ביקורת ספרותית על אבא ארך רגליים (מהדורת 2000) מאת ג'ין וובסטר
ספר טוב

---

הספר מתאר יתומה בת 16 שחיתה כל ימיה בבית יתומים חיים המתוארים בדי הרבה ספרים: חינוך נוקשה, עבודה קשה, הטפות מוסר אינסופיות וחוסר מוחלט בחיבה, שלא לומר אהבה. אל המציאות הזו מתגנבת טיפת מזל: חיבור שכתבה ג'רושה אבוט (איזה שם! אפילו השם יתום...) שיכנע את אחד התורמים של המוסד, שישאר עלום-שם בחלקו הראשון של הסיפור לשלוח אותה ללימודים בקולג' ובתמורה עליה לכתוב אליו מכתב בחודש ולתאר את חייה ואת התקדמותה.

כך יוצאת לה לדרכה אחת האגדות עליהן בנויה התקווה הנשית: בחר בי ורומם אותי ממקום עלוב ודל למקום טוב יותר. ואני בתמורה אהיה צעירה, יפה ועליזה, ואוהב אותך לנצח. אין פלא שהספר פופולארי אצל ילדות ונערות. הן גדלות על האגדה הזו.

ג'רושה (הקוראת לעצמה ג'ודי) כותבת מכתבים משובבי נפש: מכתבים עליזים, בהם היא מגלה את נפשה בתמימות וגם בהומור, למי שהיא סבורה שהוא זקן, עשיר ושונא נערות (אבל מייחלת שיהיה קרוב משפחה אמיתי שלה). היא מגלה את העולם אותו לא הכירה, היא מגלה את קסם הלימוד, יחסי חברות עם נערות אחרות ואת כל אלה היא כותבת - כמו היתה כותבת יומן.

הספר נכתב ב 1912. חלק מהשקפת העולם של אז זלג לתוך הסיפור: נערות אינן צריכות להיות משכילות, אבל עליהן להיות מחונכות. ובעיקר - לדעת את מקומן (האם חל שינוי בחוקים?). אבל הספר עדיין פופולארי היום ובצדק. כי הוא חמוד וקריא ותמים. ואם יש לכם יום לא משהו, יום בו שום דבר לא מתקדם לאן שצריך - היכנסו למיטה עם הספר הזה והרשו לעצמכם להפליג איתו. זה מתגמל לפחות כמו ציפרלקס, בלי תופעות לוואי.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אבא ארך רגליים (מהדורת 2000)