ביקורת ספרותית על דמעות של יין מאת מרסל מוסרי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 16 ביוני, 2016
ע"י מלי


העולם של היום השתנה לא כן? אני בטוחה שתסכימו איתי כולם.
מה שפעם היה משתנה בתקופה של עשורים היה הופך את פיו בשנים ספורות. בטכנולוגיה, ביחסים, בתקשורת, באוכל, בתרבות, ובעוד אין ספור תחומים.
גם בגילי הצעיר עוד לא בת 20 אני חושבת לפעמים על הילדות שהייתה לי, וכשאני מבטיה על אחותי הקטנה אני מבינה כמה הרבה השתנה במעט כל כך זמן.
שינוי לכל סוגיו הוא קשה ומורכב, ולא בהכרח הוא רע כמו התדמית שהרבה פעמים הוא מקבל. בני אדם הם היצורים הסתגלניים ביותר בטבע וזה מה שגרם לנו להפוך לשליטי העולם. ולחיות המפותחות שאנחנו היום.
אבל כמו לכל החיות הצרכים הבסיסים שלנו,הרגשות, הדחפים, התחושות,ההתנהגויות נשארים אותו דבר לא משנה באיזה שנה פחות או יותר תמצא את עצמך בה, האנשים נשארים אותם האנשים. אני אוהבת לומר תמיד בסקירות שלי כאן על רומנים היסטוריים, שלא ההיסטוריה חוזרת על עצמה אלא שבני האדם פשוט לא משתנים.
תופעת סופרי הפייסבוק היא תופעה חדשה, ובעיניי היא מבורכת. ומציגה את היופי ברשתות החברתיות שלפעמים אנחנו שוכחים שבאותה מידה שהם יכולות לגרום נזק בלתי הפיך, יש הרבה אנשים שחייבים להם לא מעט.
שלי מרכוס, אלמוג בר, רן אפלברג הם חלק מרשימה של סופרי פייסבוק מוכשרים ומצוינים שסיפוריהם ברשת התפרסמו, ספריהם הגיעו למקומות הראשונים ברשימת רבי המכר ואף הפכו לסנסציות [לזכור ילדים לא כל סיפור שמפורסם ברשת החברתית הוא אמיתי]
אבל מרסל מוסרי בין הראשונות שפרצו את הדרך והתפרסמו מכתיבת סיפורים בפייסבוק היא ללא ספק האהובה עליי.
אולי זה קשור לעודף משקל של שתינו, לרצון למצוא אהבה, לקושי בצבא, אהבת הארץ של שתינו, וכמובן אהבת הספרים והכתיבה.
סיפורים של 3 דקות קריאה, אולי חמש מצליחים לפעמים לגעת טוב יותר מספרים בעלי 500 עמודים שמתארים את צבעו הירוק של הדשא ברוב דפיהם.
קניתי את דמעות של יין בתחנה המרכזית בבאר שבע ביום חמישי אחד כשחזרתי מהבסיס, הוא קרץ מי ולא יכולתי להתאפק גם עם המשכורת הצבאית העלובה.
קראתי והתאהבתי עוד יותר, והערצתי פי כמה וכמה אותה. על הרגישויות, והדקויות הקטנות, ההבנה הבסיס, הרוך והחמלה האנושית והכישרון כמובן הנהרות של כישרון הכתיבה של מרסל.
כל סיפוריה עם בספרה הראשון שטרם יצא לי לקרוא [למה לעזעזל הוא לא נמצא בספרייה??] ועם בסיפוריה שמתפרסמים בעמוד הפייסבוק שלה מרסל שבקושי מלאו לה 26 מצליחה לגעת בנושאים כל כך מורכבים ומתמודדת איתם בהצלחה פעם אחר פעם. ציונות, אהבה, בדידות, ישראליות, שכול, משפה,בגידה, כעס ועלבון, חלומות, תשוקות, יצרים, יחסי הורים וילדים, יחסים בין נשים לגברים, עוני, מרכז ופריפריה, לחיות עם עודף משקל, הרצון להיות נאהב ולאהוב. החיפוש אחר אהבה והרשימה ארוכה מאין ספור.
תראו העולם משתנה והוא לא יפסיק להשתנות גם אם נרצה וגם אם לא, אבל לפעמים כאחרי כל כך הרבה סיפורי זוועה שמתפרסמים כל ערב לפעמים צריך לקרוא סיפור קצר בין 3-5 דקות ולזכור שבסיס עדיין קיים והוא עדיין טוב. וסיפור הוא טוב הוא סיפור טוב לא משנה אם הוא מסופר בעל פה, חקוק על אבן, כתוב בדיו על נייר, מודפס וכרוך, או מפורסם בפייסבוק.
אני קוראת את הספר כל פעם ברגעי ייאוש כאני מחפשת תקווה
אני ממליצה גם לכם לעשות אותו דבר.
לא יהיו אכזבות
אני בטוחה.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
למרות שאת כותבת יפה, קשה לי להסכים עם הרעיון הזה של דברייך, שאומר שאנשים לא משתנים ונשארים אותו הדבר. אני השתניתי הרבה פעמים בחיי, וגם עכשיו אני לא מפסיק לעבור עוד ועוד שינויים. גם אנשים אחרים משתנים, גם על פי נקודת המבט שלי עצמי. זהו טיבעו של עולם.
מלי (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סופרי פייסבוק הם סופרים שמפרסמים את סיפוריהם ושיריהם ברשת החברתית ומקבלים עליה תגובות אונליין ויש להם אלפי עוקבים. להתפרנס מכך כמובן אי אפשר, אבל האהדה שהם מקבלים והפרסום עוזר להם להוציא ספרים שמגיעים למקומות הראשונים ברשימת רבי המכר, לכתוב תסריטים להצגות ולסרטים. פייסבוק הוא הוא המקפצה לעולם הגדול דרך הסיפורים הקצרים שמתפרסמים שם.
yaelhar (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ביקורת טובה מאד.
יפה כשספר קולע לרגשות הסמויים, והקורא אומר בהתרגשות "גם אצלי ככה זה בדיוק!" זה האושר שבקריאת ספרים.

וגם לי, כמו למחשבות, אין מושג מה זה "סופרי פייסבוק" ואיך הם מתפרנסים מכתיבתם.
אלה לי (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ביקורת מעולה
חני (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
העיקר זה החיבור שלך לספר לעלילה לכתיבה ...העיקר שעודד אותך.זה לא משנה מאיפה הסופר רכש את מעריציו.והחיים כן בהחלט נם מורכבים..
כתבת יפה
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מחשבות (לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מה זה סופרי פייסבוק? האם מויס, מוסו והרמל הם סופרי פייסבוק?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ