לאחר מכן ירדה גאף למטה כדי לתת לסָוויל תרופה משלשלת תחת עינה הפקוחה של גברת קנט. הילד החלים ממחלה קלה ורופא המשפחה, ג'ושוע פרסונס, שלח שליח לבית רוד היל עם "משלשל" - מונח שנגזר מהמילה הלטינית "לחשוף" או "לפתוח" - שהשפיע לאחר שש עד עשר שעות. הגלולה "היתה מורכבת מגרגר אחד של גלולה כחולה ושלושה גרגרים של ריבָּס," אמר פרסונס, שהכין אותה בעצמו.
סָוויל היה "בריא ומאושר" באותו ערב, לדברי המטפלת. ב-8:00 בערב היא הניחה אותו בעריסתו שבפינה הימנית של חדר הילדים. מרי אמליה בת החמש הושכבה לישון בחדר שהיא חלקה עם הוריה, מעבר למישורת. הדלתות אל שני החדרים הושארו פתוחות במקצת, כדי שהמטפלת תשמע אם הילדה הגדולה יותר תתעורר וכדי שהאם תוכל להציץ בעולליה הישנים.
כשהילדים נרדמו סידרה גאף את חדרם, החזירה את השרפרף למקומו תחת מיטתה ואת החפצים התועים לחדר ההלבשה. היא הדליקה נר והתיישבה בחדר ההלבשה לאכול את ארוחת הערב שלה - שכללה באותו לילה רק לחם, חמאה ומים. לאחר מכן היא הצטרפה אל שאר בני הבית בקומה התחתונה לתפילות הערב בניצוחו של סמואל קנט. היא גם לגמה ספל תה בחברת קרסלייק במטבח. "בדרך כלל אני בכלל לא שותה תה," אמרה גאף לאחר מכן, "אבל באותו ערב לקחתי ספל מקומקום התה המשפחתי."
בשובה למעלה, אל חדר הילדים, היא ראתה שסָוויל שכב "כמו תמיד, בְּפָנים אל הקיר, עם הזרוע מתחת לראש." הוא לבש כותונת לילה ו"חולצת פלנל קטנה." הוא נהג "לישון עמוק מאוד, ולא ישן שנת צהריים באותו יום, ולכן ישן שינה עמוקה עוד יותר." היא נהגה לנקות את החדר אחר הצהריים, בזמן שהוא היה חוטף תנומה. חדר הילדים, כפי שגאף תיארה אותו, היה מקום של רכות, מושתק ומעומעם באריג: "שטיח פרוש על פני כל החדר. הדלת נפתחת בשקט רב וקשורה ברצועה לשם כך, כדי שלא אעיר את הילדים." גברת קנט אישרה שהדלת נפתחה ונסגרה בשקט, אם פתחו וסגרו אותה בתשומת לב, אף שהידית חרקה במקצת כאשר סובבו אותה. מבקרים שפקדו את הבית מאוחר יותר הבחינו בקרקוש של טבעת מתכת על הדלת, ובחריקת הבריח.
גברת קנט באה לנשק את סָוויל ואת אוולין נשיקת לילה טוב, ואחר עלתה לקומה העליונה כדי להתבונן בכוכב השביט שחלף באותו שבוע בשמיים. ב'טיימס', העיתון שבעלה נהג לקרוא, היה דיווח יומי על התצפיות. היא קראה לגאף להצטרף אליה. כאשר המטפלת הופיעה גברת קנט ציינה כמה מתוקה שנתו של סָוויל. האם והמטפלת נעמדו יחד ליד החלון וצפו בשמיים.
ב-10:00 בערב פתח מר קנט את דלת החצר ושיחרר את כלב השמירה שלו, ניופאונדלנד שחור, יצור טוב מזג ששהה עם המשפחה למעלה משנתיים.
ב-10:30 בערך ויליאם וקונסטנס עשו את דרכם למיטה שבקומה העליונה כשהם מחזיקים בידיהם נרות. חצי שעה לאחר מכן מרי אן ואליזבת הלכו בעקבותיהם. לפני השינה יצאה אליזבת מחדרה כדי לבדוק שקונסטנס וּויליאם כיבו את הנרות שלהם. בראותה שחדריהם חשוכים, עצרה ליד החלון כדי להתבונן בשביט. כאשר היא הלכה לישון, אחותה נעלה את חדר השינה שלהן מבפנים.
ב-10:45 בערך, שתי קומות למטה, סגרה קוקס את החלונות בחדר האוכל, בחדר המבוא, בחדר האורחים ובספרייה, ונעלה והבריחה את דלת הכניסה ואת הדלתות המוליכות לספרייה ולחדר האורחים. תריסי חדר האורחים "ננעלים במוטות ברזל," היא אמרה לאחר מכן, "ולכל אחד מהם יש בנוסף שני בריחי פליז; כל אלה ננעלו." לדלת חדר האורחים "יש בריח ומנעול, ואני הברחתי אותה וסובבתי את המפתח במנעול." קרסלייק נעלה את המטבח, את חדר הכביסה ואת הדלתות האחוריות. היא וקוקס עלו אל מיטתן שבקומה העליונה דרך המדרגות האחוריות, גרם מדרגות לולייני ששימש בעיקר את המשרתים.
ב-11:00 הידקה גאף את כלי המיטה סביב גופו של סָוויל, הדליקה מנורת לילה, ולפני שנכנסה בעצמה למיטה סגרה, הבריחה ונעלה את חלונות חדר הילדים. לדבריה, היא ישנה שינה עמוקה באותו לילה, שכן היתה מותשת מהניקיון שלאחר גירוף הארובה.
כאשר גברת קנט נכנסה למיטתה זמן קצר לאחר מכן, מותירה את בעלה למטה בחדר האוכל, היא סגרה בעדינות את דלת חדר הילדים.
סמואל קנט יצא לחצר כדי להאכיל את הכלב. ב-11:30, לדבריו, הוא בדק שכל דלת וכל חלון בקומת הקרקע נעולים ומוברחים מפני פולשים, כפי שעשה מדי ערב. כתמיד, הוא השאיר את המפתח בדלת חדר האורחים.
בחצות, כל אחד מבני הבית היה במיטתו - המשפחה החדשה בקומה הראשונה והילדים החורגים והמשרתים בשנייה.
זמן קצר לפני 1:00 בלילה, ביום שבת ה-30 ביוני, אדם בשם ג'ו מוּן, יצרן מרצפות שהתגורר לבדו ברוֹד קוֹמוֹן, הניח רשת לייבוש בשדה ליד בית רוד היל (קרוב לוודאי שהוא דג בלילה כדי לחמוק מסמואל קנט), ואז הוא שמע כלב נובח. באותו זמן אלפרד אֵרץ', השוטר, חזר לביתו לאחר המשמרת כאשר שמע שהכלב מיילל כשש יללות. לדבריו, הוא לא הקדיש לכך כל מחשבה: כלבם של הקנטים נהג לנבוח על כל דבר פעוט. ג'יימס הולקומב לא שמע דבר באותו לילה, אף שבעבר היו פעמים שהתעורר בגלל הניופאונדלנד ("הוא הקים רעש נורא") וחזר לחצר כדי להשתיקו. גם גברת קנט, שהיתה בהיריון מתקדם, לא הוטרדה בשל הנביחות באותו לילה, אף שהעידה כי שנתה היתה קלה: "התעוררתי לעיתים תכופות." לדבריה, היא לא שמעה דבר יוצא מגדר הרגיל, פרט ל"רעש כאילו תריסי חדר האורחים נפתחים" בשעות הבוקר המוקדמות, זמן קצר לאחר שהשחר הפציע - היא תיארה לעצמה שהמשרתים החלו בעבודתם בקומה התחתונה.
השמש זרחה שתיים או שלוש דקות לפני 4:00 בבוקר באותה שבת. שעה לאחר מכן הולקומב נכנס לחצר של בית רוד היל - "מצאתי את הדלת נעולה כתמיד." הוא קשר את הניופאונדלנד והלך לאורווה.
באותו זמן התעוררה אליזבת גאף וראתה שכלי המיטה של אוולין החליקו ממקומם. היא קמה על ברכיה כדי לכסות שוב את הילדה, שעריסתה ניצבה בסמוך למיטתה. היא הבחינה, לדבריה, שסָוויל לא היה בעריסתו שבצידו השני של החדר. "טביעת גופו של הילד היתה שם, כאילו הוציאו אותו מתוכה בעדינות," אמרה גאף. "המצעים הוחזרו למקומם, כאילו אמו או אני עצמי הוצאנו אותו." היא הניחה, כך אמרה, שגברת קנט שמעה את בנה בוכה ולקחה אותו אל חדרה שבצידו השני של המסדרון.
שרה קרסלייק אמרה שהיא התעוררה לזמן קצר ב-5:00 בבוקר וחזרה לישון. ממש לפני 6:00 היא התעוררה שוב והעירה את קוקס. השתיים קמו, התלבשו וירדו למטה כדי להתחיל בעבודה - קוקס ירדה במדרגות הראשיות וקרסלייק באחוריות. כאשר קוקס ניגשה לפתוח את דלת חדר האורחים, היא הופתעה למצוא אותה כבר פתוחה. "מצאתי את הדלת פתוחה במקצת, את התריסים פתוחים ואת החלון מורם מעט." זה היה האמצעי מבין שלושה חלונות שנמתחו מהרצפה ועד התקרה, באגף העגול למחצה שבירכתי הבית. מסגרת השמשה התחתונה היתה מורמת לגובה חמישה־עשר סנטימטרים בערך. קוקס אמרה שהיא הניחה שמישהו פתח את החלון כדי לאוורר את הבית. היא סגרה אותו.
ג'ון אלוֹויי צעד מביתו בבֶּקינגטון וב-6:00 בבוקר מצא את הולקומב באורוות בית רוד היל, מטפל בסוסה הערמונית של הקנטים. דניאל אוליבר הגיע חמש־עשרה דקות אחרי כן. הולקומב שלח את אלוֹויי להשקות את צמחי החממה. לאחר מכן הנער הביא מהמטבח, היכן שקרסלייק עבדה, סל עם סכינים מלוכלכות - ביניהן שתי סכיני חיתוך, ושני זוגות מגפיים מלוכלכים מהמעבר. הוא לקח אותם לסככה בחצר, שנודעה בשם "בית הנעליים" או "בית הסכינים", הניח את הסכינים על ספסל והחל לנקות את המגפיים - זוג אחד היה שייך לסמואל קנט, האחר לוויליאם. "לא היה שום דבר חריג בקשר למגפיים באותו בוקר," הוא אמר. בדרך כלל הוא נהג לנקות גם את הסכינים, אבל באותו יום הולקומב לקח פיקוד על המשימה כדי לאפשר לנער להיות מוכן מוקדם יותר: "אני רוצה אותך בגן," הוא אמר, "שתעזור לי עם הגללים. אני אנקה את הסכינים אם אתה תנקה את המגפיים." הולקומב השתמש במכונה לניקוי סכינים שעמדה בסככה. למיטב ידיעתו, כך דיווח מאוחר יותר, אף אחת מהסכינים לא חסרה וגם לא היתה מלוכלכת בדם. הוא לקח את הסכינים הנקיות למטבח ב-6:30 בערך. לאחר מכן הוא פיזר את גללי הסוסה בעזרת אלוֹויי.
זמן קצר לאחר השעה 6:00 אליזבת גאף קמה, לדבריה, התלבשה, קראה פרק בתנ"ך והתפללה. אור הלילה כבה, כרגיל, לאחר שימוש של שש שעות. עריסתו של סָוויל היתה עדיין ריקה. ב-6:45 - היא הסתכלה בשעון שעמד על אדן האח בחדר הילדים - היא התדפקה על דלת חדרם של מר וגברת קנט. "דפקתי על הדלת פעמיים, אבל לא היתה תשובה." היא טענה שלא התעקשה כיוון שלא רצתה להעיר את גברת קנט, שהריונה הִקשה עליה להירדם. גאף חזרה לחדר הילדים כדי להלביש את אוולין. בינתיים אמילי דול הגיעה לעבודה. היא נכנסה לחדר הילדים זמן קצר לפני 7:00, מחזיקה בידיה את האמבטיה של הילדים, ולקחה אותה אל חדר ההלבשה הסמוך. בעת שהביאה דליים של מים חמים וקרים למלא בהם את הגיגית, היא הבחינה שגאף מציעה את מיטתה. הן לא אמרו דבר זו לזו.
גאף הקישה שוב על דלת חדרם של מר וגברת קנט. הפעם היא נפתחה -
מרי קנט יצאה מהמיטה ולבשה את חלוק הבית שלה, לאחר שהסתכלה בשעונו של בעלה: השעה היתה 7:15. התנהלה שיחה מבולבלת, שכן נראה שכל אחת מהנשים הניחה שסָוויל היה במחיצת השנייה.
"הילדים ערים?" שאלה גאף את גבירתה, כאילו הניחה כמובן מאליו שסָוויל נמצא בחדר השינה של הוריו.
"למה את מתכוונת כשאת אומרת ילדים?" שאלה מרי קנט. "יש כאן רק ילדה אחת." היא התייחסה למרי אמליה בת החמש, שחלקה את חדר השינה עם הוריה.
"האדון סָוויל!" אמרה גאף. "הוא לא איתך?"
"איתי!" החזירה גברת קנט. "ודאי שלא."
"הוא לא בחדר הילדים, גבירתי."
גברת קנט הלכה אל חדר הילדים לבדוק במו עיניה, ושאלה את גאף אם הניחה כנגד העריסה כיסא שסָוויל היה יכול להיעזר בו כדי לטפס החוצה. המטפלת השיבה בשלילה. גברת קנט שאלה מתי היא הבחינה לראשונה שהוא נעלם. ב-5:00 בבוקר, אמרה לה גאף. גברת קנט שאלה למה לא העירו אותה מייד. גאף השיבה שהיא חשבה שגברת קנט ודאי שמעה את הילד בוכה בלילה ולקחה אותו אל חדרה.
"איך את מעזה לומר דבר כזה?" אמרה האם. "את יודעת שלא יכולתי לעשות זאת." ביום הקודם, היא הזכירה לגאף, היא אמרה שכבר אין ביכולתה לקחת את סָוויל על הידיים, כיוון שהוא "ילד כבד וחזק" בן ארבע כמעט, והיא בחודש השמיני להריונה.
גברת קנט שלחה את המטפלת לקומה העליונה לשאול את ילדיה החורגים אם הם יודעים היכן סָוויל, ואז אמרה לבעלה: "סָוויל נעלם."
"כדאי שתראי איפה הוא," השיב סמואל, אשר לדבריו התעורר בשל נקישתה של גאף. גברת קנט יצאה מהחדר. כאשר היא חזרה עם הבשורה שסָוויל לא נמצא, בעלה קם, התלבש וירד למטה.
גאף הקישה על דלת חדרן של מרי אן ואליזבת ב-7:20 בערך ושאלה אם סָוויל נמצא איתן. הן השיבו בשלילה ושאלו אם גברת קנט יודעת שהוא נעלם. למשמע ההמולה יצאה קונסטנס מחדרה הסמוך. היא "לא העירה שום דבר" בקשר לבשורה שאחיה למחצה נעלם, אמרה גאף. מאוחר יותר סיפרה קונסטנס שהיא היתה כבר ערה ארבעים וחמש דקות. "בדיוק התלבשתי. שמעתי את הנקישה שלה על דלת, וניגשתי אל דלת חדרי כדי להקשיב ולשמוע במה מדובר." ויליאם, שהתעורר ב-7:00, לדבריו, נמצא בחדר שינה רחוק יותר לאורך המישורת, קרוב לוודאי מחוץ לטווח שמיעה.
גאף ירדה שתי קומות אל המטבח, ושאלה את קוקס ואת קרסלייק אם הן ראו את הילד. קרסלייק, שהדליקה אש מתחת לכיריים כדי לחמם חלב לארוחת הבוקר, אמרה שלא. קוקס אמרה שגם היא לא ראתה, אך דיווחה שמצאה את חלון חדר האורחים פתוח. המטפלת סיפרה זאת לגבירתה. מר וגברת קנט סרקו את הבית בחיפוש אחר בנם. "חיפשתי אחריו בכל מקום," אמרה גברת קנט. "כולנו היינו שרויים בבלבול רב, והלכנו הלוך ושוב מחדר לחדר."
סמואל הרחיב את החיפוש לאדמות סביב הבית. ב-7:30 בערך, סיפר הולקומב, אמר קנט לגננים ש"האדון סָוויל הצעיר אבד, נגנב ונלקח משם. זה כל מה שהוא אמר, והוא התרוצץ בגן... יצאנו מייד לחפש את הילד."
"רציתי שהגננים יחפשו בשטח כדי לראות אם הם ימצאו איזו עקבה של הילד," הסביר סמואל. "התכוונתי לומר עקבות של הילד, או של מישהו שעזב את השטח." גאף עזרה לחפש בגנים ובחלקת השיחים.
סמואל שאל את הגננים אם יש שוטרים בסמוך. "השוטר אֵרץ'," השיב אלוֹויי. אלפרד אֵרץ' היה שוטר שעקר לאחרונה לרוד עם אשתו ובתו. חודש לפני כן, הוא ננזף על שתייה ב'ג'ורג'', מסבאה ברוד, בזמן שהיה בתפקיד. אֵרץ' הוא ששמע את הכלב נובח בבית רוד היל בליל אמש. סמואל שלח את אלוֹויי לכפר להביא אותו. הוא גם שלח את ויליאם להביא את ג'יימס מורגן, אופה ושוטר קהילתי שגר ברחוב אַפֵּר. אֵרץ' היה שוטר בכוח השיטור של מחוז סומרסטשייר, שהוקם ב-1856, בעוד שמורגן היה חלק משיטת השיטור הישנה יותר שהלכה והוחלפה בהדרגה. בשיטה זו התמנו כפריים לשרת כשוטרים קהילתיים מתנדבים לפרקי זמן של שנה. השניים היו שכנים.
מורגן האיץ באֵרץ'. "הבה נזדרז," הוא דירבן אותו. הם פנו לבית רוד היל.
ויליאם, בהוראת אביו, ביקש מהולקומב להכין סוס וכרכרה - סמואל החליט לרכוב לטרוברידג' כדי להביא את מכרו ג'ון פוֹלי, רב־פקד במשטרה. כאשר סמואל נפרד מאשתו, היא אמרה לו שהשמיכה שהיתה במיטתו של סָוויל חסרה. לדבריה, גאף הבחינה בהיעדרה. היה נראה שגברת קנט "מרוצה מהרעיון" שלקחו אותו כשהוא עטוף בשמיכה, אמר סמואל, "כדי שהיא תשמור על חומו של הילד."
סמואל לבש מעיל שחור ויצא בעגלתו הקלה, כרכרה נאה וצרה בעלת ארבעה גלגלים, שני האחוריים גבוהים, שהיתה רתומה לסוסה האדומה. "הוא יצא לדרכו בחיפזון רב," אמר הולקומב. כשאֵרץ' ומורגן התקרבו לשביל הגישה ב-8:00, הם פגשו אותו פונה שמאלה אל דרך טרוברידג'. מורגן הבטיח לסמואל שהוא צריך לנסוע רק עד סאותוויק, במרחק של כקילומטר וחצי, משם יוכל שוטר מווילטשייר לשלוח הודעה לעיר. אך סמואל רצה לנסוע את כל שמונת הקילומטרים עד לטרוברידג': "אני אמשיך," אמר. הוא ביקש מאֵרץ' וממורגן להצטרף לחיפושים אחר בנו.
בשער לדרך המהירה המוליכה אל סאותוויק, עצר סמואל את הכרכרה ובעודו משלם את האגרה (4.5 פני), ביקש משומרת השער, אן הול, להדריך אותו אל בית השוטר המקומי.
"הילד שלי נגנב ונלקח בתוך שמיכה," סיפר לה סמואל.
"מתי איבדת אותו?" שאלה גברת הול.
"הבוקר," השיב סמואל.
היא כיוונה אותו לרחוב סאותוויק, שם נתן סמואל לילד חצי פני כדי שיראה לו את ביתו של השוטר הנרי הריטג'. אן הריטג' פתחה את הדלת ואמרה לסמואל שבעלה במיטה.
"את חייבת להעיר אותו," אמר סמואל בלי לצאת מהכרכרה. "הילד שלי נגנב מביתי הלילה... ילד קטן בן שלוש שנים ועשרה חודשים... עטוף בשמיכה... אני נוסע לטרוברידג' כדי למסור מידע לפוֹלי."
גברת הריטג' שאלה לשמו ולכתובתו.
"קנט," הוא השיב. "בית רוד היל."
כשהשוטר אֵרץ' והשוטר הקהילתי מורגן הגיעו לבית רוד היל, הם מצאו את שרה קוקס במטבח ושאלו אותה כיצד הילד נלקח. היא הראתה להם את החלון הפתוח בחדר האורחים. אליזבת גאף לקחה אותם לחדר הילדים והפכה את כלי המיטה בעריסתו של סָוויל: מורגן הבחין ב"סימן של המקום שבו הילד הקטן שכב על המיטה, ועל הכרית." גאף סיפרה לשוטרים שכאשר הצטרפה לעובדי משק הבית של משפחת קנט, שמונה חודשים קודם לכן, האחות שהיא החליפה ציינה שאמו של הילד נוהגת להביא אותו לעיתים לחדרה בלילה. מורגן שאל: "האם משהו חסר בחדר הילדים, חוץ מהילד?" היא היססה, לדבריו, לפני שהשיבה ש"השמיכה נלקחה מהעריסה, או הוצאה מהעריסה."
אֵרץ' ומורגן ביקשו לראות את המרתף, אך גילו שהוא נעול. לאחת מהעלמות קנט הבוגרות היה מפתח, אך השוטרים בחרו שלא לערב את המשפחה בחקירותיהם. הם חזרו אל חדר האורחים כדי לחפש את "עקבות הרגליים", כפי שמורגן כינה אותן - אֵרץ' התייחס אליהן כ"טביעות רגל" או כ"עקבות". מדע הבילוש היה בחיתוליו, ואוצר המילים שלו טרם גובש. זמן קצר לאחר מכן אליזבת גאף חיפשה שם טביעות רגליים, ומצאה את עקבותיהם של שני מגפיים ממוסמרים גדולים על השטיחון הלבן, העשוי צמר גס, שהיה מונח על השטיח ליד החלון. התברר שאלה נגרמו בעטיו של השוטר אֵרץ'.
גברת קנט שלחה את בתה החורגת קונסטנס לבקש מהכומר פיקוק לבוא לבית רוד היל. אדוארד פיקוק התגורר בבית־כומר גותי בן שלוש קומות, בסמוך לכנסיית הצלוב, ביחד עם אשתו, שתי בנותיהם, שני בניהם וחמשת משרתיהם. הוא וסמואל היו חברים, ובית הכומר נמצא במרחק כמה רגעי הליכה מבית הקנטים. הכומר הסכים לעזור בחיפוש.
ויליאם נאט, סנדלר ואב לשישה ילדים שהתגורר בצריפים הרעועים שבקרבת הבית, עבד בחנותו כאשר שמע באקראי את ג'וזף גרינהיל, בעל פונדק, מדבר על היעלמותו של האדון סָוויל. נאט הלך אל בית רוד היל. "כיוון שהיתה לי מעין חיבה לאב, אמרתי, ‘אני חייב ללכת ולשמוע על זה עוד.'" נאט היה "אדם משונה למראה," דיווח ה'ווסטרן דיילי פרס': "צהבהב, רזה וגרום, בעל עצמות לחיים בולטות, אף מחודד, מצח נסוג ופזילה בעין אחת; הוא מה שנקרא ‘אדם רופס רגליים', אשר נוהג להניח את זרועותיו החלשות על חזהו, וידיו נשמטות." מחוץ לשער נתקל נאט בתומס בֶּנְגֶר, איכר, שהוביל את פרותיו. בֶּנְגֶר הציע לנאט להצטרף לחיפוש. נאט היסס להיכנס למדשאה בלי רשות, ואמר לבֶּנְגֶר שהוא "לא אוהב להיכנס לשטח של ג'נטלמן." בֶּנְגֶר, ששמע את סמואל קנט מציע לאֵרץ' ולמורגן פרס של 10 לירות שטרלינג אם ימצאו את בנו, שיכנע את נאט שאף אחד לא יוכל לנזוף בהם על כך שהם מחפשים ילד שאבד.
בעודם סורקים את השיחים העבותים שלשמאל שביל הגישה הקדמי, העיר נאט שאם הילד החי לא יימצא, הם ימצאו ילד מת. לאחר מכן הוא חצה ימינה, לכיוון בית־השימוש של המשרתים שהיה חבוי בין השיחים, ובֶּנְגֶר הלך בעקבותיו. הם הגיעו לבית־השימוש והציצו פנימה: על הרצפה היתה שלולית קטנה של דם קרוש.
"תראה, ויליאם," אמר בֶּנְגֶר, "מה שנגזר עלינו לראות."
"אה, בֶּנְגֶר," אמר נאט. "זה כמו שצָפיתי."
"תביא אור, ויליאם," אמר בֶּנְגֶר.
נאט הלך אל הדלת האחורית של הבית ולאורך המעבר שהוליך אל חדר שטיפת הכלים. שם הוא מצא את מרי הולקומב, אמו של הגנן. היא הועסקה על ידי הקנטים בניקיון יומיים בשבוע לערך. נאט ביקש ממנה נר, והיא הביטה בו.
"למען השם, מה קרה, ויליאם?"
"אל תפחדי, מרי," הוא אמר. "אני רק רוצה נר לרגע כדי לבדוק מה אפשר לראות."
בזמן שנאט נעדר, בֶּנְגֶר הרים את מכסה השירותים ובהה פנימה עד שעיניו הסתגלו לאפלולית. "כשהסתכלתי למטה בלי להסיר את מבטי יכולתי לראות טוב יותר, וראיתי מתחת משהו שדומה לבגד. הושטתי את היד למטה והעליתי משם שמיכה." השמיכה היתה מגואלת בדם. כשישים סנטימטר מתחת למושב, על "מגן הבוץ" העשוי עץ שחסם חלקית את הנפילה אל הבור שמתחת, נמצאה גופת הילד. סָוויל שכב על צידו, בזרוע אחת וברגל אחת מתוחות במקצת.
"תסתכל כאן," אמר בֶּנְגֶר כשנאט הופיע עם הנר. "אה, ויליאם, הנה