ביקורת ספרותית על קריאת רשות מאת ויסלבה שימבורסקה
ספר טוב

---

החויה הגדולה ביותר, לטעמי, בקריאת 76 הפיליטונים (כן, טרחתי לספור) המתפרסמים בסדר כרונולוגי על פני 33 שנים מחייה של שימבורסקה (מקווה שלא טעיתי בחישוב), היא להתוודע להשקפותיה של משוררת דגולה זו, כפי שאלה צצות מבין שורותיהן של יצירות קטנות אלה. המבקרים האחרים בסימניה קשרו לה כתרים רבים, על חכמה, שנינות ועוד מידות טרומיות אחרות והצדק עימם. אותי הקסימה במיוחד הגישה ההומניסטית והלא מתיפיפת שלה, המופיעה באופן עקבי ברבים מהפיליטונים.

אחד הדברים שהרשימו אותי במיוחד בפיליטונים היא היכולת להביע תובנות עמוקות הצצות לפתע, גדולות מהחיים, בין מילות פיליטון תמים. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא בפיליטון "חום וקדחת" העוסק בדאגת העולם התרבותי לשימור הסביבה: "בתרבויות המפותחות מושקע עמל רב בשימור הסביבה הטבעית. הדאגה מוצדקת אבל המושג מתעתע. אנו רוצים להגן על הסביבה המטוהרת באופן המדויק ביותר מכל מרכיב לא רצוי - טבע שהופקע מטבעיותו בדרך מחושבת מאד....בסביבה הטבעית לגמרי חייהם של בני האדם הם מרים ונמהרים....שכן הטבע, כשמשאירים אותו לבד, הוא בעל דמיון שטני".

עוד דבר שריתק אותי בכתיבתה היא היכולת לשלב תובנות מאתגרות בלבוש הומוריסטי. בפיליטון על הצייר האנגלי וויליאם הוגארת' היא כותבת כי שכרו של הצייר כצייר החצר אצל הלורד צ'מברליין היה 10 ליש''ט בשנה בעוד ששכרו של קוטל העכברושים המלכותי, שכנו לרשימת השכר, היה 45 ליש''ט. שימבורסקה מצדיקה את השכר הגבוה שמקבל קוטל העכברושים בדרכה המבריקה: "הרי זו עבודה לא נעימה ובת חלוף עד כדי יאוש, בלא תקווה לזכרון הדורות".

שימברוסקה מתעלה ביכולת לקחת סיפור בעל הקשר מקומי ותחום בזמן ולהפיק ממנו אמירות התקפות בכל מרחב וזמן. את הפיליטון המשמים לכאורה "עשר דקות של בדידות" על חיי הרגש של העובדים במערב, היא מקנחת באבחנה חדה מתער: "הבדידות היא דבר טוב מאד, וכל אדם המתגורר בכרך נזקק לה. הניכור לעומת זאת הוא דבר רע. מתי כבר נתחיל להבחין בין השניים".

כמי שעוסק בהבנת תהלכים הסטוריים ופוליטיים בני זמננו, אינני יכול להתאפק מלהזכיר את הדרך הנפלאה שלה לתאר תהליך כזה, שלעיתים אורך שנים לא מעטות. בפיליטון "קתרינה לבית מדיצ'י" היא מתייחסת למאבק המתמשך בין רעיונות המלוכה והרפובליקאיות: "בכס המלכות שקתרינה הצילה החלה לקנן חיפושית המוות, חרק זעיר שהחל לאט לאט במלאכתו".

אפשר להוסיף עוד מספר דוגמאות, אך נראה לי כי פשוט יותר יהיה, למי שנשבה בתובנותיה של שימברובסקה, לקרוא את הספר.

ולעניין הדירוג. במהלך הקריאה התלבטתי איזה ציון להעניק לו. יש פיליטונים מבריקים, אך יש גם לא מעט מייגעים למדי, אם בגלל איכות הכתיבה ואם בגלל נגיסות שיני הזמן. אני נהנה לקרוא פיליטונים מעת לעת, אך השאלה היא, מלבד שאלת האיכות, גם שאלת המינון. לא טרחתי לקרוא את הפיליטונים של פובליציסט אחד, שנטל לאחרונה שנת שבתון והתישב, מעשה שטן, על כס שר האוצר. לאלה של שימבורסקה, אילו היו מתפרסמים באחד ממוספי התרבות בסופי שבוע, הייתי מחכה בכליון עיניים.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על קריאת רשות