ביקורת ספרותית על הנער בפיג'מת הפסים מאת ג'ון בוין
ספר טוב

---

מכירים את זה שמרוב שמשהו עד כדי כך טוב אתה מפחד לתאר אותו כדי שהמילים לא יהרסו? זה בדיוק מה שקרה לי עם "הנער בפיג'מת הפסים".
סיימתי את הספר לפני שבוע ואני עדיין מוצאת את עצמי חושבת עליו. הוא השאיר עליי כזה רושם עצום ,שקשה לתאר אותו במילים.הרגשתי כ"כ טעונה רגשית אחרי שקראתי אותו ודווקא בגלל השפה הילדותית והתמימות העצומה שגובלת בניתוק מהמציאות. אולי דווקא בגלל זה מבוגרים יכולים למצוא את עצמם נשבים בקסמו של הספר אפילו יותר מילדים שהם כביכול הקהל אליו מיועד הספר ,בגלל כל התכנים החבויים בו, שמסתתרים מעבר למילים הפשוטות .

קשה,חזק ויותר מכל - ספר חובה . מבליט עוד יותר את הצביעות הגרמנית - בבית של ברונו מחנכים אותו להיות מנומס ומחונך.אסור להיכנס לדברים של אמא ואבא .כשהוא אומר שהוא שונא היסטוריה אימו מזכירה לו מייד שאסור לו לומר שונא.אסור לומר שונא - אבל אח"כ ללכת לצד השני של הגדר ולירות ביהודים זה לגיטימי לגמרי. הספר עוזר להבין שבעצם אין שום הבדל פיזיולוגי בין גרמנים ליהודים ובין בני אדם בכלל, כמו שהתורה הנאצית הייתה בטוחה. בסופו של דבר, כשברונו לבש את פיג'מת הפסים אף אחד לא הבדיל ואיש לא חשב,אפילו לרגע ,כי הוא נער גרמני בנו של המפקד הבכיר ,איש לא הדביל בין גרמני ליהודי, בין "עליון" ל"נחות". זה רק מחזק את זה שכולנו בני האדם בדיוק אותו הדבר (לא שחלילה אי פעם הטלתי בכך ספק) - דבר שהנאצים לא הצליחו להודות בו - והתורה הנאצית היא התורה הכי חסרת ביסוס ומלאת בורות שהייתה אי פעם . אני חושבת שהסופר ממש הצליח להיכנס לראש של הילד והרגשתי כאילו שילד בן תשע מספר לי את הכל . התמימות של ברונו ,כ"כ מצמררת, ומעוררת מחשבה ואני ראיתי בה מעין ביקורת על שאר העולם - שהכל היה מתחת לאף שלו אך בכל זאת בחר להתעלם.

» ביקורות נוספות של כלשהי
» ביקורות נוספות על הנער בפיג'מת הפסים