ביקורת ספרותית על הנער בפיג'מת הפסים מאת ג'ון בוין
ספר מעולה

---

ברונו בן התשע חוזר מבית-הספר ומגלה שחפציו נארזים בארבע תיבות עץ גדולות. כאן מתחיל סיפורו המרתק של ילד גרמני סקרן וחובב תגליות, אשר נשלח הרחק מביתו הגדול שבברלין אל אזור מבודד כאשר אביו מקבל קידום בעבודתו המסתורית. ברונו לא יודע במה אביו עוסק בדיוק, הוא יודע רק ש"לנאצירר יש תכניות גדולות בשבילו". הוא יודע רק שהוא רוצה להישאר.

בגוף שלישי, דרך עיניו התוהות של ילד שובב, מתאר ג'ון בוין את אחת התקופות הנוראות ביותר בהיסטוריה מבלי להשתמש במילים "שואה" או "השמדה" אפילו פעם אחת.

גדולתו של ספר זה היא בפשטות שלו, בשפה הקלה, הקולחת, בחזרה הילדותית על תיאורים מסוימים, בהסברים ההגיוניים שברונו מוצא לתופעות בלתי הגיוניות בעליל.

הדמויות אמינות ומדויקות: גרטל, אחותו הגדולה של ברונו - "המקרה האבוד", סגן קוטלר השנוא, אבא הטוב, שלא יכול להיות רע אם הוא אבא של ברונו, אמא, שמנוחות הצהריים שלה מתארכות, מריה המשרתת השתקנית, ופאבל - המלצר שפעם היה מישהו אחר, בחיים אחרים.

הדיאלוגים חזקים, בייחוד השיחות עם שמואל, ילד שברונו פוגש במסע התגליות שלו, ילד שחי מעבר לגדר, יחד עם "אנשי הפיג'מה", ושאלות שנשארות לא פתורות מקבלות את המענה המצער על-ידי הקוראים.

הבעיה היחידה הייתה בעריכת התרגום ("אמר אמא", "המשיך הגשם המשיך לרדת" וכו'). גם הסוף היה ידוע לי מראש, כי צפיתי בסרט הנהדר בעל אותו השם, אבל מלבד זאת, בדיוק כמו ברונו הסקרן, לא יכולתי לעצור את סקרנותי ולהפסיק בקריאה.

מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של BookSeller11
» ביקורות נוספות על הנער בפיג'מת הפסים