הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 בינואר, 2015
ע"י omers
ע"י omers
פעם ניסיתם לתקשר עם מישהו שלא יודע את השפה שלכם? ברמה טוטלית לחלוטין?
תנסו לדמיין איך זה לתקשר עם קשישה איטלקייה זקנה שחוץ מלהגיד "דרכון" ו"יורו" היא לא יודעת שום דבר.איך בדיוק מסבירים לה שהעודף שלה יגיע בדולרים?
אז מתחילים להיות יצירתיים. מתחילים לדבר איטלקית משובשת, עושים תנועות ידיים ומנסים לחפש מילים בינלאומיות.
אבל מה קורה אם לא מבינים אחד את השני?
פשוט מסתכלים אחד על השני כמו סתומים ומחכים לנס.
וככה מרגישים לי הספרים של וירג'יניה וולף. קראתי כבר את "השנים" וגם את "אל המגדלור", ואני עדיין יכול לומר בפה מלא שאין לי מושג מה קראתי. בשום מושג. הספרים של וירג'יניה וולף הם אולי הספרים הכי לא מובנים ביותר שקראתי. הם עמוסי רעיונות, מוטיבים, משמעויות נחבאות שפשוט אי אפשר להבין אם אין לכם השכלה מוקדמת או דוקטורט בזרם התודעה.
וזהו, אם כבר התחלתי לדבר על זרם התודעה. אז נראה שכל חברי הזרם (למשל יקירנו ג'ויס שנאהב על כולנו בזכות ספרו "יוליסס") החליטו לזמום ביחד ולכתוב ספרים שיזכו לתהילת עולם אבל לא יהיו מובנים לאף אחד אחר חוץ מהם ומפרופסורים באוניברסיטה.
כי באמת, לקרוא את וירג'יניה וולף זה מאתגר.
אז מה מסופר ב"גברת דאלוויי"?
על קלריסה דאלוויי, שמסתובבת לה בלונדון וחושבת על המסיבה שהיא מארגנת באותו יום. ואז היא נתקלת במישהו שהציע לה נישואים פעם אבל היא סירבה, ובמקום זה התחתנה עם ריצ'רד דאלוויי המשעמם עד מוות. ואז קלריסה ממשיכה בדרכה ופוגשת את סאלי סיטון, שמתברר שפעם היו ממש BFF אבל נפרדו דרכיהן אחרי שסאלי אמרה שריצ'רד משעמם (אפשר להבין אותה). ולקלריסה יש בת,אליזבת, שממש מבולבלת מבחינה אישיותית והאומנת שלה (למה בכלל היא צריכה אומנת בגיל 17?) מנסה להמיר אותה לנצרות, כי קלריסה היא בכלל אתאיסטית. ויש מישהו שמתאבד, שאין לי מושג איך בכלל הוא קשור לקלריסה. ואז המסיבה של קלריסה, שכל הפוצים הנפוחים האנגלים מגיעים לשמה, שותים תה ומצחקקים לבדיחות קרש אנגליות ומספרים על כמה הדור הצעיר התדרדר ואיך פעם היה טוב באנגליה.
וזהו בעצם.
האחרית דבר מאירה את כל הספר, ובכלל גילתה לי על מה מסופר בספר. מתברר שהכול חבוי בספר, שקלריסה היא בכלל אלטר אגו לוירג'יניה וולף, שיש בספר מאבקים חבויים (והם ממש טובים, כי אישית לא הצלחתי למצוא אותם!) בין קדמה לחדשנות, דת לחילוניות, ויש גם משהו על הסופניות של החיים ועל זה שדרכו של כל בשר הוא למות. דכאוני-משהו.
בקיצור, למיטיבי לכת בעלי השכלה אקדמאית בלבד, או לכאלו עם עצבי ברזל שנהנים לקרוא 200 עמודים בלי להבין כלום ממה שהולך.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
יפה
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
אשריך על ההתמדה והכוח ועל הביקורת היפה.
|
|
omers
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
תודה לכולם על המחמאות!
ומחשבות-נתקלתי בזה באנסין באנגלית,שעסק כולו בסופרי זרם התודעה,שכל הספרים שלהם מוצגים מנקודת מבטה של הדמות והספר עצמו מגולל מה שהדמות חושבת (פלובר למשל גם שייך לזרם). |
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
ביקןורת מעולה, עומר!
ואני בטוח שהבנת מה בדיוק ניסיתי לומר... |
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
ניסיתי לקרוא באנגלית לפני החופשה בלונדון. הגעתי לעמוד 20 בערך ושם נפרדו דרכנו.
אולי בגלל השפה... שאפו על ההתמדה:-)
|
|
אנקה
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
omers - אחלא סקירה העלת וגם הצלחת להצחיק אותי.
אללי לי, יש בבית את הספר ועוד באנגלית. חחח...
כמובן שאני דוחה את יום הדין/קריאה. |
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
למרות שאני מאד אוהבת את וירג'יניה וולף
(ואין לי שום תואר אקדמי רלוונטי), זה היה מצחיק.
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
זרם התודעה? תודה על האהרה החמורה.
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
היי ביקורת יפה
ואפשר תמיד לתקשר עם העיניים,אתה יודע הן מדברות!!
בדיחות קרש אנגליות זה אפילו בריא לפעמים. |
27 הקוראים שאהבו את הביקורת