ביקורת ספרותית על דברי - מהעולם האמיתי # מאת לורי האלס אנדרסון
ספר מעולה

---

טקס סיום יב'. אני מביטה קדימה.
על הבמה חבורה של אנשים. את רובם לא ראיתי בחיים.
הגיל הממוצא הוא למעלה 50 [אולי הגזמתי טיפה]. שיער לבן לרובם.
חבורה של נערים בני 18 בקהל, עם הוריהם. כמה מאחורי הבמה מתכוננים להופיע.
הנאומים מתחילים...
ארוך ארוך מידי! אולי שמישהו ישתיק אותם? [או לפחות יקצר]
קלישאות. ברכות. מטאפורות. "אתם עוד תגעגעו לתקופה הזו"
אממממ לא הגזמנו?
כנראה שהרוב יסכימו איתי..
רוב האנשים השפויים כמדומני לא ממש מתגעגעים לתקופה הזו
גם אני אחרי הנוסטלגיה והחשש מפני מה שעתיד לבוא ובעיות עם צה''ל...
כנראה לא ממש אתגעגע לתיכון.
ולי עוד יחסית היה טוב, את מרבית הסבל עברתי ביסודי , בחטיבה ובתיכון יחסית פרחתי..
כן לא כיף במיוחד להיות שמנה שנראה שכולם שוכחות לאכול..

דברי מספר את סיפורה של מלינדה נערה שעולה לכיתה ט' וסוד גדול אופף את עברה ומונע ממנה להשתלב בחברה. היא שותקת, היא בודדה, היא בורחת לשינה ולטלוויזיה, רק לא לחשוב, רק לעבור עוד יום, עוד שעה, עוד דקה.
לא לספר ולא לדבר. בין נערים צבועים,נערות שחצניות, מורים מוזרים, שיעורים, מבחנים. צריך ללמוד לשרוד את התקופה של גיל התבגרות.
זה ספר חזק.
זה ספר אמיתי.
ספר כנה.
שמעמיד מראה בפני החברה..
שלא מסתיר דבר.
וכואב..
כי הוא נכון כל כך נכון.
לא אנסו אותי, ולא פגעו בי מינית. יש לי זוג הורים אוהבים שיודעים להרים אותי ולזהות את השתיקות והבכי שלא יוצא לפעמים. אני תלמידה טובה ואת הבריחה שלי הפניתי לספרים.לקריאה. דרך זה לחיות את החיים שמעולם לא חיוותי. את החלומות שכנראה כבר לא אגשים. ואת האהבה שמעולם לא ידעתי.
החומה של מלינדה היה אונס, החומה שלי היא השמנה.
קשה להשוות את זה אני מניחה..
אבל לכל אחד יש את האבן שמותירה סימן בליבו במהלך גיל ההתבגרות.
כי זה גיל קשה, כואב, אכזרי, מעצבן.
מלא חצקונים ובעיקר הרבה דיבורים. על מה?
על בעצם כלום.
הכי חשוב זה להיות כמו כולם, להתחבב על כולם. גם עם כולם הם פחות או יותר אותו דבר.
להגיש שייך אהוב, למרות שאתה בעצם לגמרי לבד.
לריב, להיפגע, להתעצבן.
ולשתוק הרבה לשתוק
כדי לא להיות לבד..
ולכאוב על כל יום. לקוות שהוא כבר יגמר..
ולברוח על השינה לעולם אחר..

אבל מה שלמדתי בעיקר שגם הוא עובר. בסופו של דבר..
עוד שלב בחיים שצריך לעבור לקום עם חיוך ולהאמין שמחר הכל יהיה בסדר.

הרבה דיברתי על עצמי פחות על הספר, אולי כי הוא באמת עורר אותי לחשוב..
אז אולי לכל אותם נואמים שבטוחים שאנחנו נתגעגע.
לכל אותם מבוגרים שצריכים להיזכר במציאות הכואבת לפני שהם נתקפים נוסטלגיה או עושים רומנטיזציה לעבר.
לכל אותם צעירים שמסתובבים עם אבנים ששורטות את הלב
תקראו את הספר
תדעו שאתם לא לבד...

» ביקורות נוספות של מלי
» ביקורות נוספות על דברי - מהעולם האמיתי #