לראות שלושה הודים עוקבים אחריך ברחוב זה אף פעם לא נעים, במיוחד שאתה בעצמך לא תמים. תשאלו את ג'ון הרנקאסל.

מר הרנקאסל הוא אדם לא נחמד. דודן שלו אפילו טרח לנתק את הקשר איתו לכתוב על זה מסמך משפחתי רשמי. מה לא נחמד בו ? תקראו.

שני הדודנים השתתפו בכיבוש הודו על ידי הצבא הבריטי. ערב כיבוש אזור סרינגאפאטאם פשטה שמועה על אבן יקרה בשם אבן הירח ששוויה אדיר. מסתבר שאותה האבן הייתה קבועה בפסלו של אל הירח ועברה מספר ידיים חמדניות במהלך הדורות.

מכיוון שכך, שלושה מאמינים ברמינים לקחו על עצמם משימה להחזיר את היהלום למקומו כל פעם שמישהו חש צורך להביא אותו לביתו שי לחג.

היות וחמדנות לעולם אינה פסה מהעולם, המשימה נאלצה לעבור גם לצאצאי אותם ברמינים. כך קרה שתמיד היו שלושה ברמינים שדאגו בקביעות להשיב בדרכי עורמה את היהלום למקומו.

נחזור לערב הכיבוש - החיילים הבריטים לא ממש האמינו לשמועה והתייחסו אליה כאל אגדה אקזוטית. ג'ון הרקאסל לעומת זאת נשבה בקסמה והודיע חגיגית שהוא יניח את ידו עליו.

במהלך הקרב הפלוגה פלשה לארמון בו ע"פ השמועה מצוי היהלום. למרות כל ההמולה הצליח כותב המסמך לפגוש במקרה את דודנו בחדר הנשק בארמון. ליד דודנו שרועות היו שתי גופות של מקומיים ואילו חרבו של דודנו הייתה נוטפת דם ובקצה שלה יהלום צהוב בוהק. הודי נוסף שכב על הרצפה גוסס תוך שהוא מצביע לעבר דודנו במילים: "אבן הירח תתנקם בך..."

למרות שג'ון הרקאסל לא הודה על הרצח שנעשה מתוך תאוות בצע לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין מה קרה.

הדודנים שבו מסוכסכים לאנגליה והמשפחה החלה להפנות עורף קריר לחמדן שלנו. כאשר הגיע ליום ההולדת של אחייניתו סירבה אחותו לקבלו. כנקמה על כך הוא כתב צוואה שלאחר מותו היהלום יעבור לאותה אחיינית בדיוק ביום הולדתה.

מכאן והלאה נפרשת תעלומת היעלמות היהלום. האחיינית אמנם מקבלת את היהלום אך זוכה ליהנות ממנו לזמן קצר בלבד. מסתבר שאופס, עוד פעם מישהו רצה שי לחג.

מי שכתב את הספר המקסים הזה הוא וילקי קולינס. רגע, אל תנופפו בידכם בביטול ותגידו: וילקי מי? מה תגידו אם אספר לכם שבעיזבונו של דיקנס התגלה כתב יד לא גמור הנושא את הכותרת הזמנית" רומאן בלשי בנוסח וילקי קולינס". כנראה היה משהו בבחור.

במבוא מאלף שכתב אמנון ז'קונט לספר אחר של קולינס( "האישה בלבן המצויין) , הוא מציין כי קולינס הוא זה שטבע את מבנה סיפור המתח המוכר לכולנו - תעלומה בהתחלה ופתרון בסוף . עד המאה ה-19 מבנה של סיפור תעלומה היה שהפתרון נחשף לקורא כבר מההתחלה ורק הדמות בסיפור נותרה באפילה. ז'קונט נותן את הדוגמא של המלט ואדיפוס ( לא ממש קשור אבל המבנה הזה מזכיר לי את סרטי קולומבו כי גם שם הפתרון לתעלומה ידוע על ההתחלה ).

במהלך העלילה הבלש קאף נעזר בסוכן הבית המקשיש גבריאל בטרג' על מנת לפענח את התעלומה. לקח לי כמה עמודים עד שקלטתי למה הזוגיות המוזרה הזאת נראתה לי מוכרת. ארתור קונן דוויל ואגתה כריסטי השתמשו באותו רעיון בדיוק של בלש מנוסה הנעזר באדם הדיוט (ולפעמים אידיוט). אגתה שידכה את היסטינגס לפוארו ואילו קונן דוייל עשה מצ'ינג בין שרלוק הולמס ולווטסון. אין לי ספק שסופרים רבים וטובים קיבלו השראה ורעיונות גם ממבנה סיפוריו וגם מהתוכן ( תודו שכבר נתקלתם מספר פעמים בסיפורים על יהלום שנעלם ).

לסיכום אני ממליצה בחום על הספר. מי שאוהב עלילות בלשיות וספרות אנגלית קלאסית מהמאה ה-19 מוזמן להתמוגג.

אגב אם תהיתם -שלושת ההודים לא פראיירים בכלל.

לראות שלושה הודים עוקבים אחריך ברחוב זה אף פעם לא נעים, במיוחד שאתה בעצמך לא תמים. תשאלו את ג'ון הרנקאסל.

מר הרנקאסל הוא אדם לא נחמד. דודן שלו אפילו טרח לנתק את הקשר איתו לכתוב על זה מסמך משפחתי רשמי. מה לא נחמד בו ? תקראו.

שני הדודנים השתתפו בכיבוש הודו על ידי הצבא הבריטי. ערב כיבוש אזור סרינגאפאטאם פשטה שמועה על אבן יקרה בשם אבן הירח ששוויה אדיר. מסתבר שאותה האבן הייתה קבועה בפסלו של אל הירח ועברה מספר ידיים חמדניות במהלך הדורות.

מכיוון שכך, שלושה מאמינים ברמינים לקחו על עצמם משימה להחזיר את היהלום למקומו כל פעם שמישהו חש צורך להביא אותו לביתו שי לחג.

היות וחמדנות לעולם אינה פסה מהעולם, המשימה נאלצה לעבור גם לצאצאי אותם ברמינים. כך קרה שתמיד היו שלושה ברמינים שדאגו בקביעות להשיב בדרכי עורמה את היהלום למקומו.

נחזור לערב הכיבוש - החיילים הבריטים לא ממש האמינו לשמועה והתייחסו אליה כאל אגדה אקזוטית. ג'ון הרקאסל לעומת זאת נשבה בקסמה והודיע חגיגית שהוא יניח את ידו עליו.

במהלך הקרב הפלוגה פלשה לארמון בו ע"פ השמועה מצוי היהלום. למרות כל ההמולה הצליח כותב המסמך לפגוש במקרה את דודנו בחדר הנשק בארמון. ליד דודנו שרועות היו שתי גופות של מקומיים ואילו חרבו של דודנו הייתה נוטפת דם ובקצה שלה יהלום צהוב בוהק. הודי נוסף שכב על הרצפה גוסס תוך שהוא מצביע לעבר דודנו במילים: "אבן הירח תתנקם בך..."

למרות שג'ון הרקאסל לא הודה על הרצח שנעשה מתוך תאוות בצע לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין מה קרה.

הדודנים שבו מסוכסכים לאנגליה והמשפחה החלה להפנות עורף קריר לחמדן שלנו. כאשר הגיע ליום ההולדת של אחייניתו סירבה אחותו לקבלו. כנקמה על כך הוא כתב צוואה שלאחר מותו היהלום יעבור לאותה אחיינית בדיוק ביום הולדתה.

מכאן והלאה נפרשת תעלומת היעלמות היהלום. האחיינית אמנם מקבלת את היהלום אך זוכה ליהנות ממנו לזמן קצר בלבד. מסתבר שאופס, עוד פעם מישהו רצה שי לחג.

מי שכתב את הספר המקסים הזה הוא וילקי קולינס. רגע, אל תנופפו בידכם בביטול ותגידו: וילקי מי? מה תגידו אם אספר לכם שבעיזבונו של דיקנס התגלה כתב יד לא גמור הנושא את הכותרת הזמנית" רומאן בלשי בנוסח וילקי קולינס". כנראה היה משהו בבחור.

במבוא מאלף שכתב אמנון ז'קונט לספר אחר של קולינס( "האישה בלבן המצויין) , הוא מציין כי קולינס הוא זה שטבע את מבנה סיפור המתח המוכר לכולנו - תעלומה בהתחלה ופתרון בסוף . עד המאה ה-19 מבנה של סיפור תעלומה היה שהפתרון נחשף לקורא כבר מההתחלה ורק הדמות בסיפור נותרה באפילה. ז'קונט נותן את הדוגמא של המלט ואדיפוס ( לא ממש קשור אבל המבנה הזה מזכיר לי את סרטי קולומבו כי גם שם הפתרון לתעלומה ידוע על ההתחלה ).

במהלך העלילה הבלש קאף נעזר בסוכן הבית המקשיש גבריאל בטרג' על מנת לפענח את התעלומה. לקח לי כמה עמודים עד שקלטתי למה הזוגיות המוזרה הזאת נראתה לי מוכרת. ארתור קונן דוויל ואגתה כריסטי השתמשו באותו רעיון בדיוק של בלש מנוסה הנעזר באדם הדיוט (ולפעמים אידיוט). אגתה שידכה את היסטינגס לפוארו ואילו קונן דוייל עשה מצ'ינג בין שרלוק הולמס ולווטסון. אין לי ספק שסופרים רבים וטובים קיבלו השראה ורעיונות גם ממבנה סיפוריו וגם מהתוכן ( תודו שכבר נתקלתם מספר פעמים בסיפורים על יהלום שנעלם ).

לסיכום אני ממליצה בחום על הספר. מי שאוהב עלילות בלשיות וספרות אנגלית קלאסית מהמאה ה-19 מוזמן להתמוגג.

אגב אם תהיתם -שלושת ההודים לא פראיירים בכלל.