ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר טוב

---

שמתי את הספר על המדף כשלוש שנים בערך, עד שיפסיקו לכתוב עליו, להמליץ עליו, לדחוף אותו בארבע במאה, לשאול בפליאה "לא קראת עוד", להגיב עליו - ואולי רק אולי שאפילו אשכח שהוא אצלי, ושאקח אותו מהמדף לא אדע עליו כלום.
ובאמת לא קראתי את הביקורות, וכל פעם שראיתי את הכריכה מופיעה בדף הראשון של סימנייה, סימנתי לעצמי לחכות עוד כמה חודשים.
נכוויתי באינסוף ספרים, וסרטים... שפמפמו את "אתה חייב!", הכי טוב... ומרוב ציפייה התפוגג לו הקסם.

לא הצלחתי לשכוח אותו לגמרי, וכהחזקתי אותו בידי לפני כמה ימים, זכרתי שהוא "נחשב מעולה", ולעזאזל גם עם הציטוט של הניו-יורק טיימס – "סטונר הוא יותר מרומן גדול: הוא רומן מושלם", מספיק לי לגמרי רומן גדול, מושלם לא ממש מתאים לתפיסת עולמי.
יכול להיות שאם הייתי מצליח לשכוח את הבאז, וההמולה, הייתי מתענג עליו יותר, אבל לא כאמור לא הצלחתי.

בכל זאת נהניתי מאוד מהספר הזה.

לכאורה, ספר על כלום, על חיים שנמצאים ונגמרים כל הזמן סביבנו, ואנחנו בחרדה שאוטוטו הם נגמרים בלי שהספקנו (מה?).

לטעמי זה העונש האמתי שמסופר עליו בספר בראשית, העונש על גניבת פרי עץ הדעת, שהכניס מודעות להיותנו וחרדה אינסופית מסופינו.
מעטים האנשים שמקבלים בשלווה את הוודאות של הסוף, בלי להציב איזו מטרה לא טבעית, של השארת מורשת (או הערת שוליים) לאחר ההתפוגגות – שמעתי שקוראים להם "מאושרים" אבל נדיר מאוד לפגוש אותם.

לסטונר כמו גם לי, אין שאיפות גדולות, אבל חרדות מטרידות ומעצבנות יש גם יש כמו "השלווה שקנה בדי עמל התנפצה כשהבין כמה מעט זמן יש לו בחייו לקרוא חומר רב כל כך, ללמוד את כל מה שעליו לדעת".
גם לי התנפצה השלווה הזאת מתישהו ששמתי לב שרשימת המשאלות שלי הולכת וגודלת – אך את החרדה הספציפית הזאת הצלחתי להדביר, ואני היום אפילו מצליח לקרוא ספרים מסוימים, בפעם השנייה והשלישית .

חוץ מהתמה המרכזית הזאת, יש תיאור של האקדמיה האמריקאית בתחילת המאה, ומצחיק לקרוא כמה הדבר לא השתנה שהצצתי ונפגעתי מהאקדמיה של שנות האלפיים – בועה של חפירות עומק צרות, ותחרות וקטנוניות אנושית מועצמת על שטויות.

אהבתי במיוחד את הרקע ההיסטורי שנמצא ברקע המטושטש אבל נוכח מאוד למי ששם לב, מלחמות העולם, וההתרחשויות שבין השנים הללו בעולם, ובמיוחד הציון הקצר של הסטודנטים החיילים שהגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה, עם גישה של "כאילו הלימודים הם החיים עצמם ולא רק האמצעי למטרה מוגדרת".
זה אחד הסודות שהפך את ארה"ב למעצמה לאחר המלחמה ולאורך שנים כה רבות.

אהבתי מאוד, אך בעיקר אהבתי שהוא לא מושלם!

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על סטונר