“# פלאש היא נובלה שמתחזית לביוגרפיה של המשוררת אליזבת בארט בראונינג, שחיה וכתבה במאה ה-19. אליזבת היתה הבכורה מבין 12 ילדי משפחה אמידה בלונדון. היא היתה מין ילדת פלא והחלה לכתוב שירים בגיל 4. בגיל 14 הוציאה לאור את ספרה הראשון ובגיל 15 חלתה במחלה הקשורה לעמוד השדרה, שגרמה לה סבל וכאבים כל ימי חייה. היא חיה כך, מושא להערכה ואף הערצה בשל כתיבתה, ומסוגרת בחדרה האפללולי שוכבת במיטתה ברוב הימים. בדיכאו”

“"והיא רצתה לומר לא דבר אחד, אלא הכול. מילים קטנות שמפרקות את המחשבה ומבתרות אותה לא אומרות כלום." גם אני רוצה לומר הכול, ומרגיש שכול מה שאכתוב על הספר הזה רק ימעיט מעצמתו ומיופיו. אבל לא אעשה לעצמי הנחות. מדובר בספר יפה ומיוחד. כמעט כל משפט שקראתי, גרם לי להיעצר ולהרהר, להיסחף ולהיטלטל בין סבך של רגשות שונים וסותרים, להתמודד עם השדים הכי פרטיים וחבויים. והכול כתוב כל כך יפה ומרגש, כאילו מעולם לא”

“"היה נחמד תמיד, כי כל אדם שתפגוש נלחם מלחמה שאינך יודע עליה דבר". האימרה היפה הזו (שנטבעה לראשונה ע"י הכומר הסקוטי איאן מקלארן) עלתה בדעתי בזמן קריאת 'הגלים', ספרה של וירג'יניה וולף משנת 1931. שישה חברי ילדות מתבגרים זה לצד זה, מגיל הגן ועד קרוב לזיקנה. הם מדברים על עצמם, על חבר שהכירו ואהבו שהלך לעולמו בטרם עת, ועל החיים. אבל המילים אינן נאמרות, הן מתרחשות כולן בעמקי תודעתם. הכתיבה איננה ריאליסטי”

“רציתי לבכות כשהגעתי לסוף. הוא היה כל כך טוב, מעורר השראה, מעורר מחשבה, מעלה שאלות כל כך מעניינות תוך כדי שהוא גורם לך לתהות על הרלוונטיות שלו מכיוון שהוא בכל זאת - נכתב לפני כמעט מאה שנה. בהתחלה לא התחברתי אליו בכלל, קראתי בערך רביעית, עד שהחלטתי שהוא משעמם. אבל כל כך רציתי לבטא את עצמי, ולכתוב שהוא משעמם, ולדרג אותו ב-2 כוכבים, שהייתי חייבת להתחיל לקרוא אותו שוב מההתחלה, להחזיק מעמד עד העמוד”

“# פלאש היא נובלה שמתחזית לביוגרפיה של המשוררת אליזבת בארט בראונינג, שחיה וכתבה במאה ה-19. אליזבת היתה הבכורה מבין 12 ילדי משפחה אמידה בלונדון. היא היתה מין ילדת פלא והחלה לכתוב שירים בגיל 4. בגיל 14 הוציאה לאור את ספרה הראשון ובגיל 15 חלתה במחלה הקשורה לעמוד השדרה, שגרמה לה סבל וכאבים כל ימי חייה. היא חיה כך, מושא להערכה ואף הערצה בשל כתיבתה, ומסוגרת בחדרה האפללולי שוכבת במיטתה ברוב הימים. בדיכאו”

“"והיא רצתה לומר לא דבר אחד, אלא הכול. מילים קטנות שמפרקות את המחשבה ומבתרות אותה לא אומרות כלום." גם אני רוצה לומר הכול, ומרגיש שכול מה שאכתוב על הספר הזה רק ימעיט מעצמתו ומיופיו. אבל לא אעשה לעצמי הנחות. מדובר בספר יפה ומיוחד. כמעט כל משפט שקראתי, גרם לי להיעצר ולהרהר, להיסחף ולהיטלטל בין סבך של רגשות שונים וסותרים, להתמודד עם השדים הכי פרטיים וחבויים. והכול כתוב כל כך יפה ומרגש, כאילו מעולם לא”

“"היה נחמד תמיד, כי כל אדם שתפגוש נלחם מלחמה שאינך יודע עליה דבר". האימרה היפה הזו (שנטבעה לראשונה ע"י הכומר הסקוטי איאן מקלארן) עלתה בדעתי בזמן קריאת 'הגלים', ספרה של וירג'יניה וולף משנת 1931. שישה חברי ילדות מתבגרים זה לצד זה, מגיל הגן ועד קרוב לזיקנה. הם מדברים על עצמם, על חבר שהכירו ואהבו שהלך לעולמו בטרם עת, ועל החיים. אבל המילים אינן נאמרות, הן מתרחשות כולן בעמקי תודעתם. הכתיבה איננה ריאליסטי”

“רציתי לבכות כשהגעתי לסוף. הוא היה כל כך טוב, מעורר השראה, מעורר מחשבה, מעלה שאלות כל כך מעניינות תוך כדי שהוא גורם לך לתהות על הרלוונטיות שלו מכיוון שהוא בכל זאת - נכתב לפני כמעט מאה שנה. בהתחלה לא התחברתי אליו בכלל, קראתי בערך רביעית, עד שהחלטתי שהוא משעמם. אבל כל כך רציתי לבטא את עצמי, ולכתוב שהוא משעמם, ולדרג אותו ב-2 כוכבים, שהייתי חייבת להתחיל לקרוא אותו שוב מההתחלה, להחזיק מעמד עד העמוד”