ביקורת ספרותית על המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מהדורה לנוער) מאת מארק האדון
ספר טוב

---

הספר מדהים. באמת שכן.
אני לא אתבייש להגיד שאני למדתי הרבה דברים מהספר וכריסטופר מדהים והטוויסטים ו ו ו

אבל אני רוצה לדבר על נושא משני שמופיע בספר: איך הורים אמורים להתמודד עם ילדים אוטיסטיים.
או מפגרים.
או חולי נפש.
או כל ילד עם צרכים מיוחדים.
מה לעשות?!

לצערי -בעקבות אחד מהילדים בהסעה שלי- אני חשבתי על זה בזמן האחרון וזה הטריד אותי. אבל אני חושבת שהצלחתי להגיע לתשובה דרך הספר!

בואו נסתכל על ההורים בספר:
האם בסיפור כמעט לא מופיעה ואני לא יכולה להגיד שום דבר על אישיותה. בהתחלה כריסטופר אפילו לא מזכיר אותה, עד שמתחילים להתקדם עם הספר ולאט לאט מתחילים לזלוג פרטים עליה שלא במיוחד מציגים אותה באור חיובי: בתור אישה אימפולסיבית, כועסת ועצובה.

לאומת זאת האב נראה יותר סימפטי, יותר סובלני. קל יותר להתחבר אליו והוא דמות ההורה בסיפור. הוא הבחור שיודע מה כריסטופר אוהב לקרוא והוא התעקש שבנו יעשה את בחינת בגרות של 5 יחידות מתמטיקה הראשונה אי פעם בבית ספרו. הוא אוהב והוא תומך. אבל גם לו קשה וגם לו יש מעידות- קטנות וגדולות.

אני חושבת שהמשותף לשני ההורים, לפי הזכרונות של כריסטופר ולפי ההתנהגות בהווה של הסיפור: שניהם לא יודעים מה לעשות בזמן האמת וזה בסוף מה שמשנה. הרבה יותר קל להתנהג כמו הורה במצב "רגיל" אבל במצב שבו קורה משהו קיצוני לחלוטין שמעמיד את מעמד ההורה בשאלה- פה ההורה צריך לבלוט. הם פשוט לא ידעו איך להתנהג בזמן האמת.

אני יודעת, אני יודעת, אתם בטח מסתכלים על המסך בבוז ורוצים לצעוק עליי: "סהר, את צוחקת, נכון? את יודעת כמה זה קשה לגדל ילד אוטיסט?! את מצפה מהם באמת להיות הורים מושלמים, שיבינו במושלמות מה עובר על הילדים שלהם?"

אז לא, אני לא מצפה שיבינו. אבל כן אפשרי לעשות דבר בעניין.
הייתה עוד דמות מבוגרת משמעותית בסיפור: שבון, המחנכת של כריסטופר בבית הספר. היה אפשר לראות במהלך כל הסיפור שלשבון כן יש את הכלים לדעת איך לעזור לכריסטופר: היא הציעה את רעיון הספר, היא נותנת לכריסטופר נקודת מבט של בני אדם "נורמליים" והיא בגדול מבינה את כריסטופר עצמו... או לפחות את דרך החשיבה שלו.

"אבל סהר זה המקצוע שלה! היא למדה במשך שנים באוניברסיטה. את מצפה מההורים שיבינו אותו כמוה?"

אני לא, אבל תחשבו על הרעיון הבא: קורסים ממונים על ידי המדינה בכל מטרופולין, שבמשך חודש יתן להורים כמה כלים להתמודד עם הילדים האוטיסטיים\מפגרים\כל ילד עם צרכים מיוחדים שלהם.

או כחלק מהמענק שירות לאומי, ייעוץ אישי להורים. כל שבועיים נגיד הם יפגשו וההורים ישאלו את המייעצת עצות על איך לטפל בילד יותר טוב.


עוד נושא שגם קשור הוא ההתנהגות של הסביבה אל כריסטופר. אני לא מצפה שאנשים יתנהגו בצורה מושלמת אליו אבל כן מסתכלים עליו לרוב כבתור שונה, פריק, משהו מוזר מידי. אני יכולה להבין אנשים שלא מכירים את הסיטואציה ואותו אבל היו כן אנשים שהכירו את כריסטופר והתנהגו אליו כמו חרא. אולי אם ההתנהגות של הסביבה עצמה תתחיל להשתנות ויותר "לחבק" ההתנהגות של ההורים תושפע.
אולי בסביבה של האמא אוטיזם היה כמו קללה ואצל האבא קיבלו יותר את האוטיסטיים. אני חושבת שכך זה יכול להשפיע.

לסיכום: אני לא חושבת שכל ההורים צריכים ייעוץ או קורס, זו פשוט הדעה שלי. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הכל.

» ביקורות נוספות של sunwing
» ביקורות נוספות על המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מהדורה לנוער)