ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר מעולה

---

*אני מצטערת מראש: הביקורת הזו היא הביקורת הראשונה שלי אחרי מלא זמן אז יכול להיות שהיא תהיה מבולגנת טיפה ^^" גם יהיו ספויילרים להמשך הספר*

בשבילי יש שלושה סוגים שמקבלים 5 כוכבים בסימניה:
א. ספרים שאני חושבת שכל חלק וחלק מהם מושלם
ב. ספרים שלפי דעתי מגיע להם (הרבה) יותר מארבע אבל לא ברמה של 5 כוכבים. בערך בין 4.5 ל-4.8
ג. ספרים שיש להם בעיות, אבל שאר המעלות שלהם מתגברות על הבעיות וככה שאני נהנת מהספר כל כך שאני יכולה לתת לו 5 כוכבים.

היינו שקרנים זה בהחלט מהסוג השלישי.

היינו שקרנים מדבר על קיידנס סינקלר איסטמַן, בסך הכל נערה רגילה שגרה עם אימא שלה ועוד 3 כלבים בבית. הדבר המיוחד בה ובחייה שהיא נולדה למשפחת סינקלר המושלמת, שבה אין בעיות, אין קשיים ואין כשלונות. יש רק נורמליות והצלחה יתרה בכל דבר: בין אם זה ספורט, חיי זוגיות או עבודה\לימודים.
ככה לפחות היא מתיימרת להיות.
המשפחה מורכבת מהסבא, העשיר והמצליח, משלושת בנותיו ומנכדיו: שבע במספר(כולל קיידנס.)
כחלק מהיותה ממשפחת סינקלר, קיידנס הולכת כל חופשת קיץ לאי הפרטי של סבה ומבלה עם המשפחה.
קיץ אחד, כשקיידנס עוד ילדה קטנה, מצטרף לאי ולחופשת הקיץ גאט, בחור ממוצא הודי אשר קרוב לג'וני, אחד מבני דודיה. אחרי הצטרפותו הבוגרים מהנכדים מתגודדים ביחד ויוצרים קבוצה משל עצמם: קיידנס, ג'וני(קופצנות, השתוללות ועוקצנות), מירן(סוכר, סקרנות וגשם) וגאט(התבוננות והתלהבות. שאפתנות וקפה שחור.)
ה"צרות" התחילו בקיץ בגיל 15. קיידנס וגאט מתאהבים אחד בשני ומתחיל להיות ביניהם משהו קטן, אבל גאט לא מסכים שזה ימשך בגלל שיש לו חברה בבית, מחוץ לאי, למרות ההפצרות של קיידנס.
בנוסף לכך, הסבתא של המשפחה מתה ומתחילים ריבים בין שלושת האחיות על הא ועל דא. והסבא, או או! הוא אך ורק מוסיף אש למדורה. בסופו של דבר, לשקרנים נמאס מהמצב. לכל השקרנים.
הקיץ של גיל 15 נגמר כשמוצאים את קיידנס על חוף הים ומאז היא סובלת מכאבי ראש נוראיים עד כדאי כך שהיא צריכה לקחת תרופות ממכרות נגדם. היא גם בקושי זוכרת משהו מהקיץ שעבר עליה.
בגיל 17 היא היא חוזרת לאי הפרטי, כשהיא שונה לחלוטין. כמו שכתוב בתחילת הספר\בתקציר:
"פעם היה לי שיער זהוב, אבל עכשיו השיער שלי שחור.
פעם הייתי חזקה, אבל עכשיו אני חלשה.
פעם הייתי יפה, אבל עכשיו אני נראית חולה."
בקיץ ההוא היא מתחילה לחקור ולגלות מה קרה באותו קיץ.

בהתחלה הספר היה בסדר, לא יותר. הכתיבה נראתה לי מוזרה כי המשפטים היו קצרים וירדו
לפעמים
אחרי
כל
מילה
אבל אפשר להתרגל לזה והיי -לפעמים זה אפילו מתאים במצבים מסוימים.
יחד עם זאת, היה את השלים של "שלוש אחיות\XXX והמלך\האבא הרע" לפעמים מוסר ההסכל היה בסדר ומתאים לסיפור, אבל היה אפשר להוריד את הקטעים האלו.

השקרנים הם מופלאים! יכולתי להתחבר לכל אחד מהם ואיכשהוא להבין מה הוא עושה ולמה(חוץ מהדמות הראשית, אותה הכי פחות הבנתי.. מוזר הא?)
הדמות שהכי אהבתי היא ג'וני בגלל שהוא תמיד מנסה להצחיק את כולם, חזק ושאפתני, עומד על שלו ומנסה לעודד את הקרובים אליו. אילו ג'וני היה אמיתי, הייתי שומרת אותו לעצמי.
הדודות והסבא בעיקר מגעילים אותי. הצביעות, השיגעון, העובדה שלמרות שהדודות ממשפחה עשירה ולימדו אותן לשאפתנות ומצוינות בסוף לא קרה איתן כלום בחיים - הן חיות על הסבא. שלא לדבר על הקטע שבו *הכל* חייב להיות נורמאלי. *הכל* חייב להיות מושלם. זו הסיבה שבגללה אבא של קיידנס עזב: הוא לא יכל לסבול את זה. אני מבינה אותו.
אם זה לא הכל, הסבא אפילו עוד יותר נורא. הוא פשוט דוחף ועוד ועוד ומנצל ומאיים ובסוף ניצל את העובדה שהדודות תלויות בו ושלט בהן כמו בובות.
מהילדים הקטנים - בני\בנות הדודות לא היה מספיק. בקושי כתבו עליהם בספר ככה שאי אפשר להגיד עליהם כלום.

הדבר הכי חשוב בספר: הסוף. וואו. הסוף. כואב לחשוב עליו. ממש. אני לא אגלה אותו. אני רק אגד שלבסוף היא מצליחה לחיות עם עצמה ועם הטעויות שלה וממשיכה עם החיים.
זה עצוב ומקסים כאחד, כמו הספר הזה.

(אני ממש אשמח לקבל ביקורת אז.. בבקשה?^^)

» ביקורות נוספות של sunwing
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים